לוגם מין המתוק בלילה בבוקר קם שיכור לא זוכר דבר רק את עינייך היפות עינייך השורפות
לא יודע אייך ומה את מרגישה כי פעם במבט את גזע עץ ופעם את הפרי והפריחה
את הריב גם הסליחה השקט והסערה
לפעמים פרועה כגשם לעיתים עדינה כמו טיפה זולגת על הלחי את השפל הגאות
פעם את נאום ופעם את לא מוציאה מילה האהבה שלנו בלי מילים לכן יש בינינו כל כך הרבה שתיקות
כל הזכויות שמורות מרקוזין דב |