גשר על פני מים סוערים
הבלוג כאן נכתב ישירות מבפנים בלי עריכה, בלי הגהה. שליפה מהלב
מעכשיו לעכשיו.
פוסטים פופולאריים
-
משהו לפרידה
14/6/08 | 1653 צפיות
-
המתנה שלי ממני אלייך
8/6/08 | 419 צפיות
-
ניקיטה - חיים על הקצה
1/7/08 | 390 צפיות
-
ריטואל
23/7/09 | 1198 צפיות
-
המכולת של צ'רלי
10/4/08 | 1635 צפיות
-
סחלבים
13/3/08 | 410 צפיות
פוסטים אחרונים
- חלום בהפתעה.. 8/8/09
- ריטואל 23/7/09
- עד הרגע האחרון 22/1/09
- טירוף כפול 9/1/09
- ציפורים עפות גם בחושך - סוף 14/12/08
- ציפורים עפות גם בחושך 6/12/08
ציפורים עפות גם בחושך - סוף
אני פותח טלביזיה.
הכתוביות בתחתית המסך אכן מדווחות על שמונה מטוסי נוסעים שנעלמו ממסכי המכ"מ לפני זמן קצר, שלושה מהם אמריקאים, שלושה רוסים. ועוד נכתב כי מחדר המצב של משרד החוץ נמסר כי אין ישראלים בין הנעדרים...
התמונות והכתוביות חוזרות על עצמן שוב ושוב ואני עובר למצב שכיבה.
חצי שעה עוברת, אולי שעה והטלפון שלך מעיר אותי. "אני שוטפת את עצמי ומגיעה, אל תאכל כלום, אני מביאה משהו טעים מהדרך".
קם מהספה ומכבה את הטלביזיה ההיסטרית, מתפשט ונכנס למקלחת.
המחשבות האלו גורמות לי להזדקר עכשיו, בעיניים עצומות תחת הזרם הזה.
הידיים שלי חולפות ומסבנות את גבך והידיים שלך עוברות על כל סנטימטר בגופי והפיות שלנו לא נפרדים עם הגניחות שנבלעות לתוכם בלי לחדול, בנשימה מואצת, וברגע אחד את מתפוצצת מסביבי ואני מתפרק בתוכך ואנחנו נשארים כך חבוקים בלי הגדרות של זמן ומקום.
ואז, לרגע אחד היתה דממה מוחלטת. דומה שגודל ההפתעה החסיר פעימה מכל יצור חי שהיה שם. ומייד בשנייה שאחרי, הגדילה האדמה לרעוד, יותר מאי פעם. שמונה שניות של טלטלה עזה, מטורפת, מוחלטת. אחת אני עף אל הכביש. כמוני גם כל שאר האנשים שעמדו עד לפני רגע לצידי ברחוב. כל פנסי הרחוב נכבים בבת אחת. אזעקות צורמניות של המכוניות שמסביב, צעקות אימה, צווחות, צרחות... ועוד צרחות וריח. ריח של דם.
הבלוק שממולי מקבל הטייה מוזרה שמאלה ודודי השמש שעל גגו, והקולטים, מתנתקים בזה אחר זה, גולשים מטה ומתנפצים בקול רועם על האדמה ועל האנשים שמתחתיו. סילוני מים.
אש גדולה אוחזת בקומה הרביעית בבלוק הזה. אני מבחין בשלושה ראשים נאבקים ליד החלון, נלחמים לסנטימטר אחד מעוקב של חמצן. אחד מהם, קופץ למטה. בוער. לאורו הקלוש של ירח מעונן אני רואה אנשים ששוכבים על הכביש ללא תזוזה והריח הזה, הריח של הדם מכל עבר, עטוף בעשן ואבק שורף עיניים.
אני שוכב על הכביש הסדוק, ספוג בהיסטריה שמסביב, באבק ובדם את צריכה להיות בדרך אלי עכשיו, ואולי עוד לא יצאת... אני חושב עלייך והכוחות מוזרקים לתוכי, אלוהים יודע מאיפה.
מרים את עצמי מהכביש. יד ימין שלי מאותתת לי בכאב חד ממכת הנפילה.
השכנה שלי שואגת בייאוש את שמות ילדיה. עמוד חשמל מתמוטט ברעש עצום.
מביט למעלה - מנורת הסלון הגדולה משתלשלת מהתקרה ונשארת תלויה על שני חוטי חשמל דקים.
סירנה של משטרה בחוץ. השוטר מדווח בקשר... "בואו, תגיעו לכאן מהר , יש פה המון פצועים. המון מתים."
מפלס דרך לטלפון. הקו שלי מת. גם הסלולרי מסמן על הצג "רשת לא זמינה". עוד סירנה, אמבולנס. צפירות עצבניות של כמה נהגים שמנסים לברוח מהאימה. לאן ???
אני חייב להגיע אלייך, חייב לראות מה איתך. כל הגוף שלי דרוך עכשיו.
מנורת הסלון ניתקת מהתקרה ומתנפצת בקול גדול על הרצפה. רסיס חד אחד ניתז אל רגלי, חודר מכנס ובשר. הדקירה הזו חותכת אותי בזמן שהדם מתחיל לזלוג במורד הרגל. אני עומד כך. בתוך הריסות הבית שלי. ואז, אז, מגיעה רעידת האדמה השנייה, רעידת האדמה הפרטית שלי.
פתאום אני רואה אותך. בהיר לחלוטין. אני רואה אותך אהובה שלי, שוכבת בחדר שלך, מתחת לגוש בטון עבה שנעקר מהתקרה.. אני מרגיש את הכאבים ברגל שלך, אני מרגיש את הנשימות הכבדות שלך שמפלסות חמצן בין ערפל אבק, אני איתך במחשבות שלך, בשקט שמסביבך, בניסיון שלך לשחרר את הרגל הכלואה. אני בתוכך... במוחך, בגופך. אני מרגיש אותך. מרגיש אותך כאילו זה הייתי אני. כולי מצטמרר. אני לא רואה ולא שומע יותר.
לאורו הנחלש של המצת אני קולט את מפתחות הרכב מתחת לכיסא במטבח, שולח יד ואוסף אותם.
שוטר בודד עם מגפון נראה בהלם מוחלט ממה שמתרחש סביבו והוא צועק לתוכו בלי הפסקה "כולם לצאת מהבתים, כולם לצאת מהבתים... ".
אני שם גז, מפלס דרך בין אנשים, בין גופות. ואני לא חושב על שום דבר עכשיו. רק עלייך. אני מרגיש את הנשימות שלך מאיטות. חושך גמור סביבך, העיניים שלך נעצמות. הרגל שלך שותתת דם, כמו הרגל שלי עכשיו...
כמה דקות והקליטה חוזרת לסלולרי. אני מתקשר ל 101. צועק לה את הכתובת שלך וממשיך לטוס.
המחשבות שלך עכשיו, נמצאות במוחי, מתערבבות אם אלו שלי. מרגיש אותך מאבדת תקווה. עוצמת עיניים.
אני גורר את הפרמדיק ביחד עם חובש ואלונקה לתוך הבית שלך. ואז אני שומע פיצוץ אחד מהיר ומרגיש את הדקירה הבוערת הזו. ישר לתוך החזה.
אני איתך שם עכשיו, ואת כבר מחוברת לעירוי, והוא דוהר לבית החולים. והכאב הזה ממלא אותי, למרות שאני כבר לא. ובכל זאת...
ואני נשארתי איתך, נשמה שלי, כמו שהבטחתי. נשארתי איתך בכל רגע - ברגעי האושר שלך, ברגע העצב שלך, בפחדים, בהצלחות. וכן, אני ממשיך להרגיש אותך כמו אז. כמו אז כשהאדמה הפרטית שלי רעדה.
ופעם בשנה, אני רואה אותך עוזבת אותו, ואת שתי הבנות בבית.
|
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שוב אני...ניסחפת אחרי כל מה שיוצא ממך...מענין איך האישה שאיתך מקבלת את כל זה...
נ.ב.ד"ש שם למעלה...{מאחורי ומצדדיי}איפה??? תן סימן...
אתה נורמאלי??
מהר לכתוב ספר
זה סיפור האהבה הכי יפה ששמעתי אי פעם
חזרתי לקרוא את זה היום..זה כל כך דומה למה שקורה שזה מפחיד.
כמה רגש יש בך!!!
מצאתי קשר.
(וגם.. את סוף הסיפור הבנתי הרבה לפני שהגעתי אליו. אבל זה לא עשה את זה פחות מפתיע ועצוב...)
ומצאת קשר, נטע, בין הסיפור וביניהם ? או שרק הסיום עשה לך את החיבור...?
התגובה בהחלט שווה את הסכום ששילמתי לך עליה....
הרבה תודה גלי - עשה לי נעים...
והוא גם מארגן את הדיל ???
ותודה גם לך !!
תודה !!!
"עכשיו"... דווקא בתקופה כזו שיוצא לי לא מעט להיזכר באנשים שאינם...
פעם עוד הייתי אומרת על דבר כזה: "זר לא יבין זאת"
לצערי זה לא המצב.
כל פיסקה אמרתי לעצמי "רק שלא יפסיק פה,שייתן לזה להיגמר כבר" ..
שמת נקודה בדיוק במקום הנכון מבחינת הכתוב , אז למה ההרגשה הזאת של תם ולא נשלם?!!
מי ייתן והכוכב שלנו יהייה פחות מפוייח ויותר ירוק.
תודה יערה !!!
למה ??
מה קרה "עכשיו" ?? (עבר איזה שבוע)...
חזרתי. קראתי. דיברתי עם הרופא. הוא ממליץ על חופשה ארוכה באי נידח.
אהה, אז זה מה שעשית בהעדרי.
טוב, אין לי זמן לקרוא עכשיו.
אאלץ להתאפק.
(כן, כן, אני יודעת שזה לא בריא)
מרגש,מדהים,יפייפה..
מעולה!!
אני נפעמת!!!
אאוץ', אאוץ', אאוץ',
איזה צמרמורת עשית לי עכשיו!
ודווקא עכשיו... איזה תזמון!!
לא רציני רני יקירי
חפיסה שניים.... :)
לא רציני רני , חפיסה שנים ....
אני ????? חס וחלילה !!!
אתה נוזף בי ?????????????????..הותרת אותי ללא מילים..........
פוסט מרגש , מדהים, כתיבה ברמה גבוהה.
אפשר לחוש אותו מעבר למסך
תודה על פוסט מדהים
חחח... איך גנבת לי את התגובה...
קורא מחשבות גם ???
אני לא איטי. אני עסוק !!!! :)
תעשה מנוי או שתשלם לפי דקה
ושלא תעיז (אפילו) לחשוב לציין את המוצא שלי בתגובה
בטח שיודעת. גם ב י ב י היה פעם רוה"מ
האמת שכשהגבתי הייתי רחל...עד שאתה עונה... אתה מאוד איטי :)
אין לך ברירה ....
המון המון המון תודה !!!
אהה... אבל לא נורא נורא... נכון ???
תודה מאיה... כייף שנהנית... :)
את לא צריכה להאמין... זה עובדתי !!!
חשבתי שקוראים לך רחל ...
...
אהוד זה שם של ראשי ממשלה לשעבר... (את יודעת...
)
ת-ו-ד-ה !
אתה זה שאחראי על ה youtube ???
בואנה אריה - אתה אשף !!! :)
(אה, מחר אני צריך שירותי ג'יפיאס שוב... :) )
ראננננננננננננני
לא מסכימה!
אממ.. שכחת אחד... !
(תודה מיטל :) )
כן... תרתי משמע... :)
:).... תודה מיכל !!!
(לילה טוב...)
תודה עירית !!!
טוב אז בכית... למה לירוק אבל ???
גם את בכית ?
נו מה יהיה ?
אני הולך מפה ...
תודה לולה !!!
בכמה סיגריות סה"כ "עלו" לך שני החלקים ?
תענוג איתך רני.
אפילו הפואנטה מצויינת. :-)
איך אתה מספר... איך אתה אוהב..
כולנו נשפכות כאן מרוב עונג.
.
רק למען האיזון והנימה האופטימית
אני מוסיפה כאן קישור לביצוע לא כל כך מוצלח
לשיר מאאאאד מוצלח שאני מאד אוהבת
http://www.youtube.com/watch?v=_GgwCPYKUj8
}{
וואוו...
צימררת
הרעדת
וואוו עצוב כזה.
וואוו רני
מרגיש כל כך אמיתי.
קראתי בנשימה עצורה.
כתוב מדהים..מהפנט.
מאמינה שאהבה אמיתית אכן פורצת את גבולות התודעה.
מאיפה לי לדעת מה קורה לכולם ?? אני בקושי יודע מה קורה לי.... :)
(תודה נילוש...)
http://www.youtube.com/watch?v=mcWR8nn4PTs
ממני
סיפור מטלטל.
המפחיד הוא
ששום דבר מכל זה אינו דמיוני.
סיפור סוחף כתוב היטב.
בוקר טוב רני:)
זה מדהים ! אתה מדהים !!!
לא פייר
זה מרגיש כל כך אמיתי בכתיבה הזו שלך
עשית לי לבכות
טפו
רני...
(נשימה עמוקה)
אני חושבת יקירי
שאתה ....
(נשיפת עשן של סיגריה )
אתה בהחלט כתבת כאן מדהים
תודה
חזרתי לקרוא את השנים ברצף
מעולה
פשוט מעולה
מה קורה לכולם היום?? אני לא מפסיקה לבכות...
[לקח לך המון זמן... אבל היה שווה לחכות. מ-ע-ו-ל-ה !!!! ]