0
להבות האש אוחזות במשך את להט המילים הנכונות לגעת בכול אשר נישכח היה הינה אני מפסל בסלעי הארץ.
בוהק מכסף כלי המתכת בציורי אנשי השפלה נוהל ההתניה על פני החדר רחש לוטש בין ענפי התדר.
אל החופש נאגדו המילים לסורגים כבדים של פחד שדות סדורים בירוק צהוב של קרני שמש.
מארג הרוחות הגדולות של הנפש שוזר בתבנית את מפתני הפחד אני עוזב את קו המים אל יבשות חדשות למגע האור. |