אני יודע שבימים אלה אנחנו המנהלים, לא הדבר הפופולארי ביותר או המקצוע המבוקש. האמת, שאם תיגשו ללשכת העבודה ותקישו מקצוע "מנכ"ל" לא תקבלו תוצאה. אין מקצוע כזה. אנו עצמנו, ברוב המקרים, נאבקנו, התחרינו הוכחנו כל זאת במטרה להגיע לתפקיד הנכסף וגילינו שמה שרואים מהכסא שליד הנהג, לא דומה למה שרואים מכיסא הנהג. זה לא שעד כה התפקיד שלנו היה קל או פשוט, אבל בימים אלה הוא הפך הרבה יותר מורכב ורגיש ולעיתים בלתי נסבל. בודד הוא עולמו של המנהל. אומנם הוא מוקף בסמנכ"לים, עוזרים, יועצים ועוד, אך בסוף היום כאשר הוא מפנה את ראשו שמאלה וימינה, הוא לבד. כן, הוא בקצה הפירמידה ומבחינתו כל עול הארגון נמצא על כתפיו. מאידך, מצב זה מפורש ע"י העובדים כישיבתו במגדל השן מנותק ממה שקורה למטה, ברצפת הייצור. כמה קל להאשים את המנהל, הרי בשביל זה הוא שם. הוא מרוויח המון כסף, כשהוא מפרסם שהפחית בשכרו זה רק כדי לצאת ידי חובה. ברור שהוא יכול להפחית בשכרו, הרי הוא מרוויח לפחות 100,000 ₪ בחודש, אז מזה בשבילו 10% הפחתה. כשהוא מדבר על צעדי התייעלות ומודיע שכנראה יאלץ הארגון לפטר עובדים, ברור, מה אכפת לו? הוא מסודר עם מצנח הזהב שלו! כאשר הוא מבקש לחסוך, בחשמל, בנסיעות אפילו בדיו במדפסת הוא ישמע בתגובה: מה, בזה הוא חוסך? אם הוא היה חוסך בנסיעות שלו לחו"ל אז היה רואה מזה חיסכון!. חשבתם אולי שהוא נוסע לחו"ל עבור הארגון, או שמבחינתנו הישראלים לנסוע לחו"ל מטעם העבודה זה עדין השג נדרש המבדיל בין ההי-טק ללואו-טק? למעשה בתקופות משבר במיוחד, אנחנו המנהלים מגיעים מהר מאד למסקנה הברורה שלא משנה מי אנחנו ואיך נעשה את הדרוש, נהיה תמיד המטרה הראשונה והקל ביותר להשמצה ושנאה. אז אולי כדי לאזן את הכוחות כדאי להבהיר לכמה דברים: ראשית אנחנו בתפקיד של מנהלי הארגון כי כנראה עשינו כמה דברים נכון. שנית אם לא אנחנו נקבל את ההחלטה אז מי? בשביל זה משלמים לנו. האם יעלה על הדעת שנסקול עובד ייצור משום שעשה את עבודתו כקו הייצור? כנראה שלא. הנקודה השלישית עליה יש לתת את הדעת היא תהליכים לוקחים זמן. אז נכון שאפשר להאשים מנהל זה או אחר שעקב התנהלותו הנלוזה הגיעה החברה לאן שהגיע וכעת בתקופת משבר, אותות אלה מוגברים ומודגשים. עם זאת, רובנו ממשיכי מדיניות קודמת, כזאת שעובדי הארגון לא הסכמו כלל לעלות בדעתם שתשונה בצורה כלשהי. אולי נחדש לכם העובדים שכמוכם, החששות על עתיד הארגון ועתידנו האישי מטרידות את מוחנו באותה מידה. גם אנחנו בדקות לפני שנרדמים, שכבר מזמן הפכו להיות שעות לפני שנרדמים, אם בכלל, חושבים מה לעשות מחר בבוקר. איך להוציא את העגלה מהבוץ, איך למנוע פיטורין ואיך להחזיק את הארגון חי ונושם. אין לנו טריקים ואנחנו לא מורי נבוכים, אנחנו אנשים כמוכם שזו עבודתנו לנהל, להוביל, להנהיג. חלקנו מותאם יותר למשימה וחלקנו פחות, עם זאת מטרת כולנו זהה לעבור את המשבר, במינימום פגיעה בארגון ומכסימום הצלחה.בפעם הבאה כשאתם בפינת הקפה, שמה שנשאר ממנה זה קומקום וכוסות אישיות שהבאתם מהבית, בעודכם רוטנים שוב על ההנהלה תחשבו אולי לרגע שהקשר בין הצדדים הוא תלות מוחלטת. לא ייתכן שמנהל יישאר מנהל או ירוויח שקל ללא עובדים וכנ"ל לא ייתכן שעובדים ירוויחו את שכרם ללא מנהל שידע להביא עבודה ולדאוג לעובדיו.אז תחשבו על זה..... |