האם כל אדם הנקרה בדרכנו ומעיר לנו הערות כלשהן יכול להקרא כבעל "ביקורת בונה"... התשובה היא שלילית לחלוטין. אם ביחסים אישיים עסקינן, לעתים רבות אופי הביקורת, צריך להיקבע אך ורק ע"י האדם המבוקר ולעתים לאורך הזמן, בין אם בונה או היא או לא, ולא ע"י מעביר הביקורת.
ביקורת בונה קיימת במישור המקצועי, כאשר שוררים חוקים חד משמעיים והגדרות ברורות ולא מושגים נומינליים (מילוניים) מעורפלים, אלא במצבים אובייקטיבים. כמובן שאין בנמצא אובייקטיביות של 100 אחוז כיון שבכל מקרה מדובר בבני אדם המבקרים פעולתה של מערכת כלכלית, מקצועית, כזאת או אחרת והשיפוט האישי קיים תמיד, אך במידה מוגבלת הרבה יותר מאשר בתחום היחסים הבין אישיים. ביקורת בונה יכולה להיות למשל, המלצות לשיפור מערך הלוגיסטיקה למשל בחברה כזאת או אחרת, או איך לייעל את התנהלות החברה מבחינת כוח האדם והתפוקה וכו'.
כאשר אדם מעיר לי הערה מסוימת (והדגש הוא על המילה הערה ולא הארה/תובנה) ומחליט שהוא מעניק לי מרוב חסדו ביקורת בונה, פעמים רבות אין זאת אלא איצטלה לשיפוטיות שבונה פעמים רבות, את האגו של המבקר ופחות מועילה לצד השני אלא בדיוק להפך. פעמים רבות אם האדם המבוקר לא יודע מראש ליצור את החיספוס האישי, הגנה האישית הנכונה, הוא ימצא עצמו במצב של מגננה ולבטל אנרגיה יקרה מפז על תככים, ותיוגים מכוערים.
נזכר אני שמישהו העיר לי פעם שאינני יודע לקבל ביקורת. גם זאת החלטתי, איננה ביקורת בונה. שכן לעולם אינני מתבייש להודות בבורותי היכן שהיא קיימת, אך אין אני מוכן לקבל כל שיפוט שמשרת צורך הגנתי צר ואגואיסטי של הצד השני.
לפעמים זולתנו מעיר לנו ביקורת שנוגעת במקום כואב אצלנו, דבר היוצר אצלנו התנגדות. יש כאלו שיפרשו את תגובות התסכול והזעם ומייד כמעידות על האמיתות והרלוונטיות של הביקורת. יש להזהר בדבר זה ולא למהר לקפוץ למסקנות. פעמים רבות, תגובות התסכול והזעם נובעות מתוך חוסר האונים שלנו לנוכח חוסר היכולת של הזולת לראות נכונה אלא תמונה צרה מזוית מעוותת וממנה הוא מרכיב פאזל שלם בדמותנו ואילו אנו שוב ושוב מוצאים את עצמו סובבים במעגלים שיפוטיים. דבר נוסף, הביקורת היא בונה כאשר היא באה בזמן הנכון בשלבי התפתחותו של האדם המבוקר. כאשר האדם נכון לקבלה ולאמצה ככזאת! |