0
אֶבֶל הוא בא ותופס אותי לא בבת אחת לאט, לאט מזדחל מהדק את אחיזתו ואז לוחץ, עוטף את הלב חונק את הגרון משחרר כמה דמעות ולאט, לאט מתפוגג עד הפעם הבאה
* * * ה אֶבֶל הוא כאן כמעט מוחשי הריק הוא כאן זועק באין הבית ריק מתמלא אבק אני נכנסת פותחת את תריס המטבח מריחה נעמדת בפתח הכל במקומו מונח הכורסא ריקה מדליקה נר מתיישבת במקומך ומדמיינת אותך מניחה יד חמה על לחיי ובחיוך אומרת "קיצק'לה" |