כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    אתה . הגבר של חיי < ניצה צמרת

    97 תגובות   יום חמישי, 18/12/08, 13:35

    אמרתי לפ' שעד שנגור יחד ועד שנתחתן ועד שנביא ילדים ועד שהבית יגדל בשביל השישה הקיימים והכלות גם, ונכדים שיהיו, ועד שאני אפסיק להיות עייפה

    ועד שיהיה לי זמן, אז אני מציעה שנקבע מתי אנחנו נפגשים במהלך השבוע,

    כי הרי בסופו אנחנו תמיד או לפחות בחלקו הגדול, אנחנו תמיד יחד,

    למעט החלק מהסופ"ש שבו אין לי זמן.  

     

     

    הצעתי שנמעד ימים קבועים וללא ספק ש"אני לוקחת על עצמי לעמוד בהם."

    טחנתי רבע שעה בערך על הרעיון היצירתי שלי ואז הוא שאל... 

     

     

    את הולכת להכניס אותי ליומן? 

     

    מה? שאלה החירשת. 

     

    שאלתי אם את מתכוונת ברצינות? 

     

    כן. ענתה האטומה מנגד. 

     

    אני נורא מצטער, אני לא רוצה להיות שורה ביומן.  

     

    חס וחל, הגיבה המטומטמת. לא התכוונתי לרשום בפועל. רק לסכם ימי פגישה.

     

    לא.  

     

    שתיקה. 

     

    אני לא רואה מה הבעיה, אמרה העיוורת.  

     

    אני אשמח אם תגידי לי שאת רוצה לראות אותי כשאת רוצה להיות אתי בספונטאניות. 

     

    אה. אני אוהבת אותך ורוצה כל הזמן, אבל... (היא נחנקה) 

     

    אני יודע, אין לך זמן. 

     

    כן. היא לחשה. 

     

    בסדר. 

     

    אז מה יהיה? שאלה זאת שתמיד יודעת לשאול. 

     

    אני אחכה לך.


     

    ---------------------------------

     

     

     

    * את זוג הציפורים ציירה דורית ראשוני

    דרג את התוכן:

      תגובות (94)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/9/09 01:11:


      ניצת צמרת,

      הציור המקסים של הציפורים..

      משקף את הזוגיות

      והפתיחות שלך ושל פ.

      ד"ש חם

        8/1/09 15:43:


      הי ניצה,

      אהבתי וכיכבתי.

      טלי

      צטט: לולה של היום 2008-12-30 16:56:45


      חחחחחחחח ניצה!!

      אתה הגבר של חיי?!!?! כותרת חזקה רשמת פה!

      הסיפור יפה

      כוכב באהבה.

       

       

      תודה לולה היקרה,

      שנה טובה

      צטט: flyart 2008-12-30 10:50:13

      מזל שהכנסת ת'ציפורים...(:+*

       

       

      הם נראים לי כזוג מאגדת ילדים קסומה

      צטט: -תמר- 2008-12-29 09:22:48


      את יודעת, זה קורה גם כשמתחתנים וגרים באותו הבית.

      יש דברים ששווה לחכות להם,

      ושווה, בספונטאניות, לדחות דברים מהיומן עבורם,

      כשרוצים, כמובן.

      ותמיד טוב לדעת

      שיש אי שם

      משהו חושב עלייך

      (זה השיר שלי, אגב)

      נהדרת, חכמה, נדיבה ויודעת. זו את. כמו שרק את יודעת.

       

      צטט: הדס מצוי 2008-12-29 04:25:43


      שתי המילים האחרונות השכיחו את אילו שמעליהן.

       

      נשיקות ניצה (ואל תתני לו לחכות הרבה)

       

       

      לא היה לי ספק. כשאין ספק אז פשוט אין.

      תודה הדס

      צטט: נוח ומשתמש 2008-12-29 00:23:29


      פוסט שופרה דשופרה

       

      תודה . "המידע" ניתן בכייף

      צטט: elshir 2008-12-28 23:54:04


      אז הוא מחכה למרות הכל

      וגם אם יהיה שורה ביומן שלה

      וגם אם לא

      הוא מחכה...

       

       

       

      הסבלנות  זה רק דבר אחד מתוך הרבה דברים שיפים  באיש הזה

      צטט: heleni 2008-12-27 21:08:25


      ניצתי היקרה,

      הפעם הצדק עם פ. מה פתאום שהוא יהיה שורה ביומן?

      יאללה תתניעי ספונטניות ואנרגיה ותעופי כמו טייקון

      ...עם פ.

      נשיקות וחג שמח ודש לפ.

      הלני

       

      הוא לא יהיה. הוא היומן כולו (:- ומי כמוך יודעת...

      צטט: אישון 2008-12-26 00:38:21

      לרגע חשבתי שהנה נכנסתי להלך מחשבה של אישה ,לכור המטאפיסי שפועם בה ומשגר לנו ה-גברים קודים והנה כאן אני בפנים ו_____גם אני עייף

       

      אילן מותק, אם לרגע חשבת, זה נפלא, והמסקנה שלך נהדרת גם היא, מי יתן ותחזיק בה לאורך זמן, למרות העייפות (:-

      צטט: הדר ב. 2008-12-25 11:27:26

       

      התרגשתי.

       

      היופי טמון בפשטות ואין ספק שפ' ניחן בסוד הזה.

       

       

      תודה הדר .

      ברוכה השווה !!!!

      צטט: רקדן המילים 2008-12-25 07:54:26


      *

      לא בטוח שהבנתי עד הסוף

      אבל כן חושב שהבנתי את האלגוריה

      את הסוג הזה של היחסים

      יחסים על פי יומן

       

       

      לא נורא.  אולי בפעם אחרת...

        30/12/08 16:56:


      חחחחחחחח ניצה!!

      אתה הגבר של חיי?!!?! כותרת חזקה רשמת פה!

      הסיפור יפה

      כוכב באהבה.

        30/12/08 10:50:
      מזל שהכנסת ת'ציפורים...(:+*
        29/12/08 09:22:


      את יודעת, זה קורה גם כשמתחתנים וגרים באותו הבית.

      יש דברים ששווה לחכות להם,

      ושווה, בספונטאניות, לדחות דברים מהיומן עבורם,

      כשרוצים, כמובן.

      ותמיד טוב לדעת

      שיש אי שם

      משהו חושב עלייך

      (זה השיר שלי, אגב)

        29/12/08 04:25:


      שתי המילים האחרונות השכיחו את אילו שמעליהן.

       

      נשיקות ניצה (ואל תתני לו לחכות הרבה)

        29/12/08 00:23:

      פוסט שופרה דשופרה
        28/12/08 23:54:


      אז הוא מחכה למרות הכל

      וגם אם יהיה שורה ביומן שלה

      וגם אם לא

      הוא מחכה...

       

       

        27/12/08 21:08:


      ניצתי היקרה,

      הפעם הצדק עם פ. מה פתאום שהוא יהיה שורה ביומן?

      יאללה תתניעי ספונטניות ואנרגיה ותעופי כמו טייקון

      ...עם פ.

      נשיקות וחג שמח ודש לפ.

      הלני

        26/12/08 00:38:
      לרגע חשבתי שהנה נכנסתי להלך מחשבה של אישה ,לכור המטאפיסי שפועם בה ומשגר לנו ה-גברים קודים והנה כאן אני בפנים ו_____גם אני עייף
        25/12/08 11:27:

       

      התרגשתי.

       

      היופי טמון בפשטות ואין ספק שפ' ניחן בסוד הזה.

        25/12/08 07:54:


      *

      לא בטוח שהבנתי עד הסוף

      אבל כן חושב שהבנתי את האלגוריה

      את הסוג הזה של היחסים

      יחסים על פי יומן

       

      צטט: מגית 2008-12-23 17:54:54

      שימשיך לך כך כל הזמן להיות כבת 20

       

       


      אני ציינתי את גילי בפוסט על העייפות. לא יכולה להיות שוב בת 20, אבל להרגיש קרוב לשם אני באמת מתגעגעת ולפעמים מצליחה להפתיע אפילו את עצמי.

      תודה מגי

      צטט: itay_m 2008-12-23 16:16:58


      חזרתי :)

       

       

      שלום איתי, שלום חמוד, מה שלומך?

      ברוך הבא !!!!!!!!!!!!!!!!

       

      צטט: אני לא ניק 2008-12-22 20:43:35

      אני פשוט צחקתי...ככה.

       

      ברוך השם לצחוק זה לא עולה וגם בריא.

      ככה.

      אז שיהיה חג שמייח!

      ותודה

      צטט: קנולר 2008-12-22 14:06:28

      והוא אכן?

       

      לגברת יצירתית כמוך צריך לתת לנחש. את יכולה להכין מטעמים מהסיפור שלנו

       (תרתי משמע)

       

      תודה קנולר

      צטט: לוטרה 2008-12-22 06:00:45

      נשיקהחיוךקריצהצעקה

       

       

       

      נבוך


      ועוד אחד לכפרות

      צטט: daaaag 2008-12-21 18:24:46

      אהבה בתוך טירוף החיים.

      הציור מקסים.

      דברים טובים באים בקלות, גם טירוף יכול להיות נעים בשניים.

      תודה תודה תודה

        23/12/08 17:54:
      שימשיך לך כך כל הזמן להיות כבת 20
        23/12/08 16:16:


      חזרתי :)

       

       

      צטט: shulamit 2008-12-19 20:09:27

      צטט: levana feldman 2008-12-19 17:39:10

      ניצה יקרה

      נקודה רגישה העלת כאן.

      זוגיות ומרחב מחיה.

      כמה ומתי ביחד ומתי וכמה לחוד...

      אני בעד שנינו ביחד וכל אחד לחוד...

      כל אחד והאישיות שלו.

       

       

      שלום ניצה

       

      רציתי לומר משהו. התחלתי אך הסתבכתי. זה ממש לא פשוט.

      נקווה לטוב

       כל טוב

      שולמית

       

       

      יקירתי השולמית,

      הכל פשוט. לא צריך לסבך את החיים , גם ככה הם מסובכים.

       

      ותודה על הברכות

       

       

      צטט: בלאק סמארה 2008-12-21 13:19:14

      יופי, יופי ויופי.

       

       


      !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
        22/12/08 23:31:

      אז אקורד הסיום היה יפה

      גם אם סטיתם מהסולם קצת

      :))

        22/12/08 20:43:
      אני פשוט צחקתי...ככה.
        22/12/08 14:06:

      והוא אכן?

        22/12/08 06:00:

      נשיקהחיוךקריצהצעקה

       

        21/12/08 18:24:

      אהבה בתוך טירוף החיים.

      הציור מקסים.

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2008-12-19 19:42:54

      הוא מרגיש מצוין למה הוא מחכה.

       

       

      שנינו מרגישים מצוין.

      לפעמים הוא מחכה לי.

      בדרך כלל הוא מחכה לי.

      אני רוצה  להפתיע אותו . אולי אצליח פעם...

      צטט: ron0000 2008-12-19 19:06:20

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-19 17:22:19

      צטט: ron0000 2008-12-19 07:25:02

      כתוב מקסים

      דוגמא נדירה לאינטיליגנציה רגשית המופיעה בהבלחת פתע אצל גברים 

       

      הבלחת פתע? זה מן הסתם ליקוי מאורות שהטבע יצר.

       

      מה דעתך, יש גם נשים חכמות כאלה?

       

       תשעה קבין... :-)

       

      יש משפט שמנציח את הטפשות הנשית- נשים, שערן ארוך ובינתן קצרה.

      ועכשיו נתת לי גושפנקה למחוק אותו לצמיתות מהתלמוד.

      תודה

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2008-12-19 17:39:26


      דיאלוג של חרשים. הוא יחכה לה זה בטוח.

      ציור מרהיב. מוכשרת מאוד הציירת ואת ידעת לחבר בין זוג ציפורים שלו אין דיאלוג של חרשים, יש  דיאלוג של ציפורי אהבה. חג שמח

      תודה יהודית, חג שמח

       

      צטט: levana feldman 2008-12-19 17:39:10

      ניצה יקרה

      נקודה רגישה העלת כאן.

      זוגיות ומרחב מחיה.

      כמה ומתי ביחד ומתי וכמה לחוד...

      אני בעד שנינו ביחד וכל אחד לחוד...

      כל אחד והאישיות שלו.

       

      יש מצב כזה והוא מבורך, בדיוק . גם אני בעד.

      הכל אפשר לקבל ממני.

      רק על דבר אחד אני לא מוותרת.

      על האישיות שלי.

        21/12/08 13:19:
      יופי, יופי ויופי.

      צטט: shabat shalom 2008-12-19 17:27:03

      זה לא סיפור.

      זהו שיר אהבה אמיתי.

       

       

      אפילו המערכת של הקפה לא מצליחה לשבש אותו.

      תודב ושבוע מאיר

       

        20/12/08 17:41:


      אחרי שקראתי את הפוסט אני מבינה מדוע הכותרת היא כזו.

      באמת לא פלא.

      שווה להמתין לך. הוא יודע.

        19/12/08 20:09:

      צטט: levana feldman 2008-12-19 17:39:10

      ניצה יקרה

      נקודה רגישה העלת כאן.

      זוגיות ומרחב מחיה.

      כמה ומתי ביחד ומתי וכמה לחוד...

      אני בעד שנינו ביחד וכל אחד לחוד...

      כל אחד והאישיות שלו.

       

       

      שלום ניצה

       

      רציתי לומר משהו. התחלתי אך הסתבכתי. זה ממש לא פשוט.

      נקווה לטוב

       כל טוב

      שולמית

        19/12/08 19:42:
      הוא מרגיש מצוין למה הוא מחכה.
        19/12/08 19:06:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-19 17:22:19

      צטט: ron0000 2008-12-19 07:25:02

      כתוב מקסים

      דוגמא נדירה לאינטיליגנציה רגשית המופיעה בהבלחת פתע אצל גברים 

       

      הבלחת פתע? זה מן הסתם ליקוי מאורות שהטבע יצר.

       

      מה דעתך, יש גם נשים חכמות כאלה?

       

       תשעה קבין... :-)

       


      דיאלוג של חרשים. הוא יחכה לה זה בטוח.

      ציור מרהיב. מוכשרת מאוד הציירת ואת ידעת לחבר בין זוג ציפורים שלו אין דיאלוג של חרשים, יש  דיאלוג של ציפורי אהבה. חג שמח

        19/12/08 17:39:

      ניצה יקרה

      נקודה רגישה העלת כאן.

      זוגיות ומרחב מחיה.

      כמה ומתי ביחד ומתי וכמה לחוד...

      אני בעד שנינו ביחד וכל אחד לחוד...

      כל אחד והאישיות שלו.

        19/12/08 17:27:

      זה לא סיפור.

      זהו שיר אהבה אמיתי.

      צטט: fullframe 2008-12-19 09:13:10


      כתוב מקסים מאד מאד

      שמח שבאתי לבקר

      שיהיה סוף שבוע קסום!

      היי מיקי,

      איזה כיף לראות אותך פה.

      ושבו חברים למעונם...

      תודה

       

      צטט: ron0000 2008-12-19 07:25:02

      כתוב מקסים

      דוגמא נדירה לאינטיליגנציה רגשית המופיעה בהבלחת פתע אצל גברים 

       

      הבלחת פתע? זה מן הסתם ליקוי מאורות שהטבע יצר.

       

      מה דעתך, יש גם נשים חכמות כאלה?

       

      צטט: white-angel 2008-12-19 07:05:06

      ואני, אני מחייכת בהכרה ושותקת

      :-)

       

       

      ואת מתוקה ושמחה בשבילי כמו שאני אשמח בשבילך בקרוב. תודה

      צטט: גילוש 6660 2008-12-19 06:59:08


      וואי, עשיתלי דזה וו...

      היתה לי פעם שיחה כזאת בדיוק

      עם אהבת חיי

      שנחת לי בזמן הכי עמוס בחיים

      ונשאר שם 6 שנים...

      פ' שלך מזל עקרב במקרה???

       

       

      לא הוא לא. הוא מזל אמיתי.

      נעים להיזכר, ללא ספק.

      אצלי זה ההווה וזה כייף.

      צטט: moshe sidon 2008-12-19 01:29:04


      זה נשמע אמיתי אבל מזמן לא פגשתי גבר כזה .

      בהכירי אותך, אני חושב שאני מבין אותו.

       

      משה

       

      נו, נו, אני מסמיקה לי כאן בנחת. תודה

      צטט: ב ה י ר 2008-12-18 23:43:00

      חייכתי, מובן מאליו....

       

       

      ותמונתך היפה נעלמה בינתיים וחיוכך נמוג איתה . אייך?
        19/12/08 09:13:


      כתוב מקסים מאד מאד

      שמח שבאתי לבקר

      שיהיה סוף שבוע קסום!

        19/12/08 07:25:

      כתוב מקסים

      דוגמא נדירה לאינטיליגנציה רגשית המופיעה בהבלחת פתע אצל גברים 

        19/12/08 07:05:

      ואני, אני מחייכת בהכרה ושותקת

      :-)

        19/12/08 06:59:


      וואי, עשיתלי דזה וו...

      היתה לי פעם שיחה כזאת בדיוק

      עם אהבת חיי

      שנחת לי בזמן הכי עמוס בחיים

      ונשאר שם 6 שנים...

      פ' שלך מזל עקרב במקרה???

       

        19/12/08 01:29:


      זה נשמע אמיתי אבל מזמן לא פגשתי גבר כזה .

      בהכירי אותך, אני חושב שאני מבין אותו.

       

      משה

        18/12/08 23:43:

      חייכתי, מובן מאליו....

      צטט: ליאור רועי 2008-12-18 22:43:07

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-18 22:39:39

      צטט: ליאור רועי 2008-12-18 21:50:27


      אני כ"כ עייפה שלא מצאתי כח להתנדב במקומך בפוסט "אני עייפה" שלך,

      אבל אז מצאתי את הפוסט הזה ואני רוצה להתרות בך למצוא לי דמוי פ' בשנתון ההולם אותי.

      בקיצור - משהו אתם. כולי קנאה נשיקה

       

       

       

      ליאור,

      את מתרה בי?

       

      את?

      ויקומו המלפפפונים ויכו את הגנן.

      לאן הגענו?

       

       

       

      חחח....

      ידעתי שהמילה הזאת תחזור לעקוץ אותי בתחת....

       

      :-)

       

       

       

      למה את מופתעת? גם אני הייתי מופתעת. פעם כשאהבת אותי קראת לי , "יקירתי יפת המילים" ולא ידעת כמה עונג את גורמת לי. פתאום את מאיימת. אני צריכה להתרגל.

      ובינתיים פתחתי משרד שידוכים קטן וצנוע בירכתי הקפה.

      נשמח לשרתך בכל עת.

      נשיקות

      ממני

        18/12/08 22:43:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-18 22:39:39

      צטט: ליאור רועי 2008-12-18 21:50:27


      אני כ"כ עייפה שלא מצאתי כח להתנדב במקומך בפוסט "אני עייפה" שלך,

      אבל אז מצאתי את הפוסט הזה ואני רוצה להתרות בך למצוא לי דמוי פ' בשנתון ההולם אותי.

      בקיצור - משהו אתם. כולי קנאה נשיקה

       

       

       

      ליאור,

      את מתרה בי?

       

      את?

      ויקומו המלפפפונים ויכו את הגנן.

      לאן הגענו?

       

       

       

      חחח....

      ידעתי שהמילה הזאת תחזור לעקוץ אותי בתחת....

       

      :-)

       

      צטט: ליאור רועי 2008-12-18 21:50:27


      אני כ"כ עייפה שלא מצאתי כח להתנדב במקומך בפוסט "אני עייפה" שלך,

      אבל אז מצאתי את הפוסט הזה ואני רוצה להתרות בך למצוא לי דמוי פ' בשנתון ההולם אותי.

      בקיצור - משהו אתם. כולי קנאה נשיקה

       

       

       

      ליאור,

      את מתרה בי?

       

      את?

      ויקומו המלפפפונים ויכו את הגנן.

      לאן הגענו?

       

       

       

      צטט: offer offer 2008-12-18 20:29:08


      אני רוצה להיות חשוב לך  ושתמיד היה לך זמן  בשבילי.......הדדי

       

       

      גם לך.

      גם לי.

      גם אם זה בלתי אפשרי.

      גם אם ייקח זמן.

      גם כל הזמן שבעולם

      כי אני אוהב /ת אותך.

      צטט: ריקי שיר 2008-12-18 20:17:40


      כדי לאהוב צריך רק לאהוב.

       

       

      כמה פשוט , ככה נכון  }{

      צטט: מאמנת להצלחה 2008-12-18 19:41:26

      לפני  החוק / פרנץ  קפקא

      לפני החוק עומד שומר-סף. אל שומר-הסף הזה בא איש מן הכפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק. אבל השומר אומר שעכשיו אין הוא יכול הרשות לו להיכנס. האיש חושב רגע ושואל אם יורשה להיכנס אחר-כך. "אולי", אומר השומר, "אבל עכשיו לא".

      ***

      ... ואחר-כך, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן בינו לבינו. הוא נהיה ילדותי, ומאחר שמתוך ההסתכלות רבת-השנים בשומר-הסף גילה גם את הפרעושים שבצווארון פרוותו, הוא מבקש גם מהפרעושים לעזור לו להזיז את השומר מדעתו. 

      ***

       ימיו ספורים עתה. לפני מותו, כל הנסיונות שהתנסה בהם במשך כל הזמן מתלכדים בראשו לשאלה אחת שעדיין לא שאל את שומר-הסף. 

       - "הרי כל בני-האדם שואפים אל החוק", האיש אומר, "ואיך זה כל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להכנס?" השומר רואה שהאיש כבר נוטה למות, וכדי שעוד יגיע אל חוש השמיעה הגווע שלו הוא מרעים עליו בקולו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך. עכשיו אני הולך לסגור אותה. 

       

      וכמה שהאיש הזה לא היה חכם. והאם אני מכירה מישהו שהצטער לפני מותו על שעזב את המשרד שעה לפני כולם? וכה יפה העלית כאן את עניין העדיפויות והשכל שלא תמיד אנחנו יכולים להכיל.

      תודה נורית. ברשותך יישרתי את הנוטות לקריאה נוחה יותר לעיני.

      צטט: איירבוס-max 2008-12-18 19:01:50

      כתבת כאן "נמעד" ואני תוהה, ניצה, האם זו טעות פרוידיאנית שניווטה את אצבעך ל צ' שליד ה מ' במקלדת,

      כי קולטים מהפוסט הזה שלך (לאחר שסיימת להיות עייפה) אהבה גדולה!

      נשיקה

      התכוונתי נמעד - נקבע מועד ביומן.

      לא התכוונתי נמעד - ניפול.

      לא התכוונתי נצעד, אף כי יש לכך משמעות רבה.

      ולך, תודה על שאתה גם מנחש לקרוא היטב.

       

      צטט: ~מיכל~ 2008-12-18 18:59:38

      ניצה,

      הזמן שלנו, השאלה איך אנחנו ממלאים אותו

      ומה סדר העדיפויות שלנו.

      נראה שהפרטנר מבקש לדעת היכן הוא נמצא אצלך מבחינת חשיבות.

      כך הדיאלוג נקרא בכל אופן. 

      באשר לעייפות, עייפות אינה מצב שצריך להתגבר עליו, אלא משהו שצריך להקשיב לו.

      נראה שאת מקבלת כמה איתותים שמבקשים ממך לבחון את העומס שנוצר אצלך.

      מקווה שלא הייתי חוצפנית מדי...

      מיכל 

       

       

       

      את צודקת מיכל ואת לא חוצפנית כלל. אני שמחה שאת כותבת לי.

      אני חיה בסדר שלי ועדיפויות מעצבנות אותי.

      זכותו של פ', לבקש לדעת , אבל הוא יודע שהוא לא בעדיפות כזו או אחרת, כי הוא חלק ממני.

      ואני מאוד משתדלת וגם זה מעייף , מלבד תאונת הזרוע שלי והצינה בערבים, יש לי עוד כמה דאגות קטנות ומעייפות.

      תודה שאכפת לך.

      צטט: רנבו2 2008-12-18 18:30:19


      הכל ענין של עדיפויות. אין דבר כזה "אין לי זמן".גם שורה ביומן זוחלת בין העמודים מיום ליום ומעמוד לעמוד. וכמה טוב שהוא מחכה. וכשהחרשת/עוורת/ אטומה /מטומטמת מגלה שהיא חרשת/עוורת/אטומה/מטומטמת אז היא כבר לא חרשת/.../.../ וכ"ו.

      ותמיד טוב לגלות בזמן.

       

      רני, מדובר באישה .

      אישה זו יישות לאו דווקא נורמלית.

      לפעמים אנחנו מתעורות קצת מאוחר מדי, לפעמים לעולם לא נקיץ .

      מזל שיש לפעמים גבר שפוי בסביבה שיודע שאסור לו לוותר עלי .

      צטט: מיא 2008-12-18 16:31:51

      אני כנראה גמכן מטומטמת כי לא כל כך הבנתי. מה שכן, אם יש משו ששנוא עליי זו ספונטניות.

       

      למה את נדחפת מיא?

      למה גם את מטומטמת, למה?

      מה לא הבנת?

      אותו, אותי או את האותו שלך שאמר לך כאלה מילים?

      ספונטאניות הייתה לי , יש לי, אין לי. הכל תלוי.

      צטט: סמי טוויג 2008-12-18 16:15:45


      גם עיוורת וגם מטומטמת ובכל זאת.....

      אחכה לך?

      מזל גדול יש למטומטמת....

      10 בדיאלוג!!!

       

       

      וגם חירשת !

      מבית מדרשה של הלן קלר.

      תודה על הציון . עברתי ?

      צטט: הדב מהיער 2008-12-18 15:17:30

      אם את מוציאה שני פוסטים ביום שאת מצהירה שאת עייפה (ראה פוסט קודם שלך),

      מעניין מה יקרה כשתקומי בוקר אחד ותרגישי מלאת כוח.

      אמאלללללללללללללללללללהההההההההה

       

       


      דב,

      אם היית יודע כמה פעמים אני כותבת ולא מעלה, היית צוחק. גם אימאלה לא תעזור כשזה מבעבע.

      צטט: yoram marcus 2008-12-18 15:14:13

      אני יודע: לא הכותבת מצהירה שתחכה, הוא דווקא, אבל מה לנו ולזוטות. וכי לא היינו-הך הדבר?

       

       

      קראתי וחייכתי. מותר לך. אהבתי את המסר וזה מה שחשוב בעיני. תודה

      צטט: yoram marcus 2008-12-18 15:10:02

      איך שכחתי: התמונות של דורית ראשוני בשני הפוסטים יפהפיות.

       

       

      כן, היא מוכשרת ואלופה בדיוקנאות, אפשר לראות באתר שלה. שנים לא פגשתיה, אשמח לגלות שהיא שמחה על שאני נוטלת חירות ומשבצת אותה אצלי בהנאה רבה.

      הציור הזה מתוק כדבש בעיניי.

      צטט: yoram marcus 2008-12-18 15:08:23

      חכה לך
      כבה את כל אורות עירך
      ובוא אל הפינה שלנו
      בין סדינים צחורים ולבנים

      אחכה לך
      אסוף אותי אל תוכך
      הרחק בערפל שלנו
      בין עשן אדום ועננים

      "- -

      פתיח השיר  אחכה לך

      של דודו ברק (מלים), נתן כהן (לחן).

       

      מה יש להוסיף, ההגיון - והרגש! - של פ' (שהכותבת מצהירה שתחכה לו) תמיד עולים על הכול, גם על הניסיון לכתוב פוסט ב-4:34 לאשמורת הבוקר, שאינו מעלה אלא אזלת-יד מחויכת אך רצינית ששורשיה תסמונת אמצע-החיים. והפלא ופלא, אותו יום, שעת-צהריים, כבר היצירה מחייכת פנים בעוד פוסט, קליל אמנם, אך מחייב גם מחייב בנושא הרציני שבו.

      ניצה, שתמשיכי לתכנן, לטוות ולהגות את העתיד הוורוד, ושמי שאחראי על 'קרשי-המציאות' ימשיך למלא את תפקידו המוטל בהתמסרות, ברגש... תחי הספונטאניות המתכונתת! סליחה: המתוכננת...

      באוקסימורון זה, נסיים.

      "אחכה לך" - אין חשוב מזה!

      י ו ר ם

       

       

      יורם,

      אי אפשר להגיד עלי שאני יציבה במיוחד. מצבי הרוח שלי נמצאים תמיד על מקפצה עם מיכל דלק מלא. ברצותי אני למעלה וברצותי אני למטה.

      אבל, לפעמים אלוהים מפגיש בין עולמות ומאזן את הקטסטרופות.

      כך קרה שמספונטאנית מדופלמת הפכתי למתוכננת  ולהיפך ולהיפך.

      פתאום בא איש אחד אמיתי שאומר דברים נפלאים לאוזן השומעת.

      אט אט היא גם תלמד להפנים.

      אחכה לך, חיכיתי לו.

      אחכה לך, הוא יחכה לי.

      בסוף ניפגש בטוב באמצע הדרך.

      תודה על השיר.

        18/12/08 21:50:


      אני כ"כ עייפה שלא מצאתי כח להתנדב במקומך בפוסט "אני עייפה" שלך,

      אבל אז מצאתי את הפוסט הזה ואני רוצה להתרות בך למצוא לי דמוי פ' בשנתון ההולם אותי.

      בקיצור - משהו אתם. כולי קנאה נשיקה

       

      צטט: gimelg 2008-12-18 13:46:27


      אם לא קושרים אותם הם בורחים...

       

       

      בצופים למדתי קשר מוט וקשר שטוח. לא נראה לי שזה שימושי.

      אבל, ישנן בנות וישנן בנים ולעולם אני לומדת מדברי  חכמים.

       

      צטט: נועז גולן 2008-12-18 13:43:55

      כמה טוב שלשאול היא יודעת,

      כמה מזל שהעונה באמת אוהב אותה.

      כמה מזל שאף אחד לא רצה להחליף אותך ולכתוב במקומך.

      בחיי... שמחה גדולה :)

       

       

      כמה זה עניין של כמות או איכות??????????????????????????

      שמחה זה משהו בלב. תודה

        18/12/08 20:29:

      אני רוצה להיות חשוב לך  ושתמיד היה לך זמן  בשבילי.......הדדי
        18/12/08 20:17:


      כדי לאהוב צריך רק לאהוב.

       

        18/12/08 19:41:
      לפני  החוק / פרנץ  קפקא

      לפני החוק עומד שומר-סף. אל שומר-הסף הזה בא איש מן הכפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק. אבל השומר אומר שעכשיו אין הוא יכול הרשות לו להיכנס. האיש חושב רגע ושואל אם יורשה להיכנס אחר-כך. "אולי", אומר השומר, "אבל עכשיו לא".

      ***

      ... ואחר-כך, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן בינו לבינו. הוא נהיה ילדותי, ומאחר שמתוך ההסתכלות רבת-השנים בשומר-הסף גילה גם את הפרעושים שבצווארון פרוותו, הוא מבקש גם מהפרעושים לעזור לו להזיז את השומר מדעתו. 

      ***

       ימיו ספורים עתה. לפני מותו, כל הנסיונות שהתנסה בהם במשך כל הזמן מתלכדים בראשו לשאלה אחת שעדיין לא שאל את שומר-הסף. 

       - "הרי כל בני-האדם שואפים אל החוק", האיש אומר, "ואיך זה כל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להכנס?" השומר רואה שהאיש כבר נוטה למות, וכדי שעוד יגיע אל חוש השמיעה הגווע שלו הוא מרעים עליו בקולו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך. עכשיו אני הולך לסגור אותה. 
        18/12/08 19:01:

      כתבת כאן "נמעד" ואני תוהה, ניצה, האם זו טעות פרוידיאנית שניווטה את אצבעך ל צ' שליד ה מ' במקלדת,

      כי קולטים מהפוסט הזה שלך (לאחר שסיימת להיות עייפה) אהבה גדולה!

      נשיקה

        18/12/08 18:59:

      ניצה,

      הזמן שלנו, השאלה איך אנחנו ממלאים אותו

      ומה סדר העדיפויות שלנו.

      נראה שהפרטנר מבקש לדעת היכן הוא נמצא אצלך מבחינת חשיבות.

      כך הדיאלוג נקרא בכל אופן. 

      באשר לעייפות, עייפות אינה מצב שצריך להתגבר עליו, אלא משהו שצריך להקשיב לו.

      נראה שאת מקבלת כמה איתותים שמבקשים ממך לבחון את העומס שנוצר אצלך.

      מקווה שלא הייתי חוצפנית מדי...

      מיכל 

       

       

        18/12/08 18:30:


      הכל ענין של עדיפויות. אין דבר כזה "אין לי זמן".גם שורה ביומן זוחלת בין העמודים מיום ליום ומעמוד לעמוד. וכמה טוב שהוא מחכה. וכשהחרשת/עוורת/ אטומה /מטומטמת מגלה שהיא חרשת/עוורת/אטומה/מטומטמת אז היא כבר לא חרשת/.../.../ וכ"ו.

      ותמיד טוב לגלות בזמן.

        18/12/08 16:31:
      אני כנראה גמכן מטומטמת כי לא כל כך הבנתי. מה שכן, אם יש משו ששנוא עליי זו ספונטניות.
        18/12/08 16:15:


      גם עיוורת וגם מטומטמת ובכל זאת.....

      אחכה לך?

      מזל גדול יש למטומטמת....

      10 בדיאלוג!!!

        18/12/08 15:17:

      אם את מוציאה שני פוסטים ביום שאת מצהירה שאת עייפה (ראה פוסט קודם שלך),

      מעניין מה יקרה כשתקומי בוקר אחד ותרגישי מלאת כוח.

      אמאלללללללללללללללללללהההההההההה

        18/12/08 15:14:
      אני יודע: לא הכותבת מצהירה שתחכה, הוא דווקא, אבל מה לנו ולזוטות. וכי לא היינו-הך הדבר?
        18/12/08 15:10:
      איך שכחתי: התמונות של דורית ראשוני בשני הפוסטים יפהפיות.
        18/12/08 15:08:

      חכה לך
      כבה את כל אורות עירך
      ובוא אל הפינה שלנו
      בין סדינים צחורים ולבנים

      אחכה לך
      אסוף אותי אל תוכך
      הרחק בערפל שלנו
      בין עשן אדום ועננים

      "- -

      פתיח השיר  אחכה לך

      של דודו ברק (מלים), נתן כהן (לחן).

       

      מה יש להוסיף, ההגיון - והרגש! - של פ' (שהכותבת מצהירה שתחכה לו) תמיד עולים על הכול, גם על הניסיון לכתוב פוסט ב-4:34 לאשמורת הבוקר, שאינו מעלה אלא אזלת-יד מחויכת אך רצינית ששורשיה תסמונת אמצע-החיים. והפלא ופלא, אותו יום, שעת-צהריים, כבר היצירה מחייכת פנים בעוד פוסט, קליל אמנם, אך מחייב גם מחייב בנושא הרציני שבו.

      ניצה, שתמשיכי לתכנן, לטוות ולהגות את העתיד הוורוד, ושמי שאחראי על 'קרשי-המציאות' ימשיך למלא את תפקידו המוטל בהתמסרות, ברגש... תחי הספונטאניות המתכונתת! סליחה: המתוכננת...

      באוקסימורון זה, נסיים.

      "אחכה לך" - אין חשוב מזה!

      י ו ר ם

        18/12/08 13:46:

      אם לא קושרים אותם הם בורחים...
        18/12/08 13:43:

      כמה טוב שלשאול היא יודעת,

      כמה מזל שהעונה באמת אוהב אותה.

      כמה מזל שאף אחד לא רצה להחליף אותך ולכתוב במקומך.

      בחיי... שמחה גדולה :)