שלום לכולם.

זוה התנסות ראשונית שלי ומקווה אני כי הנני מציגה אותה נכון.

ובכן, אני עוסקת בחינוך מזה 20 שנה רואה וחוווה מידי יום אלימות פיזית ומילולית.

הכלים העומדים לרשות המערכת להתמודדות אינם רבים והיצירתיות הנדרשת מאיתנו המחנכים הינה מרובה.

אנו המורים הפכנו למשאב העיקרי בהתמודדות מול האלימות הנ"ל.

אני מלמדת בבית ספר לחינוך מיוחד עם בעיות התנהגות, אך חוששת אני כי האלימות אינה נחלתנו בלבד.

מידי יום אני נאלצת להתמודד גם עם קשיים המלווים את ילדי בהתמודדותם מול אלימות כזו או אחרת במערכת החינוך.

חייבים אנו להבין כי הרכב של כיתה הטרוגנית המכילה 35 ומעלה ילדים אינו מאפשר לשום מורה את הפניות והזמינות לטפל באופן אמיתי וערכי בבעיות הצצות מידי יום.

מערכת החינוך חייבת לתת את הדעת על כך שהבעיה אינה כיתתית ואינה מקומית. זוהי החברה אותה אנו בונים ואותה אנו יוצרים. סידרי העדיפיות חייבים להשתנות!!!!!!!

כיתות קטנות!!

הרחבת מעגל עובדי ההוראה!!!!

תקציבים!!!!!!

פיקוח אינטנסיבי על תכני ודרכי ההוראה!!!!!!

כולי תקווה שרפורמת האופק החדש שהינה בשלבי התהוותה תביא לשינוי המיוחל הן בשינויים הארגוניים והן במעמד המורה הרצוץ

בברכת חג חנכה שמח לכולם

זהבה