0
על גבולות הפחד נשבו המילים לצורה מוכרת של ארץ הינה אני ממוסס בתבנית מהלכים חסרי פשר.
נרות זהובים מרצדים באשליה חום של חללים סגורים אני פוקח חזק את העיניים מעבר לכול גבולות הדעת.
גבישים מאדימים באישוני הנצח שחור עמוק של חלומות חסרי הבנה רגלי סוסים שועטות את אדמת העמק השלג מלבין בפסגות ההרים.
מרחבי היער האפלים קוראים לנפשי הרדומה ממעמקים אני נושב על פני אד הרוח אל תוך רקמת הקסם החיה. |