חמאס מאותת על החלטתו שלא להאריך את הפסקת האש הזמנית (תהדיאה) מעבר ל-19 בינואר 2009, שישה חודשים לאחר שהוסכם עליה עם ישראל בתיווכה של מצרים. בראיון לתחנת הטלביזיה הלווינית "אל-קודס" (14 בדצמבר 2008), הסביר מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, את הסיבות להימנעות חמאס מהארכת הפסקת האש הזמנית, בציינו כי זו ממילא הייתה מוגבלת מלכתחילה לשישה חודשים וישראל לא ביצעה את סעיפיה.

משעל הוסיף כי חמאס ושאר "ארגוני ההתנגדות" (הטרור) הפלסטיניים ינהגו מעתה בהתאם ל"דרישות השטח", וזאת "באופן העולה בקנה אחד עם ההתנגדות לכיבוש, ההגנה על העם הפלסטיני וההכרח לפרוץ את המצור". הוא לא ייחס משמעות מיוחדת לאיומים הישראלים לצאת לפעולה צבאית נרחבת ברצועת עזה, באומרו בהקשר זה כי "אנו סבורים שמחיר הפלישה יהיה גבוה מאוד והאויב יהסס מאה פעמים לפני שיבחר בדרך זו".

חמאס "התייעץ" פורמאלית עם הארגונים הפלסטיניים האחרים (למעט פתח) וניכר שהוא "מקבל" את המלצתם השלילית בנוגע להארכת הפסקת האש. בשונה מיוני 2008, לחמאס אין כיום אינטרס מובהק להסכים להפסקת אש רשמית עם ישראל. תקוותיו של חמאס להשיג הכרה בינלאומית שתאפשר לו לתבוע את הנשיאות במקומו של אבו מאזן התבדו לפי שעה. ישראל. מעברי הגבול בין ישראל לרצועת עזה פועלים, אך לא בהיקף הרצוי מבחינת חמאס התובע הסרת כל מגבלת יבוא, הווה אומר: גם חומרי גלם העשויים לשמש להאצת תהליך ההתחמשות הצבאית של חמאס וארגוני הטרור ברצועת עזה. חמאס דרש (ללא הצלחה) שהפסקת האש תחול לאחר שישה חודשים גם באיו"ש, ומשמעות הדברים היא כבילת ידי ישראל במאבק בטרור. בגבול הדרום, מצרים פותחת מעת לעת את מעבר רפיח בתיאום עם חמאס, מאפשרת אשפוז של פעילי חמאס שנפגעים בפעולות נגד ישראל ומעלימה עין מעיקר מערך המנהרות ברפיח המשמשות להברחת אמצעי לחימה, מזון ואף דלק.

מעבר לכך, לחמאס שיקולים מדיניים הקשורים בנסיבות שהזמן גרמן, ובפרט אמורים הדברים בנוגע למועד סיום כהונת הנשיאות של אבו מאזן ב- 9 בינואר, כניסת ברק אובאמה לבית הלבן (ינואר 2009) והבחירות בישראל (פברואר 2009). הסכמה להמשך התהדיאה ללא היענות לדרישות המהות של חמאס עשויה להשתמע כהענקת פרס חינם לישראל שאינה יכולה לקבל החלטות בתקופת הבחירות, וגם לאור ההערכות בישראל שהליכוד עשוי לנצח בבחירות. חמאס מעוניין לנצל את סוגית התהדיאה כגורם שיאלץ את המערכת הבינלאומית לגלות מעורבות גוברת בסכסוך ולהביאה להבנה שכדאי לה להכיר בשלטון חמאס לאור עוצמתו של הארגון (בהשוואה לרשות הפלסטינית תחת הנהגתו של אבו מאזן) ויכולתו לחולל חוסר יציבות אזורית שתסכן את האינטרסים המערביים.

ששת החודשים של הפסקת האש נוצלו היטב ע"י חמאס לבנות מערך מאיים של טילים ארוך טווח (יחסית לזירה) שנועד לגבות מחיר דמים כבד מישראל ולהרתיעה מפני פעולות ברצועת עזה. חמאס מעריך, כפי שהדברים השתקפו בדברי משעל, כי "הטיל הפלסטיני" מגביל את יכולת התמרון של ישראל ובשילוב עם חיזוק הכוח הלוחם ברצועה והמשך החזקת גלעד שליט בשבי נוצרת מעין "מטריית הגנה" וחסינות מפני מהלך צבאי ישראלי בדומה למבצע "שלום הגליל" שישים לו למטרה למוטט את שלטון חמאס. "טפטוף הטילים" גם בתקופת הפסקת האש, בד"כ ללא תגובה ישראלית משמעותית, העביר מסר שלילי באשר לכושר ההרתעה הישראלי, ומבחינת חמאס, מציאות זו יכולה להימשך גם ללא הכותרת של הפסקת אש.

בסיכומו של דבר - האינטרס של חמאס בהמשך קיומה הפורמאלי של הפסקת האש קטן. אין משמעות הדברים פנייה של חמאס לעימות כולל עם ישראל, אלא הסרת המחויבות הפלסטינית ל"גובה להבות נמוך" של טרור בתקופת הפסקת האש וחזרה לפיגועי טרור המכוונים נגד מעברי הגבול עם ישראל, שימוש תכוף יותר בטילים כדי ללחוץ על ישראל להסכים ליישום הפסקת אש גם באיו"ש והגברת המאמצים לחטיפת חיילים נוספים כדי לחייב את ישראל להיענות לתשלום גבוה (שחרור אסירים) עבור גלעד שליט.