אני חיה שנים ועסוקה באופן כמעט אין סופי בדילמה ובחיפוש אחרי התשובה הנצחית....אז מה באמת מפריד ביני ובין האושר?
אין טעם לחטוא ולו לרגע, או לחשוב שאני הולכת לספר או לדון כאן בכל חיי והתלבטויותי האישיות.לא! לא! הפעם זה לא יקרה....
מה כן? בא לי לדון ובכתיבה, ביעדים ובמטרות שאנחנו (אולי בעצם אני) מציבים לעצמנו במגרש העסקים.....בשאלה הנצחית שלי, כמו גם של אותם מיוסרים, שמחפשים לסמן את המטרה הבאה....את זו שתניע אותם קדימה, שתביא אותם לסיפוק הבא, להישג הבא.משם אולי יתגלה האי האבוד....אי האושר...............(???) ואי אפשר להתעלם מכך שמגיעים בבגרות המקצועית לשלב שסימון המטרות נהיה קשה יותר, הרבה יותר בלתי מושג והמיכשולים בדרך כנראה פחות פשוטים לפתרון....
אמר לי ידיד שמבחינתו נקודת האושר תהיה כשיועסק בתפקיד בו תנתן לו חרות מחשבתית!!! האם באמת יש מצב כזה? האם יתכן מצב בו האמביוולנטיות של לספק ולהוכיח ובעיקר לרצות תתבטל?
האם יש מצב בו ניתן יהיה להנות רק מחרות מחשבתית? באמת לפעול מתוך שיקולים עצמאיים, מקצועיים ונכונים? מבלי להיות מונע מהאינטרסים של הסובבים אותך? מבלי לנסות כל הזמן לספק את רצונותיהם של גחמנים וגחמותיהם? מגחמות שמניעות אותך לעשות את הדברים הכי לא מקצועיים???
אותו "גחמן" שמניע אותך להתנהל לא מקצועית, ...אם במקרה תסביר לו את הדבר הנכון בענייך, מבחינתו זו תהיה נקודת אל חזור....נקודה בה הוא יחליט שלמרות שהיית מצויין עד עכשיו....אם אינך מסוגל לספק אותו כרגע, מבחינתו....החל עידן חדש. עידן חוסר שביעות הרצון....לעיתים אפילו רגע הפרידה....
אז בימים שכאלו, בימים בו הגחמנים הם אלו ששולטים בחייך (ויש כאלו ימים....) החיפוש אחר נקודת האושר המקצועית מתרחקים עוד יותר....אז מצטרפת גם שאלת מיליון הדולר? כמה אפשר וצריך לתת לגחמנים להכנס ולשלוט בחייך? איך לבנות נכון את הנוסחה? שישולבו בה כמו שצריך האינטרס הכלכלי מול הרצון לשמור על החרות המחשבתית, על האני מאמין המקצועי שלך, על הניסיון והמוניטין שנבנו במשך שנים, מול הגחמות והטפשות של הגחמנים ???......
לצערי, יש אין סוף מקרים בהם אנו נאלצים לבטל את כל מה שידענו, למדנו האמנו וקידמנו והכל כדי לספק את רצונו של הגחמן.....ואז הכל הופך להיות קשה עוד יותר, ובלתי מושג.
אז האם באמת חרות מחשבתית היא נקודת האושר????
נסיון לתשובה אולי בפרק הבא....
|