0
פלדה אפורה ממסמרת ברגש מכאניקה כסופה של אהבה הקשיבי לנוצות הפחד קמלות למגע האדמה.
שלל הרוח ברקמת הנפש מתכנס לחדרי אוצרות נעולים הסוד הזה מוגן בחומה לאיש אסור לגעת.
המוסר לוחש לגדר העיוות צורות חרוכות של דעת אני נושם את מי הנהר לאורך שעות הרעד.
רצפות שחוקות נעליים מכבידות על יצר הכאב הדחוק אני פושט את הרגליים אל עפר הארץ השכוחה. |