0

הוויה

9 תגובות   יום חמישי, 18/12/08, 20:14

גשם שקוף

מתעורר

בענניו קמוטים,

משיל

דמעותיי האחוריות

לתוך חשיכת

השינוע

הבלתי נגמר

של החיים.

 

שמש חצופה

מלקטת נמשים

מקמילים

לבגרות יחפה,

נחבאת אל

הכלים.

 

חורף נוסף

לוקט

ימיו סגריריים

אל חלומות

גדולים,

מתאבני המציאות

הבלתי הפיכה.

 

 

 

 

דרג את התוכן: