0
מקצבים סדורים ברקמות הדעת מפרים בחלום הגדול שעות של צריבה מוסרית אני מתכחש לחנק הזה.
הוא מרוקן את בקבוק המשקה אל תוך אפר המוזיקה גלים שחורים באפלת הנהר רוחשים בקור הזעם הכבוי.
פרפרים לבנים פורחים באוויר הסבל גובל ברעש רפה הזרם מתערבל לתחושה אני עוצם חזק את העיניים.
שירת שיכורים חסרי חוט שידרה פרסות כהות מרטשות באבק זעת גוף רדום משך הזמן קופא על שמריו. |