בשבר החורך בבשר נעו ערפילי הלילה על פני רוחות השרב לאורך שדרות הרוח.
אני צועד לאחור על שולי הפרגוד הלבן השקט מלחך בעשב הגבוה צעדים נכונים של ארץ.
מהלכי הרגש הסדורים נדמו למשך הלילה כוכבים מעורפלים של חוסר הכרה.
אני לא מצליח למצוא את מקומי על פני עפר הארץ הכאב הזה לוטש בערפל טיפות כבדות של מים. |