כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני מוסקבה

    טרומפלדור ברוסיה

    11 תגובות   יום חמישי, 18/12/08, 05:28




     



    גבעות מנצ'וריה  ( 2008-1908 )  יובל המאה



    וואלס ישן נושן שתמיד ריגש אותי, גם כילדה קטנה כשעדיין לא הכרתי את מילותיו. שנים רבות
    לא שמעתי אותו ואז, בסוף שנות התשעים, במעבר תת קרקעי על יד התחנה המרכזית של חיפה
    שמעתי אותו שוב.  בהתחלה הוא נשמע מרחוק, כמנגינת ילדות נוגה אך מוכרת, מערסלת. 
    אישה מבוגרת בעלת קול חם ועיניים עצובות ליוותה את עצמה באקורדיון ואני
    נשתלתי במקומי ועמדתי כמהופנטט זמן רב, דמעות נושרות מעצמן. אבל נחזור לוידאו
    הנהדר. 



    URGA



    נדמה לי שרבים  בארץ ראו את הסרט, סרטו של הבמאי הרוסי ניקיטה מיכלקוב.  בין סרטיו (שהגיעו למערב)  גם "רומן אכזרי",  קטע ממנו ראינו כבר אצל צלילי הלב, "הספר מסיביר",  וגם "שמש בוגדנית"  שזכה אף באוסקר.



    URGA , סרטו משנת 1991, היה אמנם מועמד לאוסקר אך לא זכה. באנגלית הסרט
    נקרא גם
    Close to Eden  . הסרט מספר על נהג משאית רוסי שהולך לאיבוד בערבה המונגולית  ומחולץ על ידי משפחת רועים.   הם מדברים שפות שונות אך מבינים זה את זה נהדר.


    הסרט עוסק בעצם במפגשים:  בין תרבויות, בין תקופות (עבר רחוק, קרוב
    והווה), מפגש של אדם עם הטבע ובעיקר מפגש  פשוט ובסיסי בין בני אדם פשוטים וכנים.   הכול, על הרקע הנהדר של הערבה המונגולית האינסופית.  כדרכו, מיכלקוב מתמוגג מן
    הטבע,  המרחבים, השדות העננים.  הוא פייטן הצילום (לצערי, לא מצאתי את שם הצלם)
     הנוף אצלו מדבר, נושם ושר, ומרחיב את הנשמה כמו נגינת האקורדיון... עד האופק.



    בקטע היפה שלפניכם, הנהג, שנאלץ לחכות לחלקי חילוף לכן  נשאר בבית הרועה משוטט עם הילדים בשדה,  מכיוון שההורים... עושים בינתיים אהבה.   אין פרטיות בערבה, לכן נוהגים המונגולים לתקוע מוט  (  URGA  במונגולית)  ארוך על יד האוהל.  זהו האות להתרחק מן ה"יורטה" (האוהל העגול).  שימו לב גם לאפניים החדשים באמצע השדה... הסוס המונגולי החדש. 



    ומדוע הנהג מפשיל את חולצתו?  הכל פשוט....כשהיה חייל "צעיר וטיפש" כפי שהוא אומר, הוא התאהב בשיר ולכן....קיעקע את התווים על גבו.   אם מעניין אתכם מדוע השיר עצוב וגם כיצד הוא מתקשר לטרומפלדור , אז זה הסיפור:

    מנצ'וריה נמצאת  בדרום מזרח רוסיה, אזור סין קוריאה.  השיר נכתב בעקבות מלחמת יפן-רוסיה (1904-5).  המלחמה פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ויפן בצפון מזרח האימפריה הסינית המתפוררת.  הפלישה היפנית איימה על הרכבת הטרנסיבירית  לכיוון וולדיבוסטוק וחרבין  ומוצא הצי הרוסי  אל האוקייאנוס השקט (ים יפן-אוחוצק).  תחילת המלחמה הייתה מתקפה של הצי הקיסרי היפני על בסיס הצי הרוסי בפורט-ארתור בחצי האי קמצ'טקה.  לקמצ'טקה וסחלין
     שווה להקדיש בלוג נפרד- עבדתי שם כשנתיים בתקופה הסוכנותית שלי.


    היפנים השמידו את הצי, כבשו את סחלין והרחיקו את הרוסים מסין.  התבוסה גרמה להלם גדול ברוסיה,  די  דומה אגב למתקפה על פרל הרבור האמריקנית במלחמת העולם השנייה.   הכישלון הצורב והאבידות הרבות היו בין הגורמים לניסיון ההפיכה ב-1905.  


    השיר נכתב בעקבות המלחמה. אגב, הרוסים החזירו את סחלין לשליטתם רק עם מפלת יפן במלחמת העולם השנייה ועד היום אין בין שתי המדינות הסכם שלום (עקב חילוקי דעות על האיים הקוריליים).



    גבעות מנצ'וריה   



    מילים:      Mashistov 



    לחן:  I. Shatrov



    השחקן המצוין  בסרט המבצע את
    השיר:  סרגיי גוסטושקין



    לילה ירד, האדמה כוסתה בדמדומים



    הגבעות  החשופות שקעו בחשיכה, במזרח - עננים שחורים.


    פה באדמה  נחים גיבורינו


    רוח שרה להם, כוכבים מלמעלה מביטים


    ושוב הכול רוגע ושקט בדומיית הליל.


    שנו חיילים, נוחו!  שנו בשלווה
    וחלמו
    על  בית  חם  ו
    עיניים אוהבות.


    אנחנו נמשיך לשאת את דגלכם, נזכור אתכם לעד


    שנו גיבורים, מולדתכם תשא


    זכר גבורתכם לנצח!


     


    ואיך אפשר בלי הקשר היהודי?  כולם מכירים את  הגיבור יוסף טרומפלדור.   כן, הוא  היה שם, נלחם ואף איבד את ידו.  אחר כך מדלגים לתל חי ו"טוב למות בעד ארצנו".  אבל יש עוד

    מספר פרטים מרתקים על חייו.

     


     

    יוסף טרומפלדור נולד בקווקז,  למד קצת ב"חדר" ואחר כך בבית ספר  עירוני ברוסטוב.
    היה תלמיד מצטיין.  בגיל 14 הפך להיות צמחוני (בהשפעת האידיולוגיה הטולסטויינית). ב-
    1902 גוייס לצבא.  כטולסטוייני,  החזיק בהשקפות אנטי-מיליטריסטיות, אך החליט
    להתגייס כדי שלא יפשרו את הימנעותו כפחדנות יהודית.  במלחמת יפן טרומפלדור
    התפרסם כגיבור המצטיין בקור רוח.  עם נסיגת הכוחות הרוסיים לפורט ארתור זכה באות הצטיינות – צלב גיאורגי.  אחר כך התנדב ליחידת קומנדו, בה נתקל באנטישמיות ולכן החליט להוכיח שוב ושוב את אומץ ליבו.  באוגוסט 1904 ריסק פגז את ידו השמאלית והרופאים
    קטעו אותה מעל המרפק
    למרות פציעתו חזר לחזית, ובקשתו זו לחזור לחזית זכתה להוקרה מיוחדת. הוא העולה לדרגת רב סמל וזכה באות הצטיינותנוסף - צלב גיאורגי הקדוש מדרגה-3 במסדר חגיגי שערך הרגימנט לכבודו. הוא מונה למפקד המחלקה השלישית וזכה להערצתם
    של חייליו
    . בינואר 2004 נכנעה פורט ארתור וטרומפלדור נלקח למחנה שבויים ביפן.


     

    השבויים הרוסיים ביפן זכו לתנאים טובים למדי. הם חולקו למחנות על פי השתייכותם
    הדתית, כאשר מספר היהודים שנפלו בשבי היה 1,739 מתוך כ־70,000 שבויים רוסים. הפגישה עם היהודים השבויים עוררה אצל טרומפלדור רגשות יהודיים חזקים. הוא ייסד במחנה השבויים קופת

     

    הלוואות,בתי מלאכה, בתי ספר, ספריה, תיאטרון ,  להקת תיאטרון, ואף עסק בארגון צורכי דת כאשר

    פנה ליפנים בבקשה לסייע באפיית מצות.  עסק בהשגת תורה וטליתות  ואף כתב כרטיסי ברכה לראש השנה. 


    עם שחרורו ב- 1906 היה טרומפלדור ליהודי הראשון בצבא הרוסי שזכה לדרגת קצונה מבלי להמיר את דתו בשביל זה. הוא קיבל את דרגתו ביחד עם אותות הצטיינות רבים, מידי הצאר הרוסי עצמו, בנוכחות הצארינה. הצארינה ענדה לו את המדליות באופן אישי ונתנה לו מתנה - יד תותבת. בנוסף, הציעו לו להירשם לאקדמיה הצבאית ולהמשיך בקריירה צבאית, אולם טרומפלדור היה כבר רחוק מענייני הצבא הרוסי והחל מיד להתכונן במרץ ליעוד שבחר לעצמו - יישוב ארץ ישראל.



    בנובמבר 2006 נתפרסמה בעיתון מעריב ידיעה כי בעיר טקאישי ביפן, בה שכן מחנה השבויים שטרומפלדור הוחזק בו כשבוי לפני 100 שנים, עומדים להקים תערוכה לזכרו של יוסף טרומפלדור. מתברר כי האופן המכובד בו יצג טרומפלדור את השבויים היהודים כלפי שלטונות המחנה ודמותו הכריזמטית של הלוחם בעל הזרוע האחת, מעוררים הערכה והערצה ביפן עד היום.
    בקומת הקרקע של
    עירית טאקאישי הוקמה תערוכה המציגה את סיפורו של מחנה השבויים, ואגף בתערוכה הוקדש לזכרו של טרומפלדור, כולל תמונות, תיאור פעילותו היהודית והציונית של טרומפלדור במחנה וסיפור חייו ברוסיה ובארץ ישראל.



    אחרי שקראתי שוב את תולדות חייו של יוסף טרומפלדור  חשבתי פתאום באיזו
    ציניות (פוסט-ציונית) אנו חוטאים למורשתו בשנים האחרונות.  אמר או לא אמר "טוב  למות בעד ארצנו".  אין לי ספק שהוא היה אומר את המשפט הזה.   אם לא הוא אז מי.  אדם מיוחד, 
    אמיץ, בעל עקרונות  ונאמן לדרכו כל חייו.  אדם שנלחם  בדבקות וגבורה עילאית על אדמת נכר, והיה קרוב אל  המוות  פעמים רבות, ודאי שמח למות דווקא על הגנת אדמתו. לרבים היום, קשה מאוד להבין זאת. 


    מקדישה  את השיר ליוסף טרומפלדור ז"ל , שבודאי  שר אותו לזכר חבריו לנשק.



     



     


    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/09 10:53:

      פוסט מעניין ביותר למדתי

      על טרמפלדור דברים חדשים.

      אני בטוח שבארץ לא יודעים

      את כל הדברים שכתבת כאן.

      תודה אלונה.

       

        26/12/08 14:22:

      מענין שהשיר לא תורגם והושר בעברית כמו שירים רבים אחרים מאותה תקופה ("תכול המטפחת" למשל).

       

       

        19/12/08 13:40:

      צטט: prince hamlet 2008-12-18 23:34:58


      מיכלקוב סנטימנטאלי מדיי לטעמי, אבל בסך הכל אני מודה לך על פוסט יפה וגם מחכים.

       

       אם דיברת על סרטי מלחמה רוסים, בעיניי, הסרט האולטימאטיבי הוא (Come and see"  (Idi smotri "

      מסופה של התקופה הסובייטית, 1985.  הבמאי KLIMOV והוא גם עזר בכתיבת התסריט.

      הסרט,  משקף יותר מאחרים את זוועות המלחמה (מזווית ראייה אנושית של האוכלוסייה האזרחית, נשים וילדים)  ואת האכזריות הנאצית במיוחד.

      אהבתי מאוד את פס הקול ההזוי ושילובים אירוניים מצמררים של מוסיקה מסוגים שונים, כולל קלאסיקה נפלאה.

      אתה אומר שסרט מופת אפשר לראות יותר מפעם אחת.  מסכימה איתך, אם כי לא היו לי כוחות הנפש לראות את הסרט הזה שנית.  אולי בימים הקרובים אעשה זאת.  מומלץ לכולם.

        19/12/08 12:57:

      צטט: prince hamlet 2008-12-19 11:02:56

      צטט: aloshka 2008-12-19 09:44:56

       

      בימאי רוסי שאין בו שמץ סנטימנטליות הוא Konshalovsky, האם שמעת עליו? הוא בוטה וקשה לצפייה אבל לא עושה שום הנחות לצופה ו"נכנס מתחת" לעור של הקיום האנושי על כל גילוייו.


      שבת שלום

      אלונה

       

      נדמה לי, שראיתי סרט של קונציאלובסקי, שנעשה במערב - עבריינים נמלטים ברכבת. לא משהו.

      אבל קונצאלובסקי - אם אינני טועה - כתב תסריטים עם טארקובסקי.

      וכאן הגענו לאייקון תרבותי בין-עולמי, בין-זמני. מאוד בוטה, מאוד יצרי, מאוד גברי, מאוד... שביר, מאוד... עדין, מאוד... רגיש. הוא הגדול מכולם. ראיתי עוד סרטים סובייטיים מדהימים - "גורלו של אדם" של בונדארצ'וק, "הקומיסר". גם "מוסקה אינה מאמינה בדמעות" חלק ב'. 

      אז איפה, בעיניי, עומד מיכאלקוב ?

      הרבה יותר נמוך.

      אבל אשאל אותך שאלה: אם תסכימי אותי, שליצירות הגדולות חוזרים פעם אחר פעם, כמה פעמים אפשר לראות סרט של מיכאלקוב? אני, אחרי פעם אחת, פתאום רואה תפרים סנטימנטאליים דוחים. כך ב"אובלומוב", כך ב"שמש בוגדנית" (אלא שכאן יש משחק מדהים של מנשיקוב).

       כמובן שאתה לא טועה, הטעות לגמרי שלי - לא התכוונתי לקונצ'לובסקי אלא ל-טרקובסקי.

      קונצ'לובסקי נשוי לשחקנית רוסיה שאני אוהבת אבל חוץ מזה הוא לא מעניין.

      תודה

       

        19/12/08 11:02:

      צטט: aloshka 2008-12-19 09:44:56

       

      בימאי רוסי שאין בו שמץ סנטימנטליות הוא Konshalovsky, האם שמעת עליו? הוא בוטה וקשה לצפייה אבל לא עושה שום הנחות לצופה ו"נכנס מתחת" לעור של הקיום האנושי על כל גילוייו.


      שבת שלום

      אלונה

       

      נדמה לי, שראיתי סרט של קונציאלובסקי, שנעשה במערב - עבריינים נמלטים ברכבת. לא משהו.

      אבל קונצאלובסקי - אם אינני טועה - כתב תסריטים עם טארקובסקי.

      וכאן הגענו לאייקון תרבותי בין-עולמי, בין-זמני. מאוד בוטה, מאוד יצרי, מאוד גברי, מאוד... שביר, מאוד... עדין, מאוד... רגיש. הוא הגדול מכולם. ראיתי עוד סרטים סובייטיים מדהימים - "גורלו של אדם" של בונדארצ'וק, "הקומיסר". גם "מוסקה אינה מאמינה בדמעות" חלק ב'. 

      אז איפה, בעיניי, עומד מיכאלקוב ?

      הרבה יותר נמוך.

      אבל אשאל אותך שאלה: אם תסכימי אותי, שליצירות הגדולות חוזרים פעם אחר פעם, כמה פעמים אפשר לראות סרט של מיכאלקוב? אני, אחרי פעם אחת, פתאום רואה תפרים סנטימנטאליים דוחים. כך ב"אובלומוב", כך ב"שמש בוגדנית" (אלא שכאן יש משחק מדהים של מנשיקוב).

        19/12/08 09:44:

      צטט: prince hamlet 2008-12-18 23:34:58


      מיכלקוב סנטימנטאלי מדיי לטעמי, אבל בסך הכל אני מודה לך על פוסט יפה וגם מחכים.

      אגב, אם במערב מאוד אוהבים את ניקיטה מיכלקוב אז ברוסיה הרבה פחות.

      מאשימים אותו בהתחנפות למערב, פופוליזם וכו'.  אין נביא בעירו.  חוץ מזה שהוא

      מנכ"ל איגוד הסרטים הרוסי, אגו מנייאק ומשחק גם בכל סרטיו.  אז יש לא מעט קנאים.  

      אני אוהבת אותו כי לדעתי הוא מצא את הגשר החמקמק בין תרבות רוסיה והמערב מבלי

      לשטח לגמרי את התרבות הרוסית המורכבת.  וזה לא פשוט.אגב סנטימנטליות - הרוסים לא סתם סנטימנטליים הם רגשניים ויצריים ולכן אינם מובנים במערב.  מהבחינה הזאת הם יותר קרובים אלינו הישראלים ואל המזרח.

      האשמתו בחנופה למערב היא רוסית טיפוסית...ונובעת מהטינה ההסטורית כלפיו.

      מיכלקוב הוא רוסי בכל רמח איבריו וגם פטריוט גדול שלה.  לטעמי אפילו בהגזמה.

      הוא  מקורב גם לחברה' למעלה...

      לפני כחודש ראיתי סרט חדש שלו.  גרסתו ל-"12 המושבעים".

      אינטליגנטי ומרגש, אך לא יוקרן ככל הנראה במערב בגלל הקשרים  חברתיים

      ופוליטיים רוסיים מידי.

       

      בימאי רוסי שאין בו שמץ סנטימנטליות הוא Konshalovsky, האם שמעת עליו? הוא בוטה וקשה לצפייה אבל לא עושה שום הנחות לצופה ו"נכנס מתחת" לעור של הקיום האנושי על כל גילוייו.

       

      שבת שלום

      אלונה

       

        19/12/08 09:17:

      תודה  על  המידע

       

       

       

       

       

      נשיקהרגוע

        18/12/08 23:34:

      מיכלקוב סנטימנטאלי מדיי לטעמי, אבל בסך הכל אני מודה לך על פוסט יפה וגם מחכים.
        18/12/08 21:12:


      אלונה היקרה,

      איזה נוסטלגיה הבאת לי כאן, למרות שהסרטון לא עולה אצלי הכלתי לראות ביו טוב שוב בכמה ביצעוים...

      כל סרטי מלחמה של ילדותי היו מלווים  בואלס הנודע הזה,

      יש לי עדיין תמונות של חיילים שצועדים  על צלילי המנגינה המתגייסים במלחמת עולם השנייה,

      הצלילים גם לי מביאים את הדמעות,

      כנראה אלה הצלילים שלנו מה שלא יהיה :)

      הסרט אורגה אחד הסרטים המקסימים והמעניינים שראיתי אי פעם,

      הואלס הזה מלווה את הסרט אם אני לא טועה כמעט בכל הזדמנות ובכל הזמן במשך הסרט,

      סרט נהדר שבעקבות הפוסט שוב אחזור לראות אותו וניקיטה מיכלקוב לא רק שחקן נהדר אלא גם במאי יוצא מן הכלל שידע לגעת לא באופן ההוליוודי בסרטים שלו,

      בצורה שונה  שמביאה תרבות אחרת , ניחוחות רחוקים, צלילים שונים וגם כל כך מוכרים.

      לגבי יוסף טרומפלדור...תודה רבה יקירתי

      הושכלתי

      לא ידעתי שהאיש נולד בקאווקז, מה יש באדמה הזאת שתמיד מוציאה מתוכה לוחמים דגולים אני לא יודעת,

      אולי המים האוויר הצלול מי יודע...:)) גם ירמי ברדנוב הגיבור הלאומי הישראלי  הנודע הוא יליד קווקאז ואגב קרוב משפחה רחוק של בעלי.

       הסקירה המעניינית שלך הייתה מרתקת משכילה , מרעננת ומה שבעיקר נוסטלגית  מאוד עבורי

      תודה רבה

      :))

      *

        18/12/08 19:38:

       הפוסט מעניין מכמה בחינות, מבהיר לי דברים שלא ידעתי הן על ההיסטוריה הרוסית והן על טרומפלדור.

       באמת עושים עוול לדמותו ולא רק בגלל המשפט הידוע, אלא שאין מפרטים את תולדות חייו הן כלוחם והן כמנהיג במחנה השבויים. מציינים שהיה כך וכך אך לא מחיים את הדמות כפי שאת עשית כאן ואפשר כמובן עוד יותר.

       

      בנוסף, את הנעימה מהסרט אני מכיר מילדות, שכן גדלנו כאן בארץ על סממנים תרבותיים רוסיים, בעיקר ספרות ומוסיקה, כולל עממית וכמובן אימצנו כמה ריקודי עם וסיפורי גבורה (בראשם "אנשי פנפילוב", ספר שהיה ה"תנך" של אנשי הפלמ"ח ויורשיהם).

      הכתיבה שלך שוטפת ומעניינת, אשמח לקרוא עוד ועוד.

       בתודה - רן

        18/12/08 19:00:

      חברים כתבו שלא ניתן להגיב.  אין לי מושג למה.

      אני מצליחה להגיב בעצמי.  

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      aloshka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין