הבלוג של עמית
פוסטים פופולאריים
-
כל יום אני מחליטה על תחילתם של החיים השפויים
25/2/07 | 1386 צפיות
-
מה באמת אעשה כשאהיה גדולה? או מה מפריד ביני ובין האושר?
3/3/07 | 2081 צפיות
-
גם אני רוצה לדבר על הבר מצווה של רועי רהב
17/2/07 | 1557 צפיות
-
ילדים שלי....אני אוהבת אתכם
16/3/07 | 1442 צפיות
-
האוטנומיה של העושים במלאכה ובעיקר של אלו שתחתי
7/3/07 | 1283 צפיות
פוסטים אחרונים
מה באמת אעשה כשאהיה גדולה? או מה מפריד ביני ובין האושר?
אני חיה שנים ועסוקה באופן כמעט אין סופי בדילמה ובחיפוש אחרי התשובה הנצחית....אז מה באמת מפריד ביני ובין האושר?
אין טעם לחטוא ולו לרגע, או לחשוב שאני הולכת לספר או לדון כאן בכל חיי והתלבטויותי האישיות.לא! לא! הפעם זה לא יקרה....
מה כן? בא לי לדון ובכתיבה, ביעדים ובמטרות שאנחנו (אולי בעצם אני) מציבים לעצמנו במגרש העסקים.....בשאלה הנצחית שלי, כמו גם של אותם מיוסרים, שמחפשים לסמן את המטרה הבאה....את זו שתניע אותם קדימה, שתביא אותם לסיפוק הבא, להישג הבא.משם אולי יתגלה האי האבוד....אי האושר...............(???) ואי אפשר להתעלם מכך שמגיעים בבגרות המקצועית לשלב שסימון המטרות נהיה קשה יותר, הרבה יותר בלתי מושג והמיכשולים בדרך כנראה פחות פשוטים לפתרון....
אמר לי ידיד שמבחינתו נקודת האושר תהיה כשיועסק בתפקיד בו תנתן לו חרות מחשבתית!!! האם באמת יש מצב כזה? האם יתכן מצב בו האמביוולנטיות של לספק ולהוכיח ובעיקר לרצות תתבטל?
האם יש מצב בו ניתן יהיה להנות רק מחרות מחשבתית? באמת לפעול מתוך שיקולים עצמאיים, מקצועיים ונכונים? מבלי להיות מונע מהאינטרסים של הסובבים אותך? מבלי לנסות כל הזמן לספק את רצונותיהם של גחמנים וגחמותיהם? מגחמות שמניעות אותך לעשות את הדברים הכי לא מקצועיים???
אותו "גחמן" שמניע אותך להתנהל לא מקצועית, ...אם במקרה תסביר לו את הדבר הנכון בענייך, מבחינתו זו תהיה נקודת אל חזור....נקודה בה הוא יחליט שלמרות שהיית מצויין עד עכשיו....אם אינך מסוגל לספק אותו כרגע, מבחינתו....החל עידן חדש. עידן חוסר שביעות הרצון....לעיתים אפילו רגע הפרידה....
אז בימים שכאלו, בימים בו הגחמנים הם אלו ששולטים בחייך (ויש כאלו ימים....) החיפוש אחר נקודת האושר המקצועית מתרחקים עוד יותר....אז מצטרפת גם שאלת מיליון הדולר? כמה אפשר וצריך לתת לגחמנים להכנס ולשלוט בחייך? איך לבנות נכון את הנוסחה? שישולבו בה כמו שצריך האינטרס הכלכלי מול הרצון לשמור על החרות המחשבתית, על האני מאמין המקצועי שלך, על הניסיון והמוניטין שנבנו במשך שנים, מול הגחמות והטפשות של הגחמנים ???......
לצערי, יש אין סוף מקרים בהם אנו נאלצים לבטל את כל מה שידענו, למדנו האמנו וקידמנו והכל כדי לספק את רצונו של הגחמן.....ואז הכל הופך להיות קשה עוד יותר, ובלתי מושג.
אז האם באמת חרות מחשבתית היא נקודת האושר????
נסיון לתשובה אולי בפרק הבא....
|
תגובות אחרונות
-
pouge mahone
בתגובה על ילדים שלי....אני אוהבת אתכם
-
shulda
בתגובה על מה באמת אעשה כשאהיה גדולה? או מה מפריד ביני ובין האושר?
-
מ י כ ל
בתגובה על כל יום אני מחליטה על תחילתם של החיים השפויים
-
isendik
בתגובה על האוטנומיה של העושים במלאכה ובעיקר של אלו שתחתי
-
sam1441
בתגובה על גם אני רוצה לדבר על הבר מצווה של רועי רהב
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לכל חברי ומגיבי....
גרמתם לי (באמת....) אושר גדול ולו רק בזכות שהצלחתי לעורר בכם עניין לדיון על מהו באמת האושר.....
הצלחתי להשכיל, להבין ובעיקר לשמוע דעות של כמה מכם מהו מבחינתכם האושר?!!
אני חייבת להודות שזו כנראה הדינמקה של בלוג.....שאת כותבת משהו אחד שמתנייד לו ומשנה את כיווניו באופן דינאמי ועל פי החלטתכם ....
אני בטוחה שמי מכם שיעלה חזרה לתחילת דברי יווכח שכל מה שרציתי הוא באמת "רק לחזור הביתה בשלום".....
לא! באמת!!! הכוונה שלי היתה לשוחח עם עצמי ואתכם על דילמות מקצועיות, שנובע מהן ניהול נכון של קבלת החלטות.....
בתום לב הגדרתי את את זה אושר!!!
כי אני באמת מאמינה שתחושה של קבלת החלטות נכונה מסייעת לתחושה של איזון שמסייעת לתחושה של סיפק שמסייעת לתחושה של אושר!!!!
ומכאן הכל תוצר של הדימיון.....
אז יאללה ביי!!!! נפגש בפוסט הבא
עמית
צודקת צודקת צודקת .
כל מילה פנינה!
שלום עמית.
רפאלה בילסקי מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית כתבה את ספר המחקר שלה "מקסם האושר"הספר מבקש להעמיד התייחסות שונה לשאיפה לאושר מזו הקיימת כיום בשיח החיים ואיכותם.מחקרים רבים בדקו את רמת האושר שמוצאים בני האדם בתחומים שונים של חייהם(עבודה,פנאי וכו')ואת השלכותיו של האושר התחומי על האושר הכללי.
מן הספר עולה כי יש לשנות את סידרי העדיפויות במחקר האושר ולהשקיע יותר בתחום הבנת כישורי החיים והדרכים להנחלתם לפרט.נכון יותר לומר כי השאיפה לאושר היא היא המצב הטבעי לאדם,ולא ההגעה אליו.
היכולת שלנו להתמודד בחיי היום יום עם מה שהחיים מזמנים לנו,פיתוח הכישורים והכלים לסוגים השונים של ההתמודדויות,מאפשר לנו לאסוף רגעי אושר רבים.
שלום עמית
האם זאת בעיה? חשבתי על כך. כל יום אני מחליטה לא להגיב כל כך באריכות וכל כך הרבה אך איני מסוגלת להתאפק. מבחינתי זאת בעיה כי הדבר בא על חשבון כתיבה אחרת.
כל טוב
שולמית
לvg10
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אמר זאת אבי וורבורג. עסקתי בכך כאן, בעיקבות ביקורת של הנדלזלץ ב'הארץ'. ב'קפה' כתבה עליו עמית כנען. לא מצאתי את הפוסט שלה ( אחפש אותו עוד מעט) אך אני זוכרת שהיה ממש מרתק
לשי, כך אני תופסת את הפוסט- מודרניזם:" חיזור קל דעת אחרי האפשרויות ".אותי זה משמח. על המונח והתקופה נכתבו ספרים, מאמרים ונשפך ים של מלים והכל לא מסכימים. אני רואה בפתיחת האופציות בהעדר "מרכז קובע איכות" אחד ( אני יודעת שבארץ עוד לא הפנימו זאת ) ובשבירת ההיררכיות הנוקשות, פתח לאושר. כאשר האחד הופך להיות קנה מידה לעצמו נפתחות לפניו אפשרויות קיום והוויה עצמית, מגוונות. כדי להיות חכם הוא לא נדרש להיות אומלל וזה כבר משהו. האדם הפוסטמודרניסטי, לתפיסתי, לא נאלץ לשאת את צער הקיום על גבו, כדי להרגיש בעל ערך. הוא לא צריך להיות לא סזיפוס ולא פרומטאוס. הוא רשאי לשקר לעצמו. ממש כף חיים, משוגעים.
חג שמח
שולמית
אין לי מושג על מה ביססת את האמירה הזאת. הפוסטמודרניזם, אם כבר, הוא ההנמקה הגדולה ביותר שהאקזסטינציאליזם יכול היה לחלום עליו.
זכרו שהאושר טמון בפרטים הקטנים - ולא אני המצאתי את המשפט - אלא שהוא ממש נכון.
מי שיחטט בנבכי זכרונו, ימצא שאושר אמיתי הוא משהו שלא ניתן ממש להיאחז בו, הוא חולף כהרף עין - ואומר לכם אף יותר מזה.
לעיתים נדמה לי שהאושר שלנו הוא בכלל פיקציה- ומשהו שאנחנו חווים- בדיעבד.
אנחנו "נזכרים" בימים אחרים ואומרים - "הא, כמה יפים היו חיינו כמה מאושרים היינו"....
כי כשאנחנו חיים את היום יום - אנחנו בכלל לא חושבים על האושר. אנחנו כמו רודפים אחרי רוחות רפאים, אחר משהו חמקמק, סיזיפי, שאין בו ולא כלום.
במבט לאחור, אם תחשבו "חזק" תיזכרו בימים בהם קטפתם פרחים בשדות ירוקים (לא מוגנים, כן? :)), לגמתם משקה טרופי ראשון על אי הזוי בקאריביים, שמעתם "אמא" פעם ראשונה מהזאטוט/ה, התנשקתם לראשונה (בסדר, גם בשנית, וגם בראשונה עם האהבה השלישית שהיא הגדולה והסופית...לא להתמקח...:)), ובסך הכל, האושר מדוד, לא צפוי, לא נדע מתי יבליח ולכמה שניות, ואסור תכלית האיסור - לרדוף אחריו.
אני סבורה שאדם שמצליח ליהנות מחיי היום יום המתישים והשגרתיים (אפילו מי שנדמה לו שחייו אינם חיי שיגרה - זוהי השיגרה. זה בלוף לא קטן הקטע הזה של ניסיון לחיות חיים ללא שיגרה...מעין "שיטה המכלה את עצמה) - הוא אדם מאושר.
אדם בריא כל חייו - הוא אדם מאושר.
אדם שילדיו וקרוביו בריאים ו"מאושרים " (הא...הפארדוקס...) - הוא אדם מאושר.
בסך הכל כשאני קמה בבוקר (איזה בוקר? לפני הציוץ הראשון של הציפור הלא מזוהה בגינתי הדלה) ועושה רק מה שבא לי - אני מאושרת.
"רק מה שבא לי"???? - נו באמת.
אין חיה כזו.
אלה החיים, ואנחנו על זמן שאול,
אז קחו מה שחילקו לכם, ותיהנו.
האושר כבר ימצא אתכם.
:)
שלום שי
לומר שכולנו אומללים ורק מסווים זאת לא בדוקה ולא מדויקת, מכלילה. ההשקפה האקזיסטנציאליסטית טיפחה ראיית עולם כזאת. נראית לי שהראייה הפוסטמודרנית פחות קודרת ,
עליזה יותר.
האושר טמון לעיתים בשימוש מועט ככל הניתן בסימני שאלה/קריאה ושלוש נקודות
ייתכן שברגע שנפסיק להשתמש בהם גם בפועל וגם מטאפורית, מצבנו ישתפר.
רק ישתפר, כי אין כזה דבר אושר. אולי רק אושר פיזי לכמה דקות של אקט פיזי.
וואו, חשבתי שרק אני מתחבט בשאלות הללו, האם אני נשי? או סתם סובל מעודף זמן פנוי (הסמסטר מתחיל מחר), או שמה אלה הם לבטים המלווים אותנו ככל שנתבגר (הרי הכל הופך פחות ופחות ברור ויותר ויותר מורכב עם המרחק מהילדות).
ייתכן וזו בעייה של אנשים אינטיליגנטיים (לאור רמת הכתיבה אני בהחלט מייחס אותך לקבוצה זו
), הרי כבר נאמר מזמן אין שכל אין דאגות.
בכל מקרה, אני חושב שחלק עיקרי מהאושר שלנו תלוי במקום עבודתינו מאחר ורוב חיינו הבוגרים עוברים בו. ללא עבודה המספקת אותנו מבחינה רגשית, ללא עמיתים לעבודה המכבדים אותנו ואת דעותינו, קשה לחוש אושר.
אמיתי
עמית היי,
מה שלומך?
השאלה שמעסיקה אותך חולפת רבות בראשי. יצא לי לקרוא כמה פעמים על מושג האושר- מהו בעצם ואיך מגיעים אליו.
מסתבר שאושר זוהי חוויה שלא ניתן לחוש לאורך זמן אלא לפרקי זמן קצרים.
מימוש עצמי לדעתי הוא אחד הגורמים המובהקים שעשויים לחולל תחושה כזו (שמעתי שגם ילדים, עדיין לא חוויתי...).
כנראה שאנחנו כל כך עסוקים במחר שאין לנו הזדמנות ליהנות מהיום, שעליו חלמנו אתמול.
אני חושבת שאם נוכל להתרכז קצת יותר בהווה, להעריך את הדברים שיש כאן ועכשיו- בריאות טובה, שמש, ארוחה טובה, חברים, פרנסה וחירות (כן, אנחנו בני חורין...) זה אחד הדברים שיגרמו לאושר.
חירות מחשבתית היא עניין כל כך סובייקטיבי. אני חושבת שאם נצליח להתרכז ולעשות מה שטוב לנו ולא רק מה שנכון לאחרים, מבלי לפגוע בהם כמובן, זו התחלה טובה.
בינתיים, שיהיה חג פורים שמח. תתחפשי למה שבא לך, אולי פורים זו הזדמנות...
חיבוק.
מיכל.
עמית יקירה,
האושר הוא סובייקטיבי,
והמטרות - בוודאי.
חרות מחשבה - אמיתית, יש למעט מאוד אנשים בעולם.
רק אנשים שבאמת חשים חירות מול צורך לעשיית כסף לאגירה, יכולים לחוש אושר בחשיבה מקורית, בלעדית ובלתי תלויה.
זהו סוג של שחרור הנובע מהבנה אמתית של מהות החיים.
לעיתים, רק טרגדיה או משהו קיצוני, מביאים את האדם למקום הנחשק הזה, של חירות וגמישות מחשבה אמיתיים.
אל תטעי,
גם לזה יש מחיר, והוא כבד למדיי.
ואמתין לשבוע הבא לקרוא אם יש בידייך תשובות שלא חשבתי עליהן. :)
שלום עמית
אני מאמינה שישנם אנשים המוכשרים להיות מאושרים, יותר מאחרים.ברגע שאדם אומר שאהיה מאושר אם תינתן לי חרות מחשבתית הוא כובל את חרות מחשבתו ונותן את המפתחות בידי האחר. כאן, האו מכונה הגחמן.חרות מחשבתי אינה תלויה באחר. רק הביצוע או המימוש תלוי באחרים שהרי מחשבותיך הם בתוכך ואיש לא ישלוף אותם ( טוב, בזריקת אמת אפשר אך לא על כך מדברים) בניגוד לרצונך. אתה יכול לחשוב על עצמך , על עבודתך ועל הבוס " האידיוט" כאבת נפשך מבלי שתצתרך לתת על כך דין וחשבון. הבעיה מתחילה כאשר אתה/ אני/ אחרים רוצים שהאחרים יחשבו כמונו . ידידה קרובה ז"ל אמרה לי לפני מותה, כששטחתי לפניה מה אעשה כשאגיע לפנסיה, לא לדחות דבר שאני רוצה לבצע. היא טעתה ורצתה למנוע זאת ממני. נראה לי שאין לתלות אושר בנסיבות כי הנסיבות משתנות ותחלפות. האמת, גם לי אין תשובה לכך. הרגשתי רגעי אושר קצרים כשסיימתי יצירה ( דבר שחלף, בדרך כלל חיש מהר כשהתברר לי שלא סיימתי או שנוכחתי שאלוהים לא כתב/ צייר אותה אתי) . אני זוכרת שרק בדיעבד ידעתי שלפני כן הייתי מאושרת. זה היה מאוחר מדי.
מה אני מציע. אם את/ה רוצה להיות מאושר, הבא את האושר או תרגיש מאושר. כיצד עושים זאת. באמת אינני יודעת. ישנן חומרים וישנו המוח והדיבור העצמי, האוטוסוגסטיה.
נסחפתי
חג פורים שמח
שולמית