0
שברים במסך הלילה רוחשים בזוהר התמונה תדרים אחרים באשליה מרקמים חסרי שם.
היופי נאגד לצורות צרובות רטט אני פותח את צוהר הכוכבים מבעד לחרכי לבי המדממים הפחד אוחז בקרנות המפתן.
משקאות אדומים של רגש עוטפים בסורגי הנפש את בצר האדמה הטובה משכן תשתית ארץ.
הרוח הגדולה סוערת חללים כבדים של אפלה טיפות של גשם על חלוני דומעות את כאבי הרבים. |