כותרות TheMarker >
    ';

    ראש צנצנת (שנה למלחמת לבנון השניה)

    1 תגובות   יום שישי , 13/7/07, 02:17

    היום חלפה שנה לתחילת מלחמת לבנון השניה ואני, במקום לעשות משהו משמעותי, רואה טלוויזיה.

    הרגע סיימתי לראות את הסרט “ג’ארהד” ( Jarhead ). לא להתלהב, סרט מ2005, ראיתי בYES.

    מלבד העובדה שסופסוף מי שאחראי על תרגום שמותיהם של סרטים אמריקאים לעברית, לא התפתה לשנות את שם הסרט הזה לכותרת המטופשת כמו זו של הפוסט. אני חושב שזה סרט שמראה בצורה מרתקת פתיחה, התנהלות, וסיום של מלחמה. ולא במובן שחושבים.

    מדובר על מלחמת המפרץ הראשונה בראי מבט של חייל אמריקאי ממחלקת צלפים בגדוד מרינס שהשתתף במלחמה. הסרט לא מלא שמאלץ מלחמתי קלאסי, וזה מה שריתק אותי.

    למרות הכיתוב השגוי של YES שהגדיר את הסרט כ’סרט פעולה’. בכל הסרט אף חייל לא יורה ולו כדור אחד באויב. את האויב הזה מעולם לא רואים. לא ברורה לאף אחד מטרת המלחמה ואף אחד לא באמת מדבר עליה. זה לא מעניין. אין וויכוחים פילוסופים אידיולוגים על מהות המלחמה, ותפקידו של חייל בעולם של כספים, ונפט. כלום. גורנישט. בג’ארהד, פשוט מתגייסים, מתאמנים, מונחתים, הולכים. עוצרים, משתעממים, ממשיכים ללכת, רואים גופות, מתחרפנים, מתגבשים, חוזרים לשפיות, וממשיכים ללכת. כשנגמרת המלחמה, עוצרים, חוזרים, משתחררים.

    מה כל כך מרתק בסרט כזה? התיעוד המדויק של הכלום שבו. אין יותר מידי מהות במלחמה, בקרבות, במטרות שלה, ובמקצועיות קצירת חייהם של חיילי האויב. אין שם שאלות של כיבוש, של אחריותם של מנהיגים, וועדות חקירה, טעויות מפקדים, מודיעין חסר. שום דבר.

    אין שם גם ניצחון מזהיר, קרבות בסגנון בלאק-הוק דאון, מחבלים או רודנים, אזרחים עויינים, סיפורי גבורה אישיים בסגנון “כוח צביקה”, או כל תיעוד של ה’יופי’ שבתנועה של כוח צבאי גדול. אין שם מטרה או חזון, הכרעה או הפסד. אין שם כלום.

    80% מהסצינות של הסרט מכילות חול לבן ודק. מדובר ב’פודרה’ שלא תבייש את שטחי האש של שזפון, אבק כזה שכל בוגר שיבטה מכיל בראותיו ואוזניו עד היום. בין לבין, ניתן לראות את הדינאמיקה בין החיילים זה לזה. את האינטריגות, את הכסאח, הבדלי המעמדות והגישות, העזרה ההדדית, והרגישות שקיימת, וזו שאינה. קבוצה של אנשים שהגיעו למקום מסויים בגלל שטופס ממחושב הציב אותם שם ביחד לפני כן מייצרים תמונה לא מוקצנת אבל מעניינת אותי לפחות.

    רגע לפני שהצופים (אני והכלבה שלי) מרגישים שהינה מתחיל האקשן ההולווידי שהכתובית של YES הבטיחה לנו, אותו הקלימקס הנדרש בכל הסרטים האלה, שבו מתנגש החייל האמריקאי העשוי ללא חת מול הערבי הנשפע- נגמרת המלחמה. התדהמה בעיניו של הגיבור, כמו בעיני העייפות שלי, מסבירה את הכל.

    אז מתרחשת חגיגה כמעט פגאנית, שכוללת מדורה גדולה, גברים עירומים שיכורים שרוקדים מסביב לאש, אני התחלתי כבר למצוא את ההקבלות בין הסצינה הזו לטקס ב”בעל זבוב“, ובין הסרט כולו למסר בספר ההוא אבל אז התחילה בתוך החגיגה ההזויה הזו על החול הלבן שריפת מדים המונית והרס של הציוד הצבאי שהיה על גבם של הנחתים השיעורים בלב אותו המדבר. נקודה מעניינת היא השתתפותו המפתיעה של הסמל הקפדן (ג’יימי פוקס שבאופן נדיר הצליח להרשים אותי) בהתפרעות והוונדליזם כשעד לאותו הרגע בקושי הצליח לחלץ שמץ של רגש.

    לאף אחד אין מושג מה התוצאה של המסע ההזוי שלהם במדבר הלבן הבלתי נגמר, לאף אחד לא באמת היה אכפת. אני לא יודע עם איזו מסקנה לצאת מהצפיה בג’ארהד. אבל אני יודע שזאת הרגשה שמלווה כמה אנשים וכמה אנשים שדיברתי איתם מאז.

    שבועיים אחרי שהסתיים צו ה8 שהביא אותי ל-40 הזויים בצורה דומה או אחרת בגבול הצפון. כבר ישבתי עם כמה ישראלים על החוף בקופנגן, תאילנד על חול לבן לבן, חול כמו בשבטה, חול כמו בשזפון, כמו בג’אר-הד. לשם שינוי, את אותו החול קישט ים בצבע טורקיז, עשרות נורדיות עם שדיים חשופים, אלכוהול זול וקר ושמש מלטפת. לא היה צריך לחלוף יותר מידי זמן עד שכמה ישראלים שהתיישבו במקרה זה לצד זה ברצועת החוף יתחילו לדבר על מה שעבר עליהם כמה שבועות לפני כן.

    השיחה הפכה והלכה להיות הזויה למי שלא דוברית צבאית ישראלית מדוברת. שיחה שמורכבת מראשי תיבות (של אמצעי לחימה), שמות בערבית (של איזורים בלבנון), מספרים (של יחידות) ומילת הקישור והפניה הקלאסית של זרים מוחלטים בישראל (”אחי”). המשתתפים היו לא צפוים, תותחן עם שריונר, חי”רניק ואיש יחידות מיוחדות.

    “אבל בתכל’ס, איך היה?” שאלתי את ‘אחי’ החדש שהתגלה כאיש יחידה מיוחדת של חיל האוויר. הוא חשב לעצמו שניה, לגם מבירת ה’שינגה‘ שלו וענה: “מתגייסים, מתאמנים, מונחתים, הולכים. עוצרים, משתעממים, ממשיכים ללכת, רואים גופות, מתחרפנים, מתגבשים, חוזרים לשפיות, וממשיכים ללכת. נגמרת המלחמה, עוצרים, חוזרים, משתחררים. זה מה שהיה, כל השאר לא מעניין אותי” השאר הנהנו ולגמו מהבקבוק שלהם. וצפו בשקיעה המהממת.

    שם, כמה שבועות אחרי, מול שקיעה מהממת, אחי סיכם את המלחמה.

    התמונה הזו צולמה על ידי gKamin והיא מוגנת ברישיון by-nc-sa.

    >

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/7/07 12:04:
      סרט יפה. פוסט יפה. חרא של מלחמה. ומיותרת. כל כך מיותרת.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אפי פוקס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין