כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תגובות (13)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      28/9/13 14:08:
    צחוק בצד רגע...זה אמיתי? מדהים איך אפשר לחיות כשמתים...
      26/12/08 00:37:

    צטט: 1957 2008-12-20 22:41:23

    משעשע-חג שמח

     

    עקוב אחרי, יהיה יותר משעשע ויותר הזוי.

    מילא חג שמח, חג משמין

      20/12/08 22:41:
    משעשע-חג שמח
      20/12/08 20:07:

    מגיעים לך הרבה יותר כוכבים על הפוסט הזה, וגם על ההומור והכח הנפשי. אם היו לי כוכבים לתת, היית מקבלת בשמחה
      20/12/08 07:23:

    צטט: ניומן 2008-12-20 03:03:19

    זה מתאים לרוח תקופתנו.

    האוטומט:

    אחייני קיבל תודה על שירותו הצבאי של עשרות שנים

    במיסרון.


     

     

    השבוע קיבל בעלי, עליו השלום, מכתב מנומס מעירית הרצליה, המבטל דוח תנועה (ישן) בעקבות תעודת הפטירה שהמנוח שלח להם.

    השיטה עובדת.

     

      20/12/08 03:03:

    זה מתאים לרוח תקופתנו.

    האוטומט:

    אחייני קיבל תודה על שירותו הצבאי של עשרות שנים

    במיסרון.


     

      19/12/08 23:27:


    ענק.

    הם דפוקים לגמרי.

    את רוצה להגיד לי שהם שולחים לנמען ויש תוספת ז"ל אחרי זה? ממש?

    שאני אמות.... (בכאילו, לא באמת)

     

    כוכב יגיע עם צאת הכוכבים של השבת, וקצת אחרי...

      18/12/08 21:29:

    צטט: prince hamlet 2008-12-18 20:17:35


    בחרת בצחיק. בחרת נכון.

     

    לפעמים נראה לי שהצחוק בחר בי

      18/12/08 20:17:

    בחרת בצחיק. בחרת נכון.
      17/12/08 14:14:

    צטט: mitzi _g 2008-12-17 14:03:04


    בתוך כל הכאב את יודעת לשמור על קצת הומור...תהיי חזקה..*

     

    אה, אני חושבת שבסיטואציה הזאת - גמישה יותר עדיף מחזקה. חזקים לפעמים נשברים.

    תודה.

     

      17/12/08 14:13:

    צטט: ד-ארט 2008-12-17 13:04:09


    צחקתי

     

     

    זה הרעיון כולו
      17/12/08 14:03:

    בתוך כל הכאב את יודעת לשמור על קצת הומור...תהיי חזקה..*
      17/12/08 13:04:

    צחקתי
    0

    שנה טובה

    13 תגובות   יום רביעי, 17/12/08, 11:24


    22.10.2008 שנה טובה היות ובעלי נפטר סמוך לראש השנה היה טבעי שתיבת הדואר שלנו תתמלא אגרות וברכות שנה טובה שנשלחו עבורו מגורמים שהחדשות טרם הגיעו אליהם ורשימותיהם לא עודכנו. ברחבי הארץ פלטו מחשבים רשימות ארוכות, והעבירו פקודות הדפסה לפתקיות מסודרות עם שמות וכתובות ואפילו מספרי מיקוד של נמענים לשנה הטובה, ובעלי, שנפטר בינתיים, ביניהם.  והשנוטובות יצאו לדרכן. כולם איחלו לו שנה טובה והזמינו אותו לקנות אצלם את מה שמכרו. חנויות בן קנה, מסעדות בן אכל וספקי שירותים שונים ומשונים, ממדביר החרקים שהוזמן לביתנו אחת לשנה להכחיד גו'קים, נמלים ועכברים, עבור דרך חנויות משקפיים, סיגרים, יין, מוסיקה, אינספור גאדג'טים ועורכי דין לבני צווארון מעומלן. אפשר לדעת המון על חייו של אדם לפי הדואר שהוא מקבל לאחר מותו.היות ואני עצמי עוד לא קלטתי את העדרו הנצחי, לא התעצבתי מדי ממבול האיחולים, ואף עדכנתי אותו בידידיו דורשי טובתו (ובעיקר  - כספו). בכל מקרה קיוויתי שנשמתו תמצא את דרכה הנכונה לגן העדן, וחשבתי ששפע הברכות אולי אף יועיל לו, היכן שלא יהיה.הגדיל עשות סניף הבנק בו התנהל החשבון שלנו. פקידי הבנק ידעו גם ידעו על האסון שנחת עלינו.  הבנק היה אחד המקומות הראשונים שרצתי אליו, מהסיבות הכי פרוזאיות שיכולות להיות. אבל או לא אבל, החיים צריכים לאכול. ובשביל לאכול צריך כסף, ובשביל כסף צריך קודם כל כסף. אבל אחר כך צריך שענייני הבנק יהיו מסודרים בתכלית. מאושרים וחתומים בחתימות הנכונות על גבי המסמכים המתאימים ומתויקים בסדר מוחלט. עניני הבנק שלנו היו מסודרים, אבל לא מספיק לאירוע יוצא דופן כמו מותו הפתאומי של בעלי. במרוצת החודשים הבאים הם כילו חלק נכבד ממשאבי הזמן, המרץ ומצב הרוח שלי. בסופו של דבר התרגלתי. בכל אופן, באותו ראש השנה התקבלה מעטפה מן הבנק. בחלונית השקופה הציץ שמו של הנמען, שהיה בעלי הנפטר, בתוספת ראשי התבות ז"ל (שידע לו). שלפתי את המכתב, ישרתי את הדף המקופל ושמחתי לראות כי הבנק מאחל למת הז"ל (כך בפירוש) שנה טובה, ואף מעדכן אותו בקשר לפעולות שכדאי לו לבצע בחשבונו בשנה הקרבה עליו לטובה. נעלבתי מעט, כי אני הייתי חיה וקיימת ושותפה שווה בחשבון הבנק, ולא קיבלתי "שנה טובה" מהסניף ואף לא הנחיות כיצד לשפר את מצבי הפיננסי בשנה החדשה. ודווקא יותר מבעלי ז"ל נזקקתי אני לתמיכה בנקאית שכזו. למקרא האיגרת האבסורדית נתקפתי פרץ עליצות היסטרי מעט. הבנתי כי בדיוק כמוני, הבנק המשיך להתייחס לבעלי כאילו הוא חי, רק שלשם משפחתו התווספה הסיומת  - ז"ל.יכולתי לבכות, יכולתי לצחוק. בחרתי לצחוק. כך למדתי את "הצחוק האחר", שהיה מרוח במשיחת מכחול עבה של צבע שחור. אני תוהה אם אותם שרירים מופעלים בסוגי הצחוק השונים – הצחוק השמח והצחוק השחור. מבחוץ – זה נראה אותו דבר. מבפנים, הסרעפת מרגישה בהבדל. אבל עדיין – צחוק הוא צחוק.למרות שלפעמים, לעיתים רחוקות בלבד, הצחוק השחור נשבר בסוף לבכי קצר ויבש. חלפה שנה. בעלי ממשיך לקבל עדכונים של חשבונות הבנק שלו וברכות עליזות ליום ההולדת שלו, בצירוף שוברי הנחה מפתים.מס הכנסה, אגב, ממען את מכתביו ליורשיו של הנפטר ז"ל. למרבית ההקלה על המעטפות שלהם  רשום בגדול – "במס הכנסה חושבים עליך." תודה. באמת תודה. זה ממש מרגיע. ואני? אני מצפה למכתבי אהבה, אלא שנראה שמכתבים מהסוג הזה חלפו מן העולם.  © נעמי ר. עזר  
    דרג את התוכן: