מוקדש לכל הגברים המודאגים בקפה ששואלים אותי בהודעות אישיות אם אני מרוצה, מסופקת, מאוהבת. ואם כן, עד מתי. ואם לא, אז איך הם יכולים לעזור לי בזה. הערת המחבר; לעזור לי בזה = לעזור לעצמם בזה.
הכרתי את ההוא שיהיה בעלי כשהייתי ביצית, עדיין תקועה בשחלה, אפילו לא חושבת על רחם. השיער היה ארוך, מסורבל ונפוח, העיניים סקרניות, השפתיים משורבבות כמו שרק ביציות שחיות בסרט יודעות.
הוא אמר: את מוצאת חן בעיניי.
והביצית ענתה: כמובן. הוא אמר: לתמיד. והביצית חשבה: זה גדול עלי.
פרידמן לא תמך בקשר הידידות שנרקם. "כדי להיות מנצחים ויפים וגדולים מהחיים, אנחנו לא צריכים מישהו שאוהב", הוא צעק ורקע ברגליו, "ו ז ה רק ישאיר אותנו במקום". "אל תהיה פסימי", עניתי בזמן שהלבשתי את הביצית בשמלה אדומה, "אנחנו תמיד נהיה אומללים, זה בסדר. קו הסיום עוד רחוק ומותר לנו בינתיים להעמיד פנים שנחמד ואפשר. ולנשום, הדבר הזה שאנשים אחרים עושים". כמובן שידעתי בסתר ליבי שההוא שיהיה מוצא חן בעיננו. גם פרידמן ידע, הוא שילב ידיים בעלבון ומלמל משהו על מלאכת מחשבת לא גמורה וכפיות טובה.
הוא אמר: את מוצאת חן בעיניי בדיוק כמו שאת. ופרידמן צחק. הצחוק של פרידמן הוא כאילו נעים, ילדותי, מתגלגל. עוקצני, מרושע ואף פעם לא בעדי.
היא יצאה עם אחרים, הביצית. תוך כדי ולפני ואחרי, שיחקה תופסת ומחבואים, ופרידמן עודד. מצא לה מקום מסתור מושלם מאחורי אותה תלולית עפר. אמר לה "שום דבר לא פשוט וקל כמו שזה נראה, ואם את רוצה רחוק וגבוה, אל תתני לו אותך במקום לנטוע". נו, גם פרידמן לפעמים חוטא בחרוזים. הוא מושפע מאלו שאומרים שהוא 'מת' ומנסה להתאים את עצמו למקובלים החברתיים. הכול חלק מהתוכנית הזדונית שלו שנהיה מוצלחים. הוא באמת מאמין בי, פרידמן. בנו. הוא רוצה בשבילנו הכול, והכול זה לא בעל וגינה וג'יפ ותינוק. הכול זה הדוקטור, הספר וההוצאה לאור. מה שחסר לו זה אותנו בכפכפים, כלומר, זה לא מה שחסר לו.
הוא אמר: בואי נתקדם שלב. ופרידמן הקשיב, זו שפה שהוא מבין. הוא אמר: מחויבות, ביחד, אני ואת, לתמיד. פרידמן התיישב בקול חבטה על הראש של ביצית.
אני זוכרת שחשבתי שנעים לי וטוב. שאולי. אולי, ושכן. ופעם ראיתי בפארק הירקון שני זקנים רצים ביחד, בנעלי ספורט ורודות היא לא שמה לב כשהוא גרד לעצמו בתחת.
הוא לקח שקית ירקות מהמקפיא והניח על ראשה הדואב של הביצית, הניח יד מנחמת על כתפו של פרידמן והסתכל עלי בלי ציפייה. וכך הוא היה היחיד שהפך מ'ההוא' להוא שיהיה. כך היה.
**הערה: בימים אלו הפכה המילה פרידמן טעונה פוליטית. פרידמן שלי הוא אמנם אשכנזי, אבל זה רק בגלל שהסבים והסבתות שלו נולדו באירופה. מצד שני, הם שרדו את השואה – אני חושבת שהגדרות סטריאוטיפיות מהסוג הזה באמת שקטנות עליהם. |