אדם קם יום אחד בבוקר , היום יפה השמש זורחת, החיים יפים .

אני שואלת את עצמי המון פעמים האם באמת החיים כאלה יפים ?!

אנחנו עוברים המון דברים בתקופת חיים שלמה . אנחנו נתקלים בהמון אנשים , האם סתם אנחנו נתקלים באנשים?

אני מאמינה שאנשים לא סתם חודרים לחיים שלי. כל אחד שעובר בחיי נותן לי משהו אבל גם לוקח.

ומה המחיר של הנתינה או של הלקיחה הזאת ?

ולמה אנשים מסויימים נכנסים לחיי , האם אני פותחת דלת ?

הכרתי מישהו שהחשבתי לחבר טוב אני לקחתי משם אבל נתתי וכמה נתתי. האם קיבלתי?

נראה לי שלא.

לפעמים אני מהרהרת ביני לביני מה גורם לאנשים לקחת ולא לתת?

מה מנהל אותנו בני האדם, האם היכולת של לקיחה מאחר?

אני תמימה מודה ,  האם זה כל כך נורא להיות תמים ?!

האם האנשות חייבת  להיות מחוספסת , נצלנית?!

מתי הפכנו לכאלה חומריים?

הפשטות נעלמה , התמימות היא חטא.

אז מה הפלא שמשמעות המילה "אהבה" איבדה מערכה?!

כן אני עדיין חושבת שהחיים נפלאים וצריך להספיק להנות מהרגע , מהשנייה כי זה לא יחזור שוב.

וכן אני פריקית של פשטות.

האם הפשטות והרגש הבסיסי זה לא החיים עצמם?