התחלנו מאפס, שוב. אומרים שעל טעויות לא חוזרים, אני לא חשבתי איי פעם שהייתה זאת טעות. לי זה הרגיש הכי טוב, הכי אמיתי, הכי נכון. וזה היה הדדי, אני זוכר את הערב ההוא. ערב בלתי נשכח, לשנינו. אני זוכר את הברק בעיניים שלך שהבזיק לתוך שלי. הברק שלא הצלחנו לשמור עליו, לצערי. לצערנו. היו לנו תכניות. גדולות ונצורות. היו דיבורים על העתיד, העתיד שהיה אמור לכוון אותנו לשם, לאותה מטרה שעכשיו כבר אינה. אומרים שהכול לטובה, גם אם זה נראה אחרת. אני מניח שרק הזמן יפתור לנו את הבעיה הזאת ויראה לנו הדרך החדשה. אני זוכר את היום ההוא שאף אחד לא הבין. אף אחד לא הבין, איך זה יכול להיות ? והאם השמועה היא נכונה. ככל שעוברים הימים מנסים להדחיק ולהמשיך הלאה. לא לחשוב על זה כולם אומרים, כולנו חכמים. בדיעבד. ועכשיו, אוספים את השברים, ממשיכים הלאה. מנסים להיות חזקים, מתנהגים כך, לפחות כלפי חוץ. אני רואה אנשים הולכים ברחוב. אם הם כאלו חזקים, גם אני מסוגל. גם אני חזק ! עכשיו רק למצוא את המטרה החדשה, את הרצון להמשיך ולהיות אולי, טוב יותר. מטרה חדשה, יש דבר כזה ? האם זה אפשרי למצוא מטרה חדשה ? יש אנשים ששואבים את זה מבפנים, הם מגלים דברים על עצמם. דברים חדשים. כוח פנימי, שמעתי על זה. מעניין איך הופכים אותו לכוח חיצוני. כוח כזה שיכול לדחוף הכול החוצה, ולהעיף אותך בכל הכוח קדימה. טוב, את העתיד אני לא יכול לחזות. אני מאמין שיהיה טוב, גם עכשיו טוב. אבל יהיה טוב יותר. היית אהבה גדולה, ותמיד תישארי מבחינתי זיכרון נהדר וחוויות עבר יפות. מה שנשאר הוא רק לאחל הצלחה בהמשך הדרך, לנו. לשנינו. מכל הלב ולתמיד. |
סהר תמיכה
בתגובה על נמאס...
זר אך לא מוזר
בתגובה על מכתב שכתבו לי...
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא משנות כרגע הסיבות
אך יפה המכתב כתוב מהלב
נכון קצת חמוץ בלב והוא שלך בלבד