חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
ברוכים הבאים למערת האופל
* אחת מהוגות הדעות הדגולות של המאה ה-20, ברוריה אבידן-בריר, כתבה פעם שהפסיכולוגים הטובים ביותר שלה נמצאים בכיכר המדינה: ארמאני, ורסאצ'ה, איב סן לורן. ואני חרטתי את המשפט הזה על לוח לבי, לצד "הפחמימה היא אויבתו הגדולה ביותר של האדם" מבית מדרשה של חברתי תמר ו"אין אמונה בגבר אפילו בקבר", שזאת בגדר אקסיומה.
אבל כיוון שלי אין מממן עשיר (אל תשאלו, בזבזתי חצי שעה תמימה מחיי להסביר לעולל הנוכחי שלי מי זה פלאטו שרון - פער דורות, כאילו? - שלו נזקקתי להדגמת המושג שארם צרפתי, ולקינוח נתקלנו באוביקט עצמו בדיזנגוף סנטר), נהגתי עד לפני מספר עונות להפנות כמו רוב בנות ישראל את תסכוליי לזארה.
ממש בימים אלה, באיחור אופנתי, ביתקתי את בתוליו של סניף זארה בסנטר שהיה נתון בשיפוצים כל החופש הגדול ואילך, תקופה שנראתה לי כנצח עקב פלישת חוטפי השפיות שהתנחלו בביתי (כן כן, רווקות מאושרות - ילדים זה לא מה שהבטיחו לכן). אלא שמה שהיה סניף חביב ומסביר פנים התגלה כמערת אופל חשוכה ומאיימת.
ברוח התקופה - רעב עולמי, נשק גרעיני, משבר כלכלי, אסונות טבע וגברים שקרניים (כאלה שאפילו לא טורחים לגמור איתך בסמס! ואחרי זה עוד שולחים לך בטעות סמס שהיה אמור להישלח למישי אחרת. ותדע לך ש', שזה לא הולך ביחד להיות גם מניאק וגם מפוזר! ולא, אני לא ערה בשלוש בלילה! בייחוד שזו לא אני שאתה מתכוון אליה! יא דפקט!), בחר המעצב הכה-מקורי של החנות לעשות לעצמו חיים קלים ולהשתית את השיפוץ הארוך והמתוחכם-עאלק על צביעת הקירות של החלל המיועד לאופנת 'הצעירות' בשחור אופטימי.
התוצאה שהתקבלה מדכאת ברמות קשות. אני כבר לא מדברת על זה שבתאורה הקלושה אפשר בקושי לראות את הבגדים. זה דווקא לברכה, שכן כבר כמה עונות שזארה מייבאת תמהיל תמוה של סוודרים מצמר של תאואים לבקניים מטורקמניסטן לצד טוניקות מתנפנפות מבד מגרד ובדוגמת פייזלי אסימטרית של וילון אמבטיה מהסוג ששימש את סבתי הצולעת ברומניה לבשר לסבי שהיא מעוניינת בליל אהבים. אבל הדיכאון, הו הדיכאון!
כעטלף הפירות גיששתי את דרכי בעלטה למדף המכנסונים (קולקציית החורף, אלא מה? מן המפורסמות היא שקולקציות הזארה איבדו כל קשר לזוטות כגון עונות השנה), אלא שמכנסוני הזארה איתגרו במיעוט הבד שלהם אפילו חובבת קצר שכמותי. שמן אנטי-צלוליטיס יוקרתי תוצרת שוויץ אמנם נרכש מיד לאחר אירוע המדידה הטראומטי ונמרח ביד עוללית בוטחת, אבל תוצאות של ממש טרם נצפו.
אני רק יכולה לסכם את הפרשה ולומר, שבימים טרום הסיוע הפרמקולוגי בחיי, באותם ימים אפלים, בהם אשה שדחפה אותי קלות בתור לסופר גרמה לי לפרוץ בבכי קורע לב - אילו הייתי נכנסת אז לסניף זארה המשופץ, אין לשער איזה נזק בלתי-הפיך היה נגרם לעצביי הרופפים. מזלם של הזאראתוסטראים שזה לא קרה. אני ממש חושבת שבמקרה כזה היתה לי עילת תביעה. ■ צילום: הלמוט ניוטון ■ ואם תרצו באמת להבין דיכאון מהו, לכו על השיר הזה - sorrow של מורט שומן, שיר הנושא של הסרט שהוא למרבה הפלא דווקא קומדיה מטורפת - A nous les petites Anglaises של מישל לאנג מ-1975. נסו ולא תתאכזבו.
*פוסט זה לא נכתב על ידי יוצרת |
תגובות (156)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
1. חליפת אייטיס יפה-פיה.
2. זארה מייצרת את הבגדים שלה על ספינות, כי החברה לא מוכנה שהעובדים שלה,
קטינים בעיקר , יהיו תחת פיקוח כלשהו.
מה אתם חושבים קורה לאותם ילדים כאשר הם חולים???
אם זה מה שאני חושבת, אז השחור מ-ז-ה מתאים
3. יש כמה רשתות מותגים שנראות כמו מועדן ריקודים, דוקא נחמד..
אפשר גם להתנועע ולשרוף קלוריות בדרך למידה הנחשקת...
4. מודה שבעוונותי מעדיפה בוטיקים.
מזמן לא נכנסתי לזארה.
חליפת המכנסיים המפוספסת שקניתי שם הייתה מוצלחת, רק שהמכנסיים כבר מזמן לא עולים עליי... (השמנתי בעיקר בבטן, חבל שלא בציצים. הגיע הזמן לעשות ספורט.)
את מכנסיי התחלתי לקנות בחנויות גברים - מכנסיים שחורים מקסטרו מן, והרכישה האחרונה המוצלחת - מכנסיים אפרפרים קצת דגמחיים מסקציית הגברברים של פול אנד בר.
למי שרוצה להרגיש רזה - לכי לקנות בחנויות הגברים.
בזארה/קסטרו ושות' אני מרגישה באילו אני שוקלת 90 קילו.
בכל אופן - אין לי מה ללבוש!! (אני חייבת בדחיפות כמה טישרטים נחמדות, מכותנה ולא מקושקשות)
נהנתי מהכתיבה
*
יפה הצילום, יפה הפוסט.
את מיטיבה לבטא את סבך הרגשות, וגם בדרך המעוררת חיוך!
במילא הכוכב ששמתי ילך לאיבוד בין כל הכוכבים ששמו לך
ובטח שתגובתי המוצנעת לא בולטת מספיק
אבל נהנתי לקרוא
תודה!
אין מידה נכונה לאף אישה.לכל אחת יש גוף אחר.ממש כך.כל אחת צריכה להכיר את הבטן שלה במובן של מה נכון לה להכניס ומה לא. אני כמוך מיא.פחמימות מפילות אותי.עושות לי לא טוב.מנפחות.לכן משתדלת לאכול סלטים והרבה פירות וכמובן לטחון שוקולד. רק לא לחם ופסטות.זה מכביד. אין גם מידה של מכנסיים נכונה.על אחת 42 נראה פיגוז על אחרת 36 בדיוק מתאים.לפעמים ההבדל הוא בחברה בה קונים את הבגדים. כיום - כל המידות טושטשו.פעם 38 היה גדול עלי.היום זו מידתי .הכל תלוי איפה קונים. ואני חוזרת רגע לנושא האחר - האמנות והאמנים.אז - כפי שאמרתי :אדם יכול להשקיע שנים בלימודים של משהו..אין זה אותו מוכשר בתחום.ממש לא.פגשתי לא פעם כאלו שלמדו במיטב המכללות והמדרשות - והיו אולי במקרה הטוב טכנים מאוד במה שיצרו. לעומתם כאלו שלא למדו באופן "מסודר" והכישרון שלהם פרץ כל גבול אפשרי של אמנות. וכמובן אל לנו להכליל הכללות! יש אינספור מוכשרים שלמדו במכללות וזה רק פיתח אותם. לא ההשכלה הפורמלית היא היא הקובעת. זו עובדה. אמנות אמיתית אינה כמו לימודים אחרים.אמנות זה דבר שבא מן הבטן.או שיש את זה או לא.זה לא עריכת דין.מבלי חלילה לזלזל במקצוע זה. אמנים יש בכל התחומים.גם ברפואה.יש רופא ויש רופא... וכו וכו.. מיא - את היטבת להבין אותי.
מה זה משלנו? הרזות באופן טבעי? השמנות באופן טבעי? אני בשביל המידה 42 שלי, המוצקה ולא רופסת, צריכה לאכול בערך רק סלטים וטחינה, בננות ויוגורט, ומדי פעם להתפנק בבמבה או באלכוהול מוגז. זהו מזוני עלי אדמות. יש בו קצת פחמימות אבל לא המון.
את צודקת. אם כבר, זו הדרך היחידה, כי אחרת נתקעים שם לשעות. חברות שלי, פחות ממוקדות ממני, מסוגלות להיתקע רבע שעה ליד מתלה השכמיות ולחפש את הלארג' נניח, למרות שהן בחיים לא לבשו שכמייה, אין להן צורך בשכמייה ואין סיכוי שהן ילבשו שכמייה.
אכן, לא נתקלתי בזוועה שאת מתארת אבל נשמע דומה. יש המון כאלה דברים שמנסים למכור לילדים בתדמית מבוגרת, רוקיסטית, כסאחיסטית ומינית עאלק. זה אגב עניין מאוד אמריקאי. באירופה נותנים לילדים עוד קצת להיות ילדים.
מועדונים יוקרתיים - העכבר או בצלאל? לא הבנתי.
אני האחרונה שאזלזל בלימודים פורמליים, וודאי שבבצלאל מוסד מכובד שאבי לימד בו, אבל גם אבי ידע לזהות כישרון, ואת יודעת שלפעמים הבינוניות מנצחת ולא המצוינות (מילה נתעבת בעיניי, אגב). אמי מלמדת באוניברסיטת תל אביב ובכל זאת לא הצלחתי לסיים באוניברסיטה את התואר השני שלי מחוסר עניין, כשכיסא לידי ישב מפקד חיל אוויר לעתיד והעתיק במרץ (יחסים בינלאומיים).
אין לי צנזורה על התגובות, כשהן אמיתיות. אנשים כותבים מהבטן שלהם, מפגיעות שנפגעו. ערסאל, כמו שאת רואה אותו ערס, ראה הרבה רקב דווקא במשטרה, בדרגים הגבוהים, ואם תקראי את הפוסטים שלו, תביני.
חסי - גם היא מביאה את נקודת המבט שלה. אני יודעת כעובדה מאבי, שיש אנשים שגמרו את בצלאל, מאוד 'אמנותיים' ויצירתיים, אבל בטכניקות ובחומר ובביצוע לא הבינו דבר.
אז אלה לא ממש מילים ריקות. כל אחד כותב מאיפה שכואב לו. תמיד טוב ללמוד וגם אני שמחה ללמוד, אבל תלוי מה.
כן, שופינג זה מעייף, דווקא מסכימה איתך.
ותודה על המחמאה. גם אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא אותך.
לא יודעת.
אני נתקעתי במשפט:
"ואני חרטתי את המשפט הזה על לוח לבי, לצד "הפחמימה היא אויבתו הגדולה ביותר של האדם" ..."
- מאכזב! חשבתי שאת "משלנו"...-
זה לא במקום זארה .
זו חנות מקסימה להלבשה תחתונה , סקסית ומלאת הומור.
חשבתי על העיצוב שלה כשהמלצתי ,כי הכל כ"כ לבן ובהיר.
אני גם הופתעתי מכל השחור בזארה אבל מאחר והייתי עם שתי הבנות שלי ,לא הספקתי להתעמק.
כשאני נכנסת לזארה אני מרגישה כמו ארנולד שווארצנגר משליחות קטלנית ( נדמה לי -איפה שהוא נוחת עירום כביום היוולדו ,רובוט קטלני בכדור הארץ ,שסוקר עם גלאי חום ואמצעים נוספים את הסביבה). אני הופכת למחשב דמוי אדם ,סורקת את החנות עם הסקנר שלי ,ממפה אותה במוח ,מחלקת לגיזרות יעד , בוחרת פריטים לפי רשימה ממוחשבת שמופיעה לי על מסך העיינית וניגשת לבצע.
אני אטומה לחלוטין לעיצוב החנות ,לאנשים סביבי ולרעשי רקע. פועלת כמו רובוט עד לרגע שסיימתי את הרכישה. כולל העמידה בתור לקופה.
מסכימה איתך מאוד.
גם אני הרגשתי שהפוסט היפה של מיא מתחיל להזדהם.
חבל.
לא הבנתי את ההתעקשות שלהם להחזיר אותנו לתקופת סבתא שלי...
לא ראיתי את העיצוב העצוב החדש אבל התיאור מזכיר לי את "בלאקבורגר", במתחם גלילות, שם ילדים יושבים עם הוריהם ואוכלים קציצת בשר וצ'פס באוירה של מאורת סקס, סמים ורוקאנדרול...
האמת, חשה בחילה לנוכח מועדונים יוקרתיים, יחס מזלזל באנשים שלומדים את הדבר האהוב עליהם, ושנשארים נאמנים למה שהם למדו ולמה שנפשם אומרת.
הכללות מעין אלו שנאמרו כאן נובעות רק מחוסר בטחון עצמי, מחוסר יכולת לקבל את השונה, מלא לאהוב, לאל לקבל, לשלפוט מהר מדי, לא להכיר רק להבין מרמזים ולחרוץ. וגם לאמר כל אלו...ומצד שני הכי קרוב הוא זה שלמד, נשמע כמו לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה.
מי שקורא טוב מבין, וחבל שפוסט יפה כמו שלך, מתבזבז על מילים ריקות שמתבססות בעיקר על הדבר הזה שמחליא כל מקום בריא.
מאד מעייף אותי לקנות בגדים, לכן אני לא יכול להזדהות ....
כיף לקרוא אותך, כתיבה נפלאה !
אין שום בעיה בלקבלו למודעון החברים היוקרתי שלי.רק הבעיה שהוא מיהר לחרוץ דינים.וזאתי מעולם לא אהבתי.
ישר ליפול על הזין?אויש נו...זה יכול להתחדד מדי ולדקור.
שנית - אבהיר שוב - מיטב חבריי הינם בוגרים של מדרשות שונות לאמנות.יתרה מכך - חברתי הטובה שביחד איתה אני עובדת בסטודיו הינה בוגרת בצלאצל בעצמה.אך מפה ועד להקיש כי כל בוגר מדרשה הינו אמן ...הדרך ארוכה והיד מתעייפת.
ובכן מר ערס אל אני אצה אל כרטיסך לקבלך לבין שורותיי.ברוך הבא בייבי!
חסי - כדאי לך לקבל את ערס-אל למצבת חברייך כי הוא מהמשובחים ומשלנו וגם אספן אמנות יוקרתי.
שרון הבן - מה, נזקקת לגוגל כדי לברר מהי זארה? לא מאמינה....
שרון הבת - אני שמחה שהכנסתי עניין, למרות שאם תעקבי בתשומת לב צפויים לך בקרוב ענייני פשע שחבל"ז
היי מיא
מקווה שהדיכאון קצת חלף לו לאחר הקנייה
אני אישית כבר ויתרתי על זארה והולכת על קסטרו ואם משהו ספורטיבי יותר אז פוקס
וגם גריפ טוב לכוסיות
אבל החוויה שעברת היא אכן אנתרפולוגית
והכנסת קצת עניין לקפה סוף סוף
שרון
תודה! חיפשתי בגוגל, עכשיו גם אני יודע מה זה זארה.
גרמת לי לחזור ולהשתמש בתשובתי שהייתה סטנדרטית
אצלך "thanks god i'm a country boy"
בעניין האקסיומות לגבי גברים, כנראה שמצאת את מה שחיפשת.
נשים מזארה וגברים מארמני.
ולי ניראה כי גם אצלך התחלפה התמונה, אני זוכר אחת אחרת.
אני זוכר גם תחת.
אם הקודם הפחיד אותך(התמונה), מילא, אבל עם הנוכחית עושה לך את זה, אני פותח בסדרת פגישות חדשה עם הפסיכיאטר.
בכלל, ניראה לי שהפוסט הזה יגמר לי בטראומה, כלומר חוויה שתגרום לי להיות עוד פעם פוסט-טראומטי, שיגרור נטילה מחודשת של ציפרלקס, ופה ושם קלונקס.(ואז הלך סופית על הזקפה כידוע)
ולחשוב שכל זה עקב הכרזת מלחמה על הכבוד האבוד של הזיין.
אני חוזר בי, הכל בסדר, לא רוצה כלום, אני בכלל לא גבר.
אבל היחס שלך לאומני בצלאל עדיין מנוכר בעיני.
אין ממסד מפואר מזה האמנותי בארץ.
אין פוליטיקה קורקטית יותר מזו המקובלת בין אוצרים, בעלי גלריות והעשוקים שלהם, הציירים שגם פה ושם מאפשרים לכל הנ"ל להתפרנס לא רע.
בכלל הכל טוב, אני נורא אופטימי. (חג המולד מתקרב, וגם חנוכה).
שלום לך מר ערס אל.
ראיתי כתבת זין.ראיתי כתבת מלחמה.ולא טרחת להבין את ההשוואה למסטיק.שהוא דבר נפלא המתגלגל על לשונותינו שעה שאנו תמהים על גודלו של העולם העליון שלא נדבר על גודלו הזעיר לעיתים של העולם התחתון.גם זה הנמצא בין התחתונים .של כולנו.
חלילה כי תלין שסורבת לבקר בבלוגי.פשוט הוא סגור לאנשים שאינם ברשימת חבריי המופארת.
לעמן גילוי האמת פה בגלוי ובפומבי - תמונותיך המשתנות לעיתים - מפחידות אותי.והרי ידוע שקטינה אנוכי.
הנני פוטרת אותך מעצב גדול זה.חלילה לך.
ושהלילה יערב עליך בנפלאותיו.וכן מאחלת לך אני כי איברך ישאר זקור.וחלילה לא יהיה כמסטיק מתכווץ ונמתח.
אופס..דומני כי במקום ברכה עלולה לבוא עליך קללה.והכל בהומור כמובן.
רק לך חיכיתי בכליון עיניים.
אגב, אם תתעמקי בתגובות שלי, תראי שאני לא ממש לקחתי לזיין.
חוץ מי זה, היום ניסיתי לבקר בבלוג שלך, וסורבתי.
עצב גדול נפל עלי, האם תוכלי לפטור אותי ממנו?
ערסאל...למה לקחת ללב אופס לזין?
מן הזין באנו ואל הזין נשוב.
תיזהר שבוביט ההיא לא תבוא עליך בחלום בלילה.
מאיפה את יודעת את זה?
על ההתוועדות האישית, אני באופן אישי חושב שאת יכולה לוותר.
אגב, בזמן האחרון הוא מאוד לא ידידותי, ממעט בהתוועדויות ודי זועף רוב הזמן.
לסיכום ובאופן אוביקטיבי, את ממש לא צריכה אותו לאוסף.
למה לא בגאווה? יש לך כל הסיבות להתגאות!
אבל איך אוכל לתארו במדויק וטרם התוודעתי אליו אישית?
מאז המטמורפוזה שעברתי, אני חי בפחד מוות פן יבולע לי מטפריה של לטיפה.
מזעזע מה שעשו לזארה יקירתי, לא המסמך גופו.
תודה לך מקרב לב.
אני נרגש ונפעם, חבל רק שזה ב - IN GENERALE
ולא ממש הולם את התיאור של האחד והיחיד שאני נושא בקדמת גופי ושלא בגאווה מיוחדת.
אחחח, המשפט האחרון המוצנע, לא יאומן, מיא היצירתית עד העצם
הארכיטקט בן זונה, או אדריכל הפנים בן זונה או מעצבת הפנים בת זונה
אבל, סביר להניח שאלו מנהלי זארה עצמם שאחראים לכל הדיכאון שהחלל משרה עלייך
ומצד שני, יכול להיות שזה סובייקטיבי, ואנשים אחרים ימצאו בחלל הזה עניין ויופי, אי אפשר לדעת
הלמוט ניוטון - חרמן ידוע, אחול בלוע, תותח צילום, אוהב נשים
אני מאוד מאוד מקווה בשבילך שאתה מצליח לעשות במקביל עוד דברים (כמו לתת אוכל לג'היט ולמה-שמה רוצחת הציפורים והקיפודים). ולמה מסמך מזעזע? צא ולמד כמה דברים בתחום שאינך בקיא בו.
אם יורשה לי להביע את דעתי האישית והציבורית, אין ספק שהזין הוא פריט אופנתי נחשק, חיוני אפילו הייתי אומרת, שלא נס ליחו, והוא מופיע בכל עונה מחדש ותמיד מצליח להפתיע ולרגש.
כיממה אני חוכך בדעתי מה להגיב למסמך המזעזע הזה.
אין מילים.
ידעתי שבסוף זה יגיע לזיין.
אפשר פעם איזכור בפן חיובי של האביזר הזה שלנו?
"סתם איבר ,טוב לא סתם,שנמתח ומתכווץ כמו מסטיק" (הקדרית).
ועוד להשוותו למסטיק, זו כבר הכרזת מלחמה.
קטעים איתך חסי - גם על דפנה חברתי אהוב ארטיק הבומבה במיוחד - איזה צירוף מקרים! אני עצמי לא כל כך אוכלת ארטיקים פושטיים אבל את לבי אתן לגלידת רום-צימוקים ולעוגות גבינה.ולגבי הזין, אהבתי את המרחרחים. כן, אין ספק שהם כל הזמן עוסקים בו. דווקא דעי שהחברות שלי לא כל כך מתעסקות בבגדים כמוני. ולרי - כי היא סטייליסטית ושוחה בחומר אז היא מתארגנת בשנייה, דפנה וענת קצת עמוקות מדי בשביל השטויות האלה, תמר - כי יש לה טעם מגובש אז אין לה המון להתלבט. וגם אני מתלבשת בדיוק בחמש דקות - עוד לא היה לי גבר שהתלבש יותר מהר ממני.
סלבים - מדינת ישראל מכורה להם. יש כאן כבר יותר סלבים מאנשים רגילים, הרי.
לכבוד לי הוא להיות עכברה הנאמן והמסור של יוצרת מוכשרת כמוך. אוכל לאחוז בזנבי את עפרונך ובשיניי החודרניות אחדדו בעת הצורך!
ומן המפורסמות היא שיוצרים החל משיעור קומה מסוים אינם חייבים להתלבש כלל.
על ההסבר הזה באמת לא חשבתי - תודה!
האמת, הם ממש לא יקרים זארה. אבל ממש לא יקר לבגד שלא תלבשי לעולם זה יוצא מאוד יקר, לא?
זו עלייה לצורך ירידה, כמובן.
לא ולא. הלכתי לחנות בנים בקינג ג'ורג' וקניתי מכנסי צבא מנומרים בגזרת ברמודה עם ציור ורד וגולגלות כדי שאני וילדיי נוכל לחלוק בהם - טוב לצלוליטיס, טוב להם, טוב נגד עין הרע.
וכשתגשי לבחון את הזוועה, קחי קלונקס, על כל מקרה.
הוחמאתי.
ואהבת חתולים - בסיס טוב לידידות מופלאה.הצצתי לעכבר, ידידנו ארול נמצא שם.
ואני חשבתי שהעכבר העירוני שייך לעיר ללא הפסקה - תל אביב.
אז גם חיפאים יכולים.
(כשנכנסים לכרטיס זה אותו כרטיס שיש לו כאן.)
שימעי- כל את אוחזת באחד מוצק - בל נקלקל את המכנה המשותף בין זין לבגדי נשים.מלבד האופל אגב שיכול בפני עצמו להעיד ..
אוי - כל כך הרבה פלצנות אצל הנושא הקרוי אמנות.אלוהים.זה לא יאמן כמה שאני נתקלת בזאתי לאחרונה.
עת שעברתי סטודיו - באים כל מיני בוגרי בצל {לעבוד איתנו}- כך אני מכנה את הבצלאלים..ומזה מזיינים השכל.על איך בדיוק להחזיק הכלי- לא הזין..איך למרכז החומר וכו..מצחיק אותי ככ שבשעה שהם במשך שלוש שנים תמימות נאלצו לשבת על האובניים ולהכין 300 ספלים כפרוייקט - אני ביקרתי בחוגים מאוד לא יוקרתיים של קדרות ומשם נעשיתי בעצמי מורה.אמנם לא מוסמכת אך בהחלט מקצועית.
כל עולם העלק אמנות הזה...פלצנות וברברנות לשמה.חבל על השנים של הלימודים.זה או שיש לך את זה או לא.
ולכן העכברוש לא מייצג עבורי כלום.מה גם שיש שם אמנים כמו שיש אמנים באמצע שוק הכרמל.ממתי כל כותב שתי שורות נהפך לנו למשורר וממתי כל זורק מעט צבע על קנבס הופך לנו לצייר מדופלם?
סלב?עוד יותר חי חי.אתמול בהיותי משוטטת בסנטר יצא לי לראות מקרוב איזו קולבית מאוד מפורסמה.מה אגיד לך...אלוהים ישמור בחיי- אני בטוחה שהיא לא אכלה הרבה זמן..מזל שעברתי לידה כאשר הארטיק החביב עלי נמצא בין שיני - הלא הוא ארטיק הבומבה.ראיתי בדיוק את מבטה לעברי..חי חי ...הכיצד מעיזה בת תמותה ללקק כך ארטיק..הקלוריות אלוהים...
---------------------------------------------
מה שאלת על הזין והבגדי נשים?
תראי באיזו קדושה אנו מתייחסות לבגדים שלנו.משל היו אנו עצמנו.וראי איך הגברים מתייחסים לזין שלהם.סתם איבר ,טוב לא סתם,שנמתח ומתכווץ כמו מסטיק..משווים כל הזמן..כמונו...בודקים כל הזמן..כמונו...מרחרחים...וכו...
דומה או לא?
אין לי מה לתרום בנושאי זארה. כל ביקורת שלך בנושא אאמץ כדבר האורקל אל פשוטי העם.
המלתחה שלי מורכבת מבגדים שקניתי לבני בפוקס מן ומבגדים שקניתי לבעלי בקסטרו מן.
אבל לצחוק - צחקתי. את ללא ספק העכבר שלי.
אני למשל בפייסבוק ושם יש
הרבה יותר סלב מהעכבר
אז אני ברשימות של כל מיני סלב
כמו צביקה פיק, יעל בר זוהר
יעל אבוקסיס ועוד רבים
מזה העכברוש הזה פיצי מיצי.
טוב לי להישאר בקפה
מתחברת לקפה לא לעכברים
עשית לי טוב על הלב.
צחקתי, עטלף פרות יקר!
בקרוב אגש גם אני לבחון את העיצוב החדש והקודר.
קנית משהו בסוף?
דיי להתקטנן, זה באג. זה לא בכוונה. שמעתי כבר על אנשים שהיו חלק מהעכבר לאיזה שעה קלה שלא בכוונה. זה כנראה מקרה נוסף שכזה.
ונשמע שעל זה הבחור מלמעלה כתב, לא ככה?
יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע
ְ(אפרוחית 123 זה כנראה שימון באאבה)
רק אם יש לי סלים לסחוב.
אם אראה אותו. אתה יודע שאצלי העוללים קצרי ימים. חברותיי כבר קוראות לו בכינוי המסורתי החבר-לשעבר החדש שלך.
סליחה ???
שלושה בלוגים חפים מפוסטים ומיצירות כלשהן, בעלי שמות מופרכים כמו אפרוחית123, שכל החברים של כל אחד מהם היא רק ליאת זנד, בעכבר הקפה?
גם אם היו מתחננים לפניי לא הייתי מצטרפת לעכבר. יש לי תחושה שהם מחפשים שם פועלים שחורים שינפיקו ביקורות וכאלה.
כן, ולי זכור במעומעם משהו על מסרים לוהטים שלי שנשלחו לנמענים הלא נכונים...
אני מתלבטת בין שתי תשובות אפשריות:
1. הצחוק יפה לבריאות
2. לא יפה לצחוק על מוגבלים
וואלה? את זה עוד לא ניסיתי, אבל יש מצב...יש מצב.
יהיה כמובן שיהיה
בינתיים הכנתי לבנות פוסט-אש
תודה. תמיד נחמד לצחוק על חולשותיו של הזולת.
תודה שולמית. אני חושבת שביום שהוא לא יהיה חשוב בעיניי אהיה אפילו יותר חכמה.
יודעת, לא יודעת, מה שבטוח שאת הז'אנר הייחודי ואף יוקרתי בגדי הודו-יוגה-מחסומים נרשום על שמך.
את מהנשים שלא לוקחות גברים איתן לקניות? כי את נשמעת מהסוג שכן :)אני לא קונה סוודרים, רק שמלות.
יש לי שמלות וחצאיות של קוקאי, והמחירים גמכן לא כאלה כי שכחתי להזכיר שאני קונה רק בסופעונה, ויותר מ-300 שקל על שמלה פשוט לא משלמת גם אם יאיימו עליי בגרזן חלוד. זהו. גם לי יש עקרונות.
אני מתלבשת קודם כל מאוד מאוד מאוד צבעוני. שנית תמיד מערבבת כמה סגנונות, ושלישית איש לא יכול לחקות אותי, כי אף פעם לא מתלבשת בהתאם למצאי שיש כרגע בחנויות. פעם הייתי סטייליסטית, וגם היום אפשר לפחות להגיד עליי שאני יוצרת לוּק משלי.
אני משוכנע שזה באגים במערכת, כן?
ובעיניי מי שקצת מתעניין בבגדים, אבל לא יותר מידי - הוא מושלם...
תמסרי לעולל ד"ש :)
הממ, עפיפון שכמותי, את צוחקת ואני נזכרת ומסמיקה, גם לי זה קרה - לא בקטע של להתבלבל בין הודעות לגברים כי אני לא כזאת אבל למשל לכתוב סמס על תכנית שצולמה ובה חוות דעתי הכנה ובמקום לשלוח אותה לעורכת לשלוח אותה למרואיין....
וואלה, את עיצבת? כבר ראיתי והתרשמתי מאוד. זה מקסים! מאוד מאוד יפה ואגב מואר! באמת מאוד מואר ומזמין. ואותי מקומות מוארים מאוד מפתים! קבלי חיזוק מאמי! באמת בולט שם העיצוב החדשני. כמו סוכריה. כבוד.
סבבה החנות, אבל איזה סוג בגדים?
בכל מקרה אלך, תודה.
מעולם לא ביקשתי חוות דעתו של גבר על בגדים שלבשתי, מעולם לא לקחתי איתי גבר לקניות, ויותר מזה - גברים שמסתובבים בחנויות בגדים של נשים מעלים לי את הסעיף כי נשים רוצות למדוד שם בנחת גם לא בתאי המדידה ולהסתכל בראי, ואני למשל בכלל לא נכנסת לתאי המדידה כי עם שאר הנוירוזות שלי נמנית קלאוסטרופוביה קשה, ואני תמיד מתפשטת ומתלבשת בחוץ, וגברים נורא מפריעים לי (טוב, לא נורא. קצת).
להתלונן - בזה אני מבינה!
לא נורא, מותר גם לך לפעמים.
חזרי אליי מטורפת כמו שאני מכירה ואוהבת אותך.
קאבה זה השמפניה של הספרדים, שבגלל ששמפניה היא סימן רשום של הצרפתים שבגלל שהיא מאזור שמפן, הם הוציאו איסור לקרוא כך ליין נתזים אחר, הספרדים נאלצים לקרוא לשלהם קאבה, ובהתאם אסור לקרוא ליינות נתזים אחרים בעולם שמפניה אלא צריך לקרוא להם בשמות של זני הענבים או בכל שם אחר. זה לא היה תמיד כך אלא רק מאז שהצרפתים עשו שריר.
תודה רבה, באמת. ואגב, קפיצות וגניחות זה לא הסגנון שלי. אני שוכבת על הגב ובוכה.
לפחות אצלנו יש למה להציץ...
תאמיני לי שסמסים מוטעים מהסוג הזה דווקא גרמו לי להרבה צחוקים ושעשוע. תמיד מצחיק אותי שגברים מפוזרים (גם נשואים) מתעקשים להיות בוגדניים. זו הרי קומדיה של טעויות. ממש לואי דה פינס (אופס - גם אותו יש מצב שהדור הצעיר לא מכיר!)
חסי מתוקה והזויה שלי, איך הגעת לזין מאמי? לא שאני נגד, כמובן, בייחוד עכשיו שאני אוחזת באחד מוצק משלי, אבל איך הגעת?
כן, באותו לילה בשבוע שעבר שבו הסבירוהותוני שעכברברבר הוא רק ליוצרים, איני יכולה לתאר את מידת החירפון שאחזתני. מאז נרגעתי כמובן. ניסיתי לשער בדמיוני מה אביו עליו השלום, האמן המהולל, היה חושב בנושאי היצירה, היצירתיות ואף היצר עצמו, והגעתי למסקנה שאבא שלי לא כל כך החזיק מתיוגים ותגיות. וכל מה שהסריח מתרבות 'גבוהה' היה די דוחה אותו. אבא שלי חיפש את הכנות, את האותנטיות, ומבחינתו נגר ונפח טובים היו יכולים להיות אותנטיים יותר מאמן סלב אך פלצן. וזאת התשובה אני חושבת.
מיא, לראשונה צחקתי היום.
לא, לא, סאמי. אני לא יוצרת.
אלה היוצרים שהתקבלו לעכבר.
זאת
וזאת
והשיא - זה.
זה מזכיר לי שפעם כשנגמרה לי מערכת יחסים, הלכתי למחרת כדי להתנחם והשכבתי 7000 שקל בלייזר והוא הלך למחרת והשכיב 7000 שקל בפלזמה. זה אני חושבת ממש מסכם את ההבדל בין גברים לנשים. לי אין שערות ברגליים והוא רואה כדורגל ממש בגדול.
מיכל לא תתחמקי. הבנות דורשות פוסט מצולם אחרי ההחייאה של המק.
חיי הסוערים לימדו אותי לא להתווכח עם נשים-של.
נו, זה כי בתור גברים אתם תמיד מקבלים את כל הדברים השווים.
טוב, כיוון שכבר פגשת את העולל לארוחת בוקר של שישי, התרשמת בעצמך מדענותו המופרזת - בעיקר בענייני כלכלה והשוק הגלובלי, פחות בענייני מכנסונים ואופנה לצערנו.
טוב, אף אחד לא מושלם.
גם השחור הוא אמירה. קולע!
אם את מתעקשת לראות את החיובי - הסתכלי על התכשיטים שאת יוצרת (אופס) ולא על הבגדים המעאפנים של זארה.
כבר כתבתי קודם שמכל הפוסט הזה רק ש' הוא פיקטיבי, למרות שאני בטוחה שיש כמותו רבים כחול אשר על חוף הים...
אני אגב תמיד עם האייפוד שלי, עם מוסיקה כמו זאת שהצמדתי לפוסט - כדי לחסן את עצמי מפני מוסיקת הבום בום ולהבטיח דיכאון רוגע במינימום זמן ומאמץ.
אין נוצצים היום? פר, תאכזבתי.
את צודקת. כישלוני מהדהד בכל רחבי הבלוגוספירה.
כן, זה לוקח לי זמן, אבל בסוף אני מסתכלת אחורה על כל המקרים המרים האלה כמו שאתה אומר, ולא מבינה מה היה בהם שעצבן אותי כל כך. ותודה שהיית לצדי באותו לילה.
אם אני ניכנסת למקום ולא נראות לי האנרגיות אני ישר יוצאת, לפעמים אני גם מעירה שאיכסה לי המקום שלכם מגעיל, מכוער, חשוך...אין לי בעיה, אני ניגשת למוכר ואומרת לו 'מכוער כאן'.
הפוסט העצבני שלך, מצחיק אותי.
את תמיד חכמה! ובאמת לא חשוב בעיני היקף המתניים שלך, מיא
חחחח אם כבר..
בגדים וגברים זה כמו נשים והזין שלהם
אז הפוסט הפך לפוסט בנות של המלצות על חנויות?
זה משמח :-)
כל סוודר של 'קוקאי' עולה משהו כמו 700-600 ש"ח, וזו בעיה כי אצלנו בהרים קר. לובשים סוודרים. 'קר' ו'יקר' לא הולכים יחד. גם לי יש הרבה בגדים מהם, מעונות קודמות (מימים שבהם הייתי רווקה עשירה ולא גרושה ענייה). אני מאושרת שאת אומרת שהם מחזיקים יופי מבחינת האופנתיות. עולה לבוידעם לחפש את אוסף הסוודרים המרהיב שלי :-)
נו. אם יוצרת את לא - לפחות את מתלבשת טוב.
תארי לך שהיית יוצרת - אבל מתלבשת רע?
את מתכוונת שישנן עבודות פיזיות לבנות????????? ממש בנות כמו בחורות, כמו נשים, כמו עבודה פיזית לבנות...? זה בטח סקסי לראות בחורות עובדות בעבודה פיזית...עובדות ועובדות והזיעה נכנסת להם לעבודה ...ואז או אז...הנשיות שלהן נטמעת...
:-)
מה את חושבת, להסתובב בקניוני גוש דן זאת עבודה פיזית קשה מאוד וקריעת תחת לא קטנה. כל עבודה מכבדת את בעליה. מה, לא?
להפגנה לבשתי בגדי הודו-יוגה-מחסומים. לוק של שמאלנים.
אני יודעת שאני לא יודעת להתלבש.
היאוש נעשה יותר נוח, ובחושך עוד יותר.
מיא, אם את כבר בסנטר, תקפצי לקולג' של מישל מרסייה...מול קסטרו, תראי את המקום לפחות תהני מהעיצוב של המקום אותו אני עיצבתי 250 מטר מרובע....
תראי את הפוסטרים, את השילוט, הקירות המעוגלים... יש שם תאורה מגניבה תהני כאילו....
תגידי שאת מכירה אותי תקבלי פן חינם :-))))
רוצה לאמר, יש השפעה על המקום :)
ויש פה איזו תגובה אחת או שניים שמעידים על ידיעת קניוני גוש דן והסביבה....רגע רגע, רק אני עובדת פה וקורעת את התחת??
יש בסנטר חנות חדשה מתוקה ביותר
women's secret
עליזה ,אופטימית ,לבנה . עם ציורים צבעוניים.
לכי לשם.
זה שאת מסוגלת להוציא משכורת חודשית על זוג מכנסונים... מילא
זה שכשהארון מלא, אין לך מה ללבוש ... מילא.
זה שאת מדופרסת שטני לא רואה את ההבדלים המשמעותיים בין החולצה השחורה עם הפס לחולצה השחורה בלי הפס..מילא.
זה שאת אומרת אבל אני עושה את זה רק בשבילך.... מילא
אבל למה, בשם אלוהים, אני צריך להסחב איתך לכל המקומות ההאלה ולסחוב את השקיות?!
מרוב התרגשות אני מדוכדכת..נפש שפויה לא תבין זאת.
קשה לי מאוד להגיב לפוסט המשעשע שלך.
אתמול נרשמו אחד הימים הקשים שלי בחודשים האחרונים.
גם לאור העובדה שהגב שלי נתפס.
וגם שנורא בא לי להתלונן פתאום - משו שאני לא נוהגת לעשות.
ואין לי סבלנות לכלום.
ואני גם עצבנית
ובחיים לא קניתי בזארה.
א. טוב, אני חייבת להתוודות. לא היה דבר כזה. סיפור שבאמת קרה, אבל לבחורה אחרת, לא לי. חירות היצירה שלי.
ב. כן, כי אליכם בטח לא הגיעו שיפוצים אוואנגארדיים כאלה. מזל שלכם.
ג. ממש לא. אגב, מכל הרשתות, הבחירה שלי היא קוקאי. קצת יותר יקרים, אבל לפחות היחידים שמכירים בזה שלאשה יש מותניים. יש לי הרבה בגדים מהם, מעונות קודמות, וכולם מחזיקים יופי, גם מבחינת הכביסות וגם מבחינת האופנתיות.
צ'מעי, התעורר ויכוח בקשר ליכולת היצירה שלי. אני, גם כשאני כותבת על הנושא הכי רדוד בעולם - כמו בגדים - אני מנסה להגיד משהו על בני אדם. משהו אמיתי. לא רק לברבר. ואם אין לי משהו להגיד, לא אכתוב.
השמן הזה, כמו שנמרח ביד אוהבת, קצת ייתר את הצורך בו עצמו, אבל אני כן חושבת שהוא עוזר.
אגב, אני מזארה מדירה את רגלי ואת כולי... איך בכלל אפשר למצוא שם משהו ?
לאחר נסיון אחד עקר, חזרתי לחנות של 'ליוויס' (הקניון ברמת אביב - יש גם את בלו-ברד, אוניל ואפילו פול אנד בר, ככה, בדרך, גם לילדים) ובליוויס לעולם לא יהיו יותר משני לקוחות ובזמן שאת מודדת יכין לך המוכר הצעיר אספרסו; כדי שתהיה לך אנרגיה למדוד עוד. ולמעלה יש את אילנ'ס - נסי את 'דולצ'ה ויטה', תערובת קפה שהולכת יופי עם מוסיקה איטלקית.... ויש גם דודן עם שוקולדים של מקס ברנר, אם נחזור לשוקולד.
מעניין מה יהיה כשיפתחו כאן את הסניף הראשון של הנס ומוריץ - H&M , שמעתי שאוטוטו....
אז כמובן שזה המקום לומר שאני יצאתי כבר מהבית בבגדים שכל בנאדם שפוי אחר לא היה מעז ללבוש (רגע, מי טען שאני שפויה?) כגון חולצות ארוכות על תקן שמלות, גוזיות במקום חולצות, מכנסי טרנינג בצהוב שמש מזעזע לבילוי בבר, שמלות אביביות בגשם שוטף וכו' וכו' - ותאמין לי שהלכתי בביטחון מלא ופרט לכמה מבטים נדהמים,הרחוב לא עמד, התנועה לא נעצרה. הסוד הוא ללכת בביטחון כאילו זה הלבוש המתאים לגמרי לנסיבות. בדוק!
וואלה, את צודקת.
פתאום אני באמת חושבת שהיום בנאדם שלא נוטל כלום נגד דיכאון ממש לא בטרנד.
על מה הוא ידבר בחברה?
מה הוא יגיד? אני מאוזן? או חלילה - אני מאושר?
מה יש לך קיבינימט להיות מאושר? מהכלכלה? מהפוליטיקה? מהאאבה? מהפרנסה?
ולגבי נייק, עוד מעט אני הולכת לנייק בסנטר להרחיב את אוסף השעונים שלי לכיוון הירוק-רעל, בתקווה שיש להם כי בפעם שעברה אזל. באמת נורא מוזר שבסנטר יש כבר אדידס ורק נייק מתמהמהת בשיפוץ. מוזר? שערורייה ממש!
העיקר שבתוך כל הכאוס הזה שתיארת - איך הצחקת אותי על הבוקר (כתם של קפה {בגללך}יש לי עכשיו על הפיג'מה הסקסית שלי...(-:)) - אפשר עוד למצוא משמעות.
שוקולד - בטח!!! אבל סליחה על הבורות - מה זה קאבה ?
(את הכדורים ממליצה להחליף בפרחים, דיסק חדש או גברבר נחמד לשבת)
תודה רבה. אני חושבת שקוקטייל של כוכבים, כדורים, סקס וקניות יעשה את העבודה!
תודה רבה על האזהרה.
כן, הסנטר הוא ביתי השני, ואני עוד אפצח בסדרת פוסטים: תמונות מהקניון והספר על הקוקסינלים שמשתזפים איתי במכון השיזוף, על ההזויים שבאים לשחות בשתיים בלילה, על ההומו הדרונמריקני הכי ביזאר בארץ שמוכר קוסמטיקה בשקל, על איפה הכי כדאי למצוא מוסיקה איטלקית, על הבחור שלא נלאה להציע לי לבצע שיפוצים בגופי, על החנות הכי מזוויעה למחשבים ועוד ועוד. כן, זה קניון לא מעיק, לא זוהר, שכונתי, ממש כמו רחוב. והכי חשוב - הוא נמצא מטר מהבית שלי.
זהו, שאני כמו כל פסיכי שמכבד את עצמו נוטה באופן קבוע לראות את כל העולם פסיכי ואת עצמי כנורמלית היחידה....
תודה ניסים, אתה תמיד גורם לי לחייך
חח,תודה כייף לקום ולשמוע מוסיקה נשכחת ,סרט באמת מטורף ופוסט....(שופרא דה שופרא),תודה.
סופ"ש מקסים ומטורף עם הרבה קפיצות וגניחות.
אף גבר ששולח סמס בטעות לא שווה דיכאון,
יותר נכון אף גבר.
תודה, מיא, על ההפניה האישית (אם את עושה את זה עם כולם את משקיענית ברמות)
-
שופינג, בגדים ומותגים לא עושים לי את זה.
חובבת משתלות, חנויות כלי עבודה, חתולים.
קונה 6 חולצות טריקו (כל אחת לא יותר מ20 ש"ח) בצבעים חום ואפור.
וג'ינסים שנראים טוב על הגוף (בשום אופן לא הגזרה הנמוכה) ולא חשוב לי המותג.
-
שחור - זה לא צבע ! , (לבן - זה כל הצבעים יחד)
חוץמזה, על חולצה שחורה רואים את כל השערות של החתולות
(נוצצות ובולטות במיוחד הג'ינג'יות של סוניה)
יעלונת - פעם הבאה שאת שמה פעמייך לסנטר חסר לא שלא תעדכני אותי יום קודם.עד שאני מחליטה לנטוש את החימר....ליום אחד...
הדכאון לא טרנד בייבי- רק הדיבור עליו הפך לפחות מביש.
דכאונות תמיד היו.וגם שמחות.רק עכשיו יש אופציה פתוחה לשוחח בקול רם מבלי להרגיש נחות.
מותק את.
אני מתחילה עם הכותרת למה ששלחת :אמרת שאת לא בעכברוש העיר,לא יוצרת ולא בלה בלה..
טוב מעולם היוצרים רגע קט אענה לך-
עולם היוצרים מלא בכאלו שנדמה להם שאם למדו באיזו אקדמיה לאמנות אז הם יוצרים.
לעומת זאת פגשתי בחיי מליון מוכשרים אחרים שלא עברו שום הסמכה.היצירה היא מתוך האדם.
האמיני לי שאת בהחלט יצירתית .בהחלט.תבואי רגע לסטודיו ולא תאמיני מה שיצא לך מהידיים.
וזארה - בזמנו יצא לי לרכוש אי אילו בגדים מהם...אבל השנה הם הלכו והתחרפנו עם הגזרות הללו של הטי שירטים.
או צמודות צמודות וצרות כאילו אני בת שלוש או מתרחבות כאלו כאילו אני בהריון.ויתרתי להם.
רק ג'ינסים.וגם בקושי.
אני לקוחה מתמידה של פול אנד בר.אתמול הייתי גם בסנטר.גיהצתי למכביר את כרטיסי שיהיה בריא...
ראית את השדירה היפה שעשו בהמשך עד ליציאה ?שדירה בה יש את ביליבונג ואת מנגו וכו?
מרשים לא?
אני גיליתי שהכי כיף לקנות בנמל ת"א המתחדש.שם תחת השמש הזורחת מול הים יש אינספור חנויות מדליקות.
כולל בלו בירד.בכלל חנויות לנערות הן הכי אין.שם יש יציאות הכי מדליקות.או אני ממליצה לך לגשת לסניף של זארה בקניון רמת אביב - שם במחלקת הנערות תמצאי דברים מדליקים במיוחד.מקום הזוי נוסף הוא 24 - יש סניף בעזריאלי...אמנם המידות שלהם אלו מידות שהם המציאו..אבל יש שם מדי פעם דברים שעלולים לטשטש דיכאון עתידי או סתם מצברוח ...
ובכלל אם בא לך לשדרג גם איזה רהיט בבית - תיגשי אל ה - חנות : פאו ברזיל.בפיתוח.נשבעת לך שיש להם השידות ההכי יפות שראיתי.הכל מעץ טבעי כזה עשוי ע"י ברזילאיים חסונים.
נשים ובגדים זה כמו גברים והזין שלהם.
הפסיכיאטרים הכי טובים בשבילי הם אנשי שוק הפשפשים. אוי, אילו קריסטלים ראיתי בשבוע שעבר... אני חולמת עליהם בלילות כעל אהובים בלתי מושגים.
הזארה האלה נהיו מכה, ולמרות זאת, איכשהו רק אצלם אני מוצאת משהו יותר נורמלי מהטרנינג-גופיית סבא שלי.
יש להם גזרת סקיני קבועה כזאת בג'ינסים שתמיד טובה לי.
ואת, מיא, הכי יוצרת שיש.
אני מהגברים םשמטיפים מוסר לנשים על זה שהן עסוקות כל היום בקניות....גברים לא מתעסקים באופנה ושטויות ולא מבזבזים כסף לא על כיכר המדינה ולא בזארה ולא בבררה! עלמה את מקטרת? גם קונות תחתונים בחמשמאות שקל!וגם מקטרות על גברים שגומרים איתן בסמס בשלוש בבוקר? (אני ראיתי את זה ניצה!) חמש מאות שקל? על מה? על מה שמורידים בחמש דקות? בכלל אם יש דוגמא טובה לבזבזנות הנשית ולחוסר הסבירות של נשים ברכישות שלהן זה הבזבוז הבלתי נסבל שלהן בעניני לאנז'רה! למה להוציא כל כך הרבה כסף על משהו שבאמת לא מעניין אף גבר שכל מטרתו להיות מורד ומוסר במהירות הכי גבוה שאפשר ואחר כך עוד באות בטענות. בכלל העיסוק הבלתי נגמר הזה של נשים בלאנז'רה לא רק שהוא דוגמא בלתי נסבלת לחוסר ההבנה של נשים בגברים וברצונות לשהם (הו לא התכוון לגמור איתך בשלוש בבוקר הוא בכלל לא ידע שהיה משהו אז איך את חושבת שהוא גמר אתך? חוץ מזה אני לא מבין למה את חושבת שהו גמר איתך? הוא בסך הכל שאל אותה "פנויה?" אז מה? מה זה אומר? שהוא לא אוהב אותך? אוהב והב רק רצה איזה קויקי קטן איתה , ואת ישר עושה מזה עניין)
וגם זה דוגמא נהדרת לחוסר הבנה של בבצרכים האמיתים של גברים וזה גם דוגמא נפלאה להשתלטות הבלתי נסבלת של אותה תפיסת עולם נוראית הפוסט מודרנים (הפוסטמודרני)על חיינו אותה תפיסת עולם שעוסקות בפרספציות ולא בתוכן , נשים את בטח מאלה שבאות לסנטר ויכולה לעמוד בסופר ולחשוב שבע פעמים ולקנות סוכר באריזה סיטונאית בכדי לחסוך שלושים אגורת על שקית ובאותו הזמן לפוצץ 700 שקל על חולצה שיש בה שלושה ס"ם של בד שקוף!ואחר כך תלבשי את זה פעם אחת (בתא המדידיה בזארה) וגם לא תלבשי ת זה יותר וזה כי זה לא מתאים לנעלים בסוף).
תלמדי בבקשה מגבר שהוא בחייים לא יבזבז כסף מקדיט כארד על שטיות שאף אחד לא צריך כמו נשימ. גבר בחיים לא. אם הוא בא לסנטר אז חוץ מלשבת בקפה שמה למעלה ולהתבונן בעוברות ושוות ולבחון את השבות והשוות יותר והשבות פחות ולקוות שאיזה ציץ יציץ או הכי הטוב איזה תחתונים שקופים אפשר יהה לראות אותם דרך איזה חציאת קצרה וחצי שקופה אז הם בחיים אבל בחיים לא יבזבזו כסף על שטויות כמו בגדים שעולים כל כך הרבה כסף. גברים קונים רק דברים שצריך! גם עובדים יותר קשה וגם צריכים לסבול את הצרחות שלך עליו בגלל הסמס בשלוש בבוקר. מה כבר קרה? עבד על הפרויקט הזה החשוב עד שתיים בלילה ועשה קצה שצ'אט אז שאל "פנויה?" מה ת עושה רעש במילא אתם קבעתם למחר מה את חושבת שזה יתבזבז? לא נור יש לכולן. במקרה המספר שלה דומה לשלך. אני באמת לא מבין מה הבלאגן יאלה את יש כמוך עשר בלירה! לא רוצה לא צריך! הייתי אתמול בסלקום הכרתי את לירון היא מבינה אותי!
.גבר בא לסנטר קונה רק מה שצירך אולי מסך פלאזמה חדש (זה 64 אינץ בחינם 12 אלף ₪ ובתשלומים ) את התוכנ ה הזאת שעושה חשבון להוצאות של המשפחה, את IPOD החדש חדש, כמה חלקים למחשב כמו הדיסק החדש הזה, קורא לכרטיסי ביקור אוזניות מיוחדיות לסקיפ (זה חוסך יאמבה של כסף) ומודם סלולארי ללאפטופ (זה לא עולה כסף זה במילא בתשלומים וגם כן אם גולשים מספיק בכלל לא עולה כסף. (מה זה ה600 ₪ בכרטיס א? כלום זה כלום איזה מלון? איך יכול להיות מלון? מה ב12 בצהרים לקחתי מלון לשלוש שעות? לא יכול להיות מה אני אעשה בחדר במלון באמצע היומ? איתה.? אבל אמרתי לך שזה נגמר! נגמר וזהו! מה יש פה להבין? היה פעם אחת ונגמר! כמה רעש את עושה , מה את לא מבינה מה שמדברים איתך? מה יש לי ממנה? את כל כך לא מבינה לאן את הולכת
(לא לא אני לא יכול היום יש לי פרויקט מחר מותק , מחר , בטח שאני דיברתי איתה אני יודע שהבטחתי אבל הילדה יש לה בעיות בבית הספר אם הני מתגרש עכשיו היא לא תעשה בגרות , באוגוסט אני גומר את העניין חותך והולך. אבל הסברתי לך באוגוסט! אנחנו צריכים להזר חומד , הי עכשיו שאלה אותי מה על המלון בשבוע שעבר אני לא ורצה שיהיה בלאגנים עד שהילדה גומרת את הבגרות . לא אי אפשר מחר)
חזרת? אף אף אחד לא דיברתי עם יותם על הפרויקט חדש, מה פתאום איתה?
מה את עוד פעם בוכה? יאלה את גם כן..
שלום מיא
רוני אשתי אומרת שבשוק בצלאל הרבה יותר מעניין וגם הפלאפל משובח.
שלוש בלילה זו שעה מצוינת לישון. תאמיני לי.
משה
עם אור, בלי אור, במילואים לא ממש צריך לבחור בגדים
יד עוללית בוטחת?אנא פרשי בפרטי....
ולגופו של ענין אני כאמור נגד פחמימות אבל גם נגד מכנסונים
ומזה שנים מדירה את רגלי השמנמנות מזארה.
יתפסו אותי שם רוכשת מתנות רק לחברותי בעלות המבנה האירופאי 175 ס"מ ביחס 2/3 לטובת הרגליים ויש כאלה...
טוב שחזרת לקפה.
לילה טוב
למה להיות פורמליסטית, כשאפשר להיות מינימליסטית ?
אין לי בגד אחר שחור בכל ארוני. אני אוחזת בדבקות בסיסמה: שחור זה להלוויות. רק שלהלווית אבי הלכתי בג'ינס וחולצת בז'.
ילדיי ובעלי לשעבר מולבשים רק משם. הבעיה היחידה שם שהמידות הקטנות כבר לא הולמות את הענשים שלי. אגב, מקום טוב לקנות מתנות לילדות. ילדות הגן ייתלהבו ממידות הסמול של חולצות הקומיקס בפול אנד בר - נסו ותיהנו.
את בהחלט תמצאי שם את מקומך, רק לא בטוח שתמצאי שם בגדים. נשבעת לך שהקולקציה הזויה לחלוטין. כל ה'חולצות' נגמרות באזור הברכיים, הז'קטים מסתיימים מתחת לחזה והבדים הכל חוץ מכותנה. באמת לא ברור. היה רק צעיף אחד שנראה לי נורמלי, אז הוא עלה 300 שקל. ועכשיו יש גם מנגו בסנטר אבל גם שם מאוד מאוד לא מנומק. מה קורה לעולם כפי שהיכרנוהו, אני שואלת.
טוב, הבנאדם שעל ידי מעדכן אותי ש-1500 רופי זה 150 שקל. באמת משתלם. לא בטוח שהטעם שלי, אבל אם מדובר בבגדים שלבשת בהפגנה מול הקריה, אז לוק משכנע, ללא ספק.
את צוחקת, נכון? כי אני צחקתי מאוד. קודם כל בגדי 'הצעירות' עאלק בזארה נראים לי מה זה זקנים לגילי... אני מתלבשת רק בבלו ברד או בג'יפה או בחנויות הרבה יותר כיפיות מזארה השמרנית כולל בתה הקטנה והמגניבה פול אנד בר. שנית, הטמבל ההוא ש' - לא קיים באמת. סתם המצאתי בשביל הקטע..... נראה לך שגבר יתנהג אליי ככה??? פחחחחח. וחוצ מזה העולל שלי אומר שבמילא לא חשובים הבגדים אם ייעודם להיות מושלכים בפינת החדר. אז להתעודד בבקשה.
צ'מע, ידוע שהלבשת גברים הרבה יותר נוחה מהלבשת נשים. קח למשל את הבנים שלי. מה הם צכים? נעלי ספורט, מכנסי ספורט וחולצות טריקו שאני קולנה להם בפול אנד בר ונניח שזה קצת קשה אבל בנות בגילם - אל תישָל - תאי שיזוף, שמלות ערב (בחיי!), סנדלי עקב, נעלי יומיום, קולקציות מתחלפות. באמת קשה, קשה.
Ad Reinhardt, Museum of Modern Art (Moma), New York.
ואז צריך לקום. ליפול-לקום. סוג של ספורט. תצאי מחוטבת
אני מתעקשת לראות את החיובי היום.
משמעות הקיום זה אני. בעיקר לאחר כדורים פסיכיאטריים, קאבה ושוקולד!
אבל זה אפל כל כך עד שאת מועדת ונופלת בדרך אל הבגדים המכוערים!
מיא היקרה.
ליבי איתך, אם כי אני במזרח ואת במערב (או שמא אני בדרום ואת במרכז).
בבאר-שבע זה לא היה עובר בשתיקה!
...בואי לכאן, אצלינו אנו עדיין תקועים בימי הזוהר של הצבעים הבהירים והחמימים (ומסתבר שטוב שכך).
אם כי המוסיקה ה"ענוגה והעדינה" (ובמלים אחרות הבום-בום-בום או-ו הטראח-טראח-טראח), שמעמידה בסכנת התחרשות (הסתברות שעולה מעל לגילנו האהוב, 43) כמעט כל מי ששוהה בחנות מעל לרבע שעה, היא לבטח זו שמחברת ומאחדת בין שני המחוזות.
משתתפת בצערך על עוגמת הנפש והגוף.
דינה
נ.ב- איך הצלחת, ככה בקטנה, להגניב בסוגריים את האינפורמצייה החשובה והמקוממת על מעלליו הליליים של "ש"?...העם דורש פוסט, ויפה שעה אחת קודם (רק לא 3 בלילה).
זארה, קטן עלי
מקווה שלא איחרת פקק בדרך לפוסט שלך ...
פוסט יפה ומיגוון .כך יהיה לך קהל רחב .
תחילה .אנו עצובים כועסים .. למה קרה דווקא לי ולמה עכשיו זמן זמן
ואז כל זה מביא אותך לנער עצמך מכל האבק , והולך בגשם ... שוכב בשמש
בלי כובע .... כוח דווקא מזה שהכעיס שעצבן והוזיל לנו דמעה אולי הזיז ידינו ורגלנו
אכן עשינו .... ולפעמים ולפעמים מרגשים אבל לא אומרים ... " טוב שקרה המקרה ההמר הזה "
לולא הוא לא הייתי נדחף לעשות....
ויפה שאצלך יקירתי מתנגן באותיות נעימות לאוזן ,משמחות לב מענגות עיניים מרעננות מחשבה .
תמשיכי לנגן על פסנטר המקלדת ..
בהצלחה
א. מי האידיוט שגומר עם בחורה בשלוש בלילה ועוד בסמס? לפחות העברת לו את מסר הטעות?
ב. הזכרת לי שמזמן אבל ממש מזמן לא הייתי בקניון, אני כמעט בטוחה שאצלנו באזור 04 הסניף נוח לשימוש.
ג. אז אין מה לקנות, אה?
מז'תומרת לא יוצרת? הלא הנחת כאן יצירה לתפארת. מילא תגידי, לא משוררת. מילא. אבל דוגמית של יוצרת יש בך ועוד איך. ואני אומרת את זה בלי למצמץ.
הלאה.
את עושה לי חשק להעלות מחדש את כל הפוסט דייטים על הפוסט טראומות שחוויתי ובכיתי וצחקתי אותם כאן.
אני מכירה את הצקצוק הזה על אנשים שהולכים לכיכר המדינה לקניות.
היה לי שם לקוח (לא מה שאתחושבת) רק תחתונים אצלו עלו 400 ש"ח שלא לדבר על גרביים ואני לא ממציאה. רחמנות על מי שחושב שזה מזיז למישהו. כאילו מה? הגרביים האלה לצחינו בדיוק כמו הגרביים של דלתא.
אבל, אני קופצת לשם לבקר גם היום בגלל השוקולדות שהם מפרגנים לי ליד הקפה המצוין, למרות שהם יודעים שאני לא אוציא שם זוזים.
זו פסיכולוגיה חינמית. בזארה נותנים שוקולד? קפה? לא! אז אין לי מה לחפש שם.
ועכשיו ברצינות, השמן הזה עושה משו אם מורחים או שצריך גם לשתות ממנו?
שתי הערות
א
זוכרת את עלמה אוהבת? השטאנצית, נו? כי כשראיתי שזה פוסט בגדים, חשבתי ישר איך ממנה ברחתי אחרי שהבנתי את השטאנץ, וכמו שהאדם היחיד שאני מוכן לאכול ממנו פוסטים על מוסיקה שאני לא סובל, כי הפוסטים הם יצירת מופת, הוא ג'רונימו, אסף לבנון, וכמו שהאדם היחיד שאני מוכן לאכול ממנו פוסטים על אוכל קלוקל, כי היא כותבת נפלא, מלאת שארם (לא רק צרפתי - אוניברסלי. מטבח קוויזין דו מונד) היא פיבי, כך את האדם היחיד שאני מוכן לאכול ממנו פוסט בגדים.
ב
בגדים ואהוד. ממממממממממ..............
אז ככה: הבגדים שאני לובש זה בעצם הכל, בכפוף לשני תנאים:
א
שהמשטרה לא תעצור אותי (ובלי בדיחות סרות טעם על משטרת האופנה)
ב
שבעבודה לא יפטרו אותי.
O YE (מקווה שכתבתי נכון)
הדכאון נהפך להיות טרנד
אני רואה שאני לא היחידה בעסק הזה
יש פה מומחית לדכאונות סופר סטאר
בשם מיא דיכאוני עשת (מה לא יפה - בעיה שלך)
מי צריך פסיכולוג, מי צריך כדורים - פה יש תשובות להכל
עכשיו אחזור לשפיותי ואגיד לך היום הייתי בסנטר
וראיתי שפותחים חנות של NIKE עזבי את זארה
ועברי לשם שזה יפתח. NIKE זו מיא ומיא זה NIKE
DONT YOU THINK
ואני רוצה תגובה הולמת וארוכה הפעם**
הנה, קבלי כוכב.
אולי הוא יאיר קצת את המחשכים..
אני מקנא בך.
בעת שבעיני רוחי אני רואה את מחנות הריכוז של שארית הפליטה בארצנו, את צולחת את הכרוניקה העכשוית בשיר הלל למעצב חלול, שדפק פנינת אופנה בינונית ומטה בדיזנגוף סנטר.
שלא תטעי, אני חושב שדרכך זו הדרך.
שעות רבות ביליתי בישיבה על הספסלים הבלתי ידידותיים של זארה הישנה והטובה, בעת שבתי, אלרגית לפחמימות ושומן, מדדה עשרות פריטים כדי להתעלק על הפריט הכי ביזרי, וכמובן הכי יקר שם.
למרות הסתייגותי מפלטו (את רואה, לי לא היית צריכה להסביר מי זה), המרכז הזה, הוא הקניון הכי נסבל בארץ.
אגב, הריני להזהירך, אל תזמיני שניצל בבית הקפה בכניסה לצומת ספרים במפלס העליון בקינג ג'ורג', זה השניצל הכי גרועה בארץ.
היי פסיכית חמודה שלי
אחת הסדרות האהובות עלי ביותר היא הסידרה "המשפחה שלי" (MY FAMILY) של ה-BBC.
הדמות של האב שמנסה להתמודד עם המשפחה הלא-בדיוק-שפויה שלו כל כך הצחיקה אותי אז, אבל היום כשאני רואה אותה אני מזהה את הדמויות בילדים שלי, מה שמבטיח לי חיים ללא שערות (על הראש).
בקשר ל -"אין אמונה בגבר אפילו בקבר" - את צודקת ב-1000 אחוזים. וזאת אחת הסיבות שאני לא הומו.
היי מיא מהחברות האהובות ביותר שלי כאן באתר
וידוי לראשונה היום קראתי פוסט שלם שלך
וחייכתי לפחות שלוש פעמים
אני מודה לך
ושיהיה לך ערב מופלא
אלפי אהבה
ניסים
כמה הערות למאמרך הדפרסיבי:
1. עצבים מוציאים ממך דברים טובים.
2. כף רגלי לא דרכה בזארה מאז הייתי בת עשרים ושלש וחצי. יש לי חלופות לגיל המעבר, לכשתזדקקי.
3. שחור זה הצבע שלי. אפור זו הכביסה הצבעונית. הבוקר הבן שלי שאל אותי אם אני צריכה את השחור כי אני עובדת על אנרגיה סולארית.
4. מי זה פלאטו שרון?
כיצור מעולם האופל נראה לי שאמצא שם את מקומי:))
הדברים הצבעוניים היחידים שיש לי הארון, הם בגללך:))
אבל מכנסי הכסף הם שוס....:))
אהה מממ בעצם הם ממנגו:)
מיא,עשית אותי עצובה עצובה.
פוסט מדכא לאללה .
פתרון למי שאין לו סבלנות לקניות ושקניות רק מדכדכות אותו (יערתך, למשל) -
סעי להודו פעם בשנה. יש כמה מקומות מומלצים, אבל אם בגדים (וטקסטיל בכלל) אז פושקר. משם מגיע כמעט כל הטקסטיל שנמכר בישראל. בדקתי. בשוק של פושקר, בעיקר ברחוב הראשי, סגרתי את פינת בגדי האוניברסיטה שלי, 1500 רופי כולל משלוח חבילה הביתה. בשאר הזמן אני לובשת בגדי הודו-יוגה-מחסומים (לאחרונה נוצר תת ז'אנר חדש. בגדי יוגה לתרגול בית. עד כדי כך).
(צריכה לרוץ. יש יומהולדת למקס. נפגשנו בגואה לפני שנה. פעם המקום הכי ישראלי להכיר אנשים היתה הטירונות. היום זו גואה).
במשך כל חיי, כפי שאני זוכר אותם, לא חציתי את מפתן הדלת של מקדשים (בתי תפילה?) נוסח זארה, מרקס אנד ספנסר, פוקס, גולף, כיתן, אתא (?) המגפר (??), דפנה (???) ושלל דומיהם. דווקא בארה"ב הרחוקה נהגתי לפקוד, פעם בשנה-שנתיים, את סניפי "גאפ" ו/או "בננה ריפבליק", וחיש קל הייתי יוצא משם מצויד במלתחה שהיתה בול לטעמי הסתמי, במחיר מצחיק ובלי שום צורך להתלבט. בארצנו הקטנטונת זו אפילו לא אופציה
בדיוק הבוקר, חיפשתי תובנות הקשורות למשמעות הקיום
והנה הכל מתבהר
קודם כל טוב שהעלית את הפוסט היום, כי עוד מעט ואתפוגג מהקפה אל האופק (קוצר ידו של המחשב, לא הבורא...)
דבר שני,הצחקתני רבות (בעניין הסמס והבלבול עוד ארחיב בהמשך)
דבר שני נוסף - איפה השיר ? לא'ידעת למה לא מופיע אצלי (ואני טרחתי והעברתי)
ודבר שני אחרון - אפל זה הכי, אחותי ! כי אם חשוך לא רואים ת'פגמים.
עדיף פי אלף על קיטוני החלפת בגדים (כמעט תמיד דווקא חזיות, אללי) שבהם תאורה אכזרית, שלא משאירה מקום לספק...