הכאב שלה פוצע בי אני מכירה אותו מקרוב. לפעמים יש דברים שעדיף לא לראות או אולי היינו כה מרוכזות בלהיות יחד שהיינו אטומות לכל היתר היא העוגן שלי אני שלה. קודם היינו קטנות מכדי להתמודד אח"כ חלשות מכדי להודות ואז העדפנו שלא לדעת וכעת כשהארגזים מתמלאים אט הזכרונות הקבורים מרימים ראש כמו נחש מסוכן המוכן להרוג. אל תתני לו. אנא. |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עטיפת הציניות שלך מרופדת בכל כך הרבה חומרי בידוד אהובתי, שאם חלק ממילותיי נספגות בכל זאת... אשרי.
ואני מחזיקה בשבילך את החנוכיה כולה.
}{
אני דווקא מאמינה בכוחן של המילים. תודה צילוש. סופ"ש נעים.
אכן, אך אין בכוחו של הרגע לבטל את כאבי העבר.
העיקר שתזכור שאני פה בשבילה.
תודה :-)
את הנמלה שלי את יודעת:)
והמילים שלך מחלחלות דרך עטיפת הציניות
דצמבר מין חודש שכזה
שבו אני רגשנית קצת
עוד טיפלה וזה עובר:)
וגם היא
ממש עוד קצת
העיקר שאת מחזיקה את הנר בשבילי- ככה זה נעים לי
תודה.
נו שוין,
אין לי מילים וזה נדיר במחוזותיי.
מה אכתוב יהייה טוב ?
תהיי חזקה?
תהיי אופטימית ?
הכל חרטא
כשאני חושבת על הרְטִיּוֹת הללו שנוח לשים על העיניים והוִילוֹן שהיה סגור ומוסט עכשיו לרווחה המראה את הזמן האבוד. אני אומרת, תיגעי ברגע- כי הוא כל כך יקר}{