כתוצאה משיטות ניהול מתקדמות לאין שיעור, אותן לא יבין האדם הפשוט, חווינו אתמול מסיבת פורים הזויה בה השתתף חלק נכבד מהמשרד.

אלוהים עדי, מסיבות פורים של מתכנתים, כפי הנראה הסלקציה כללה כתיבת קלאסים בפלאש (איכשהו חמקתי פנימה, זה כל מה שאני יכולה להגיד לכם מבלי להרוג אתכם אח"כ), כל מה שיכלתם לחשוב עליו היה שם, אנשים התחפשו לכל מה שהם לא יהיו אף פעם, ניתן לחלק את מחלקות החי שהיו שם לשלושה חלקים:

1.  קבוצה של עוטי לבן, משהו בין כלה לבדואי בגלבייה: הפוזישן - אני טהור, אני נקי, אני לבן, אני חופשי מכבלי העולם הזה, אני מתכנת-חופש (בפראפראזה על תרנגולות בגידול חופשי)

2. פליטי הסיקסטיז: הפוזישן - אם אני בחורה, אני יכולה ללבוש בגדים חושפי טפח (יווו, אני פרועה) ואם אני גבר, אזי אני מהסוג הלא מתחפש, ששמו עליו פאה.

3. עולם החי: הפוזישן - אני פשוט נורא, נורא, שיכור.

האווירה הצוהלת נמהלה בבדיחות תכנות מטורפות, ובהצגה של המצלמות החדישות בפלאפונים, תוך הבטחה אישית לכל אחד ואחד שהתמונות יעלו מייד לרשת אחרי עבודת תכנות מסיבית (בדיחה של אנשי קוד - והאמת הנוראה היא שזה כנראה באמת יקרה).

כתוצאה מכל זאת, כשהגיע ידיד למסיבה, נאלצתי לערוך את ההכרות בצורה הזו, שהוסיפה נקודות איכות לסטארטאפ שלנו:

"רואה את הסרסור בפינה? זה המנכ"ל, רואה את היצור המוזר בפיאה השחורה? זה הפאונדר השני, רואה את הפינגווין, זה המעצב, והמעצב השני הלך עם חברה שלו לשירותים לפני שעתיים ומאז לא נראה"..

מאחר והמנכ"ל שלי היה סרסור, לא נותר לי אלא לדון באריכות בתופעה הPIMP MY, והשלכותיה על עבודת היום יום שלי.

רשתות חברתיות נוצרו בתצורות שונות ומשונות, החל מהריבועיות המשמימה של מיספייס וכלה בסקסיות המעוצבת של VOX, אבל בכל מקרה, היכולת שהתחילה והתגברה עם הזמן, להכניס פנימה לאותן תבניות גם תוצרים מן החוץ, הובילה תעשיה מטורפת ומשגשגת של אתרים ושירותים המציעים תוספים ושינויים לטמפלטים הבסיסיים, יפה אמרה רויטל, האינטרנט הוא לפורנו, ולכן עטו האתרים האלו גוון סליזי בוטה, אפשר להשיג בהם הכל, מאותיות נוצצות להפגין בהן את יכולת הכתיבה התמה שלך (I LOVE YOU!!!) וכלה בליאאוטים מושלמים של מייספייס, רק לקטוף קוד ולזכות בחיים חדשים.

מאחר ואנחנו משיקים במובנים מסויימים לעולם הווידג'טים (ובאחרים ממש לא, אבל צריך להכיר היטב את השוק, שימו לב, מחר מגיעה הגורו..) פיתחתי את שיטת השימושיות הנקראת כאמור: פימפ מי סטארטאפ.

1. כל יום אתה מישהו אחר, האם אתה קהל יעד א'? אז היה קהל יעד א', היום אני בת 12 חובבת נוצצים, כל המוצר נבחן מבעד לעיניים כאלו, הממשק הזה משעמם, למה הוא לא נוצץ? למה אן חיות קטנות ומתפתלות בפינה? צריך שהכפתורים ירצדו, ובלי ספק נדרשים פה עוד אייקונים, מחר תהיה איש עסקים, הכינו את החליפות.

2. היה סרסור המידע של המשרד, חלק את החומרים בחוכמה, יש אנשים שמחבבים יותר סוג מסויים של מידע, דאג של אחד ידע מה שהוא צריך לדעת, אבל בצורה חכמה - אנשים מסויימים מתמודדים טוב יותר עם פניה ישירה, יש כאו שעדיף לרכז את תשומת ליבם במייל, יש כאלו שישיבות ארוכות גורמות להם להיות לא אפקטיביים בעליל.

3. דאג להרמון שלך ופתח ייחוד, העולם מלא מתחרים, כל אחד מציע משהו אחר, יש המתמחים בבלונדיניות מהמזרח הרחוק, אתה מתמחה במוצר פורץ גבולות בתחום אחד, כבר כתבתי על זה בעבר, היה גמיש, אבל נסה שלא לבנות רק על פיתוח של זווית אזוטרית במוצר של חברה גדולה, אתה עדיין גור-סרסורים (אדובי מוציאה פוטושופ אונליין, לדוגמא, כמה סטארטאפים תופסים כעת את ראשם ובוכים מרה??)

4. פימפ יור סטארטאפ, שווק אותו במיליון צורות ודרכים, הצע נקודות מבט שונות עליו, כתוב עליו ודבר עליו, הלבש אותו והפשט אותו, מלמטה למעלה , מלמעלה למטה, כמה דרכים להתבונן בו יש?, כמה עטיפות יש למוצר שלך? מקד אותן סביב תכלית ומהות המוצר, אבל היה מגוון.

וייתכן שכל זה הוא רק תוצר-לוואי של טראומת-אמש?

ונ.ב לשוני ששימח אותי בבוקר, הקפה הזה מחלחל לחיים שלי, יש מילה אנגלית שאני מחבבת שפרושה חלחול, פעפוע, והמילה הזו היא percolation, מישהו רוצה קפה-פילטר?