פילים אפורים בדלת האחורית של הכרתך הקשיבי למושכות הפחד מנענעות חבקי ברזל כסופים ריצודים על פני מסך המים.
פירות האזדרכת מעטרים בצהוב מדפים רבודי אבק של שכחה ההד רוחש מבעד לדמעות שקופות צבעי פסטל של חלומות.
איש הברזל צועד נעליו במורד הדרך התלולה הזעה היא לחלשים בלבד המים רבים למגע העור.
הצבע שוזר אותותיו על קירות החדר הדמויות סדורות ראווה על מפתני התדר אני מפר בעיניים חרכים עמוקים שעת החלום נוגסת בדעת. |