בעודי בדרך הביתה, התקשרה בכורתי: "אמא, אני חייבת אותך". "אוקיי, אני בדרך". "ואח"כ את הולכת"? "אולי פשוט תגידי לי מה קרה"? גלכחקם'ןכו בסךלהמבסלחיךלחיךלחיככגגדסנםפ,.מנרגףךןכורקפםןאכוק'רפםןכוגפםדןכופגםדשןכוגכיגדלחכדגףךלכחףגםן. "רגע! אפשר מהתחלה וקצת יותר לאט"? "היינו אמורים להזמין את המדריכים לארוחה שאנחנו מכינים (הם=היא ועוד בחור שמדריכים ביחד את המדריכים של תנועת בני המושבים. זה נקרא מש"צים), והנה עכשיו נתנאל מבריז לי, וזה היה אמור להיות אצלו בבית וכבר יש עוד שעה וחצי ואני לא מוכנה לוותר על זה, ואמא את לא מאמינה, זה אחרי שלא מצאנו יום ועד שכבר החלטנו על היום הודעתי לכולם שהם מבטלים את כל מה שיש להם ועכשיו אני לא יכולה להבריז ואני לא יודעת מה לעשות ואני שונאת אותו והוא לא בסדר ואני לא מבריזה עכשיו ואני לא יודעת מה להכין". "אוקיי, תפסיקי לבכות, אני כבר מחוץ לבית ותכף באה". הצלחנו להכין מרק עגבניות מעולה, ירקות בתנור, אורז עם ירקות, שעועית ירוקה ברוטב סויה עם שבבי שקדים, טחינה home made... החבר'ה עדיין פה, מנשנשים במרץ... הכל בסדר, יש די לכולם, והגברת שלי מרוצה... until next time, אפשר לנשום לרווחה.
|