כותרות TheMarker >
    ';

    ידידים - האתגר, הערכים

    www.yedidim.org.il

    ארכיון

    הסיפור מאחורי הקמת ארגון ידידים

    0 תגובות   יום חמישי, 18/12/08, 15:01

    השנה היא שנת 1990. שערי ברית המועצות לשעבר נפתחים. מדינת ישראל באופוריה. בארץ מוקמת ממשלת אחדות על מנת להתמודד ביחד, קואליציה ואופוזיציה, עם המשימה ההסטורית הגדולה – קליטת מאות אלפי עולים חדשים תוך זמן קצר. מדינת ישראל משנה את דפוסי קליטת העלייה שנהגו בה עד לאותה שנה. המודל החדש הוא – קליטה ישירה. כלומר, המשפחה מגיעה משדה התעופה ישר ליישוב בו היא אמורה לגור. לא עוד מרכזי קליטה בהם ניתן ללמוד את השפה העברית ולהתאקלם באופן מדורג בחברה הישראלית – אלא הגעה ישירה ליישובי הקבע.

    המודל החדש הזה מהווה אתגר עצום לחברה הישראלית. עשרות אלפי משפחות החלו להגיע לארץ ולנסות לבנות את חייהם מחדש בארץ החדשה. הם הגיעו ללא ידיעת השפה העברית, ללא קשרים ועם תרבות שונה באופן מהותי מהתרבות בה גדלו בארצות המוצא.


    חבורה של סטודנטים צעירים, יוצאי צבא, בראשותו של שמואל לורנץ,  סגן צעיר מגבעתי שעוד רק השתחרר מצה"ל מחליטה להפשיל שרוולים ולהירתם, כאזרחים, על מנת לסייע לאלפי הילדים העולים להתאקלם במדינת ישראל. לאחר תהליך בדיקת צרכים קצר הם מגיעים למסקנה שישנו צורך דחוף לסייע לילדים ובני נוער ללמוד את השפה העברית ולהכיר את התרבות הישראלית החדשה. החבורה הזו גם פיתחה מודל חדש של קליטת עלייה. לא עוד ישראלים ותיקים שמנסים להפוך את העולים החדשים לישראלים – צברים, כמוהם. אלא מודל רגיש תרבות שיחד עם הכרות עם התרבות הישראלית הוא נותן הרבה מקום לתרבות של ארץ המוצא.

    כך נולד המודל של ידידים הנמשך לאורך שנת לימודים אחת לפחות:


    • קליטה אישית - לכל ילד עולה חדש מוצמד מתנדב צעיר בגיל תיכון או סטודנט שנפגש איתו אחת לשבוע לפחות ומהווה ידיד שלו.
    • הדדיות בקשר – הנה אבן יסוד בפעילות של מתנדבי ידידים.
    • קבוצת ידידים - כל ילד הנו חלק מקבוצת ידידים הנפגשת אחת לחודש לשם פעילות קבוצתית, מסיבות, טיולים , סדנאות ואירועים.
    • כל ילד מתנדב – כל ילד עולה חדש יוצא להתנדב לפחות פעם אחת בשנה וכך, לתרום בעצמו לאוכלוסיות אחרות בחברה.
     רכז לכל קבוצה – לכל קבוצת ידידים  ישנו רכז המקבל הכשרה  על מנת שיוכל לסייע למתנדבים ולארגן את הפעילויות הקבוצתיות ברמה מקצועית גבוהה.

    בשלב הזה, עוד אין ארגון. יש רק רצון טוב, תוכנית פעולה ומסירות נפש של מספר אנשים בראשותו של "משוגע לדבר" – ידידנו שמואל לורנץ. חבורת ה"משוגעים לדבר" נסעו לשדה התעופה, ליוו את המשפחות עד למגורי הקבע, למדו את הרגישויות, פיתחו את המודל והחלו להכין חומרי הדרכה לטובת המתנדבים שעוד לא היו אז. כוחו של הלהט !


    באותה תקופה עבדתי בארגון חברתי אחר. ארגון גשר. כמנהל המרכז הירושלמי של גשר - ניסינו, חברי ואני, לבנות גשרים בין חילונים לדתיים.

    את שמואל לורנץ הכרתי באופן שטחי ביותר אבל אני זוכר אותו מתרוצץ עם ברק בעיניים. תמיד נמרץ ובכל פעם יש איתו מישהו נוסף שהצליח להדביק בלהט שלו.


    גם כיום,  שבע עשרה שנה מאוחר יותר. כשאנחנו נמצאים בפרספקטיבה שיכולה לנתח תהליכים שעברנו, אני חושב שהלהט הזה – והאמונה המוחלטת שזוהי המשימה הציונית והיהודית החשובה ביותר של העת הזאת הם אלו , שבסופו של דבר, נתנו לכולנו את הכוח להמשיך גם במצבים קשים.


    מה הפך את הלהט והברק בעיניים של איש אחד למסגרת גדולה שסוחפת אחריה אלפי מתנדבים בכל שנה ומאפשרת לסייע לאלפי אנשים במקביל בכל רחבי הארץ? כל זאת ועוד, בימים הבאים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      שמעון סיאני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות