0
ברררר.. קר. תיארתי לעצמי, ו עכשיו דצמבר, אז בכלל. פוסט ראשון, אחרי כמעט חודש של בניה איטית של קיני, פרופילי,ושל ביקורים בבתים/בלוגים של אחרים, מרגישה קצת קוקיה, וקופצת למיים. כאדם לא וירטואלי בעליל אני לומדת לאט את המדיום, ועושה צעדים ראשונים, זהירים, משכשכת בינתיים כף רגל זהירה. אף אחד מחבריי בעולם האמיתי לא נמצא כאן בקפה, ולכן מרגישה נבוכה. המיים חמימים. ממשיכה. כמו בבושקה בתוך בבושקה בתוך בבושקות אינסופיות, הקפה הזה. מרגישה כמו עמי ותמי, רק בלי המכשפה, אינסוף אנשים, עולמות, כישרונות, יופי ויצירתיות. היה לי העונג להגיב על כמה. לפעמים זה רב מהכיל, הכמות, המגוון, אז משתהה. ובכל זאת, רוצה להביא גם את עצמי. אז זו פריסת שלום ודרישת שלום ראשונה, ובדיקת כיוון. רוצה להביא משפט שחבר יקר ואהוב אמר לי מזמן: לבקש אהבה בפשטות וטבעיות, כמו שמבקשים להעביר את הסוכר, או המלח בשולחן האוכל. מעבירה לכם את המשפט הזה במתנה.
|