כן,

כאבתי!

את הפרידה,

את הכשלון,

את האכזבה,

את הכעס,

את הפגיעה.

יש רגעים בהם האמנתי,

כי אהבה לא יכולה להפסיק.

אז כמו בדברים אחרים בחיי,

מעט התבדיתי.

האהבה לא נפסקה,

הכאב פסק.

אולי מן השלמה כזו.

אהבה במושגים שלי,

לא נגמרת,

היא עוברת פאזה.

הרי אהבתי פעם

ומשדברים לא מסתדרים,

לא אוהב יותר?

אוהב,

את האדם שאהבתי -

תמיד אוהב במקומות מסויימים בלבי.

כך היה תמיד,

טוב כמעט תמיד -

בוא לא נהיה קטנוניים.

אבל אז,

ברגע אחד,

לא ממש צפוי -

הכאב פסק.

זו תחושת השחרור,

שאז אין אני אוגר בתוכי,

לא כעס,

לא אכזבה

ולא אף רגש שלילי אחר.

אז ורק אז אני יכול לשמוע,

את מה שאסף אמדורסקי לוחש לי:

אתה צריך אהבה חדשה