כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    איך הכְתב הורס את התרבות

    107 תגובות   יום חמישי, 18/12/08, 23:43

    הכְתב עבר שינוי מפלצתי. מאות שנים הוא היה מנגנון להפצת ידע, אך בעידן האינטרנט הוא משרת בורות-מרצון. בורות בהתלהבות. הכתב הוא מנגנון להשמדת ידע.

     

    הכל התחיל באפריקה.

     

    האדם הלבן לא יכול היה לנצח את עמי אפריקה ברובים, בחיידקים ובשעבוד בלבד. אלה היו רק האמצעים להשמדתם של שבטים שלמים. כדי להשמיד גם את תרבויות אפריקה, לא היה די בכל אלה. נדרש אמצעי טוטלי ורצחני בהרבה: הכתב.

     

    כן, כן, הכתב.

     

    רוב עמי אפריקה שמדרום לסהרה לא כתבו. הם דיברו. מסורות שבטיות עברו במשך מאות שנים באמצעות סיפורים מאב לבן, ובכל אותה תקופה דיברו שבטים במרחק שעת הליכה זה מזה בשפות שונות לחלוטין ולעתים אף לא ידעו זה על קיומו של זה.

     

    לאדם הלבן היה יתרון מכריע: הכתב. הכתב איפשר את הפצתם של תכנים תרבותיים ואידאולוגיים על פני שטחי-ענק, בו-זמנית, ואיפשר למיליוני אנשים לרכוש בו-זמנית אותה תודעה קולקטיבית. הכתב אפשר את גיבוש חברות הלאום ההמוניות בעלות צבאות-הענק, מולם היו השבטים האפריקאים חסרי אונים.

     

    רגע, מה הבעיה? האם לא יכלו שבטי אפריקה להמשיך ולשמר את תרבותם באמצעות הכתב?

     

    טעות. הכתב יצר הרס בממדים חסרי-תקדים.

     

    תרבויות אפריקה הועברו ברובן ללא כתב, על ידי שירה, ריקוד, נגינה, סיפורי מורשת מאב לבן, דרכי פולחן, פיסול, אמנות סימבולית. היו לאפריקאים מאגרי ידע אדירים של מיתוסים מכוננים, תופעות טבע, מונחים גיאוגרפיים, סוגי צמחים, חיות ומזג אוויר. היו להם מסורות של יחסי אנוש ומבנה קהילתי, של פולחן ושל בריאה, של עבודת אדמה ושל אמנות. היו להם קודים של כבוד ושל מלחמה, היו להם תפיסות ייחודיות של הזמן, הלידה, המוות והמתים - וכל התרבויות האלה אבדו לנצח עם הנחלת הכתב.

     

    אבל מדוע אבד כל זה? הרי היה אפשר להנציח תרבות זו על הכתב, לא?

     

    עוד טעות.

     

    הכתב לא יכול להעביר את טעמו של צמח; את מידת הקשיות הנכונה של הענף אשר יתאים ליצירת כלי-נשק; את הנקודה בה כהות השמיים מרמזה על סערה קרבה; את השלב בו עוצמתו של זרם המים הופכת למסוכנת. כל אלו ניתנים ללמידה רק על ידי התנסות ישירה, מאב לבן, התנסות שהמילה המדוברת היא מכריעה בהפנמתה. לא הכתב.

     

    לא רק זה: המעבר לכתב מחק את כל המבנים המסורתיים ששימשו להעברת התוכן בתרבויות אפריקה. הכתב לא יכול היה להנחיל מדור לדור את האופן שבו עוצבה ההיררכיה התוך-שבטית. מעמדו של כל חבר בשבט נקבע על ידי אינספור פרמטרים, שאי אפשר היה ללמד אותם על ידי הכתב, כי הם עוצבו ללא הרף והשתנו תוך כדי הנחלתם: הגיל, הכישורים, המצב המשפחתי, הנסיון, הביצוע היומי בציד, בדיג, בלקט, במלחמה, במשפחה או בפולחן, היחסים עם יתר חברי השבט. כל אלה חיים ונושמים, לא כתובים. ההיררכיה התוך-שבטית התבטאה אפילו במקום הארעי בו עמד, פיזית, כל אחד מבני השבט בעת הפולחן, מקום שביטא את חשיבותו נכון לאותו רגע (כמו שקונים כיסא בבית הכנסת, אם תרצו). ההיררכיה הזו עוצבה על ידי מרכיבי כוח ומוקדי כוח שגם הם השתנו ללא הרף. שום כתב לא יכול היה להעביר זאת. רק התנסות בלתי-אמצעית, בלתי-פוסקת.

     

    האדם הלבן הנחיל לאפריקאים את הכתב ובעשותו זאת הרס דבר מהותי באופן הקיום האפריקאי המסורתי. הנחלת הכתב הרסה כל אפשרות להנחיל את המבנה החברתי האפריקאי המסורתי, את הפולחן, היצירה, המסורות, המיתוסים, ההיררכיה הפנים-שבטית והבין-דורית. הנחלת הכתב מחקה את האמצעי להנחלת התרבות - ובכך מחקה את התרבות. מההרס הזה לא התאוששה אפריקה עד היום. את התוצאות אנו רואים בדארפור ובזימבבואה, בקניה וברואנדה, באוגנדה ובאריתריאה.

     

    מה זה קשור אלינו?

     

    אפריקה היא רק משל. כולנו האפריקאים החדשים.

     

    האינטרנט הפך את הכתב להרסני עבורנו, בדיוק כפי שהיה הכתב עבור תרבויות אפריקה. מאות שנים הייתה ההיררכיה של הידע ברורה ופשוטה: כל מי שידע קרוא וכתוב עיצב היררכיה זו - והיה חלק ממנה: הנזירים והכמרים בימי הביניים נחשבו שליחי האל, ותכני כתיבתם נחשבו אלוהיים; האמנים והוגי המחשבה המדינית של הרנסנס האיטלקי בראשית העת החדשה נתפסו כמבטאים עליונות ומורכבות מחשבתית, הן ביומנים אישיים, הן ביצירות פילוסופיות ומדיניות; כך גם הפילוסופים והמדענים, עם עליית ההשכלה של המאה ה-18.

     

    כיום, בעידן האינטרנט, אין היררכיה של ידע: כל בר-בלי-דעת שופך שלוליות-שתן של אותיות ממקלדתו אל המרחב הציבורי. הכתב הפך להשתוללות נתונים חסרי-ערך, "רעש לבן" שהוא הכל חוץ מאשר ידע, מורכבות, חשיבה, חקר, גילוי. רוב הכתוב כיום כבר אינו משקף שאיפה לידע, עבודה קשה, חתירה להשתפרות, מתינות, ענווה וסקרנות. הכתוב כיום משקף - ומשרת - שכרון כוח, תאוות פרסום וסיפוק יצרים.

     

    אל האינטרנט - המרחב התודעתי הטוטלי - פלש הכתב של הבורים, תאבי העצמי. נחשול הכתב-המטפח-בורות הולך ומכסה על האיים המעטים שעוד נותרו של הכתב-המיועד-להשכיל, של הכתב המשתתף בעיצוב התרבות.

     

    מאות שנים הכתב העיד על תרבות. היום הוא מעיד על בורות. וחמור מכך:

     

    מאות שנים הכתב העביר תרבות. היום הוא יוצר בורות.

     

    צרו לעצמכם היררכיה של ידע:

    דברו פחות. הקשיבו יותר.

    לַמדו פחות. לימדו יותר.

    כתבו פחות. קראו יותר.

    למדו פחות מחבריכם ויותר ממוריכם.

    למדו פחות ממוריכם דהיום ויותר ממורים שכבר עברו את מבחן הזמן. לכו אל הקלאסיקות.

    עזבו את המחשב. כבו את הטלוויזיה.

    לכו לספריה. קחו ספר ליד. קראו.

     

    כי אנו ממיטים הרס על תרבותנו במו ידינו.

    נפסיד הכל.

    כמו האפריקאים.

    רק שאת האפריקאים כבשו והשמידו, ואילו אנו רצים אל האבדון בהתלהבות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (106)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/10 20:17:
      אה, ועוד משהו:
      מקבלת בחיבוק את המלצתך "למדו פחות, לימדו יותר", רק שמישהו ישלם לי על זה...
        8/8/10 18:34:

      אהוד יקירי,

      קצת קשה לי עם האידיאליזציה הזאת של עמי אפריקה והתרבות שלהם. ככל שידוע לי, תוחלת החיים באפריקה לפני היות האדם הלבן הייתה נמוכה מאד, אנשים מתו במלחמות בין שבטים ובמחלות, אותה הירארכיה מקודשת שאתה מדבר עליה השאירה תמיד את הנשים בתחתית, שלא לדבר על מילת הנשים המסורתית שנפוצה באפריקה עד היום. מעבר לכך, העבדות הייתה קיימת באפריקה מאז ומעולם, וגם היום. הודות לכתב ולמידע הכתוב יש סיכוי לחלק מאותם אנשים להחלץ מהגורל שהתרבות הפרימיטיבית הועידה להם.

      בכלל, אני נגד קידוש תרבויות שאישית הייתי נרתעת מאד מלהיות חלק מהן.

      אבל מעבר לכך, הטיעונים שלך משכנעים מאד. לקרוא יותר, לכתוב פחות. מומלץ.

        8/8/10 16:49:

      צטט: tal_riv 2010-08-08 15:41:25

      גם אני קראתי את ספריו של ניל פוסטמן, אלא שאינני בהכרח מסכים עם כל הכתוב בהם.
      הכתב הוא כלי המאפשר העברת זיכרון קולקטיבי באופן יעיל הרבה יותר ממסורת בע"פ. נכון שיש מסורות שאבדו עם הקדמה הטכנולוגית, אולם לאו דוקא הכתב אחראי לכך.
      כנ"ל לגבי האינטרנט. האינטרנט הוא כלי יעיל מאד להפצת אינפורמציה. מדענים יכולים לעבוד באופן יעיל הרבה יותר עם כלי כגון זה. גם לי הוא עוזר ביום יום.
      יחד עם זה, קל להתמכר למידע לא רלוונטי המציף את הרשת, וצריך לדעת לבצע אלימינציה. עדיין המצב טוב בהרבה משהיה לפני עידן הרשת המהירה.

       

      נכון. המצב טוב בהרבה, אבל עדיין - צריך לסגל לעצמנו יכולות שונות בהרבה מאשר "קריאה" סתם. לא די בקריאת-סריקה ובאיתור נתונים. המשמעות חומקת פעמים רבות בגלל שאנחנו שוכחים איך לקרוא באמת. איך לשים לב לטקסט. איך לבקר טקסט. צריך לשלב בין הקריאה המהירה וההבנה האיטית. להחיש את ההבנה, להאט את הקריאה.

        8/8/10 15:41:
      גם אני קראתי את ספריו של ניל פוסטמן, אלא שאינני בהכרח מסכים עם כל הכתוב בהם.
      הכתב הוא כלי המאפשר העברת זיכרון קולקטיבי באופן יעיל הרבה יותר ממסורת בע"פ. נכון שיש מסורות שאבדו עם הקדמה הטכנולוגית, אולם לאו דוקא הכתב אחראי לכך.
      כנ"ל לגבי האינטרנט. האינטרנט הוא כלי יעיל מאד להפצת אינפורמציה. מדענים יכולים לעבוד באופן יעיל הרבה יותר עם כלי כגון זה. גם לי הוא עוזר ביום יום.
      יחד עם זה, קל להתמכר למידע לא רלוונטי המציף את הרשת, וצריך לדעת לבצע אלימינציה. עדיין המצב טוב בהרבה משהיה לפני עידן הרשת המהירה.
        7/8/10 19:44:


      לא צריך לקרוא, אפשר לצפות בתמונות!

      http://www.recombinantrecords.net/docs/2009-05-Amusing-Ourselves-to-Death.html

       

      מי שרוצה לחיות בחשכה, בלי לקרוא ברצינות, בלי לשאול ברצינות, בלי יצר הסקרנות, כפי שהוצג ב"Network" או במטריקס עם הבוגד לטובת הסטייק... שיהנו להם.

      יש עדיין יוצרים איכותיים שמפיקים מידע נהדר.

       

       

      צטט: אהוד אמיר. 2010-08-07 15:20:37

      בהמשך לדיון הפורה, לטעמי:

      במחקר שערכה אוניברסיטת CUL בלונדון התברר שעשרות מיליוני הגולשים באתר המאמרים והספרים הדיגיטליים של הספרייה הלאומית הבריטית אינם קוראים כמעט כלום, וגולשים באתר הטקסטים כמו ביוטיוב. ניתוח נתוני הגלישה באתר הראה שבשנים 2008-2003 זמן הקריאה הממוצע של מסמכים וספרים בו היה פחות מדקה. עורכי המחקר כינו זאת "החלפת הרגלי הקריאה המסורתיים בהרגלים של סריקה־מאומצת".


      מופיע כאן.




      קוראים מסמך בדקה? נו באמת. בשביל לקרוא ספר צריך ריכוז מסוג שונה. אבדן הריכוז הזה גורם לכך שאנשים אולי לומדים למצוא תשובות, אבל אין להם מושג איזה שאלות לשאול. אין להם מושג איך שואלים שאלות. הם בכלל לא יודעים שצריך לשאול שאלות.

      "אורוול פחד מאלה שיחרימו ספרים. הקסלי פחד מכך שלא תהיה סיבה להחרים ספרים, כי לא יהיה אף אחד שירצה לקרוא אותם. אורוול פחד מאלה שימנעו מאיתנו מידע. הקסלי פחד מאלה שיתנו לנו כל כך הרבה מידע, עד כדי כך שנורד לפסיביות ואגואיזם. אורוול פחד מכך שהאמת תוסתר מאיתנו. הקסלי פחד מכך שהאמת תוטבע בים של אי רלוונטיות. ... אורוול פחד מכך שמה שאנחנו שונאים יהרוס אותנו. הקסלי פחד מכך שמה שאנחנו אוהבים יהרוס אותנו." ניל פוסטמן, משעשעים עצמנו למוות,
      amusing ourselves to death)), 1986

       

       

        7/8/10 15:20:
      בהמשך לדיון הפורה, לטעמי:

      במחקר שערכה אוניברסיטת CUL בלונדון התברר שעשרות מיליוני הגולשים באתר המאמרים והספרים הדיגיטליים של הספרייה הלאומית הבריטית אינם קוראים כמעט כלום, וגולשים באתר הטקסטים כמו ביוטיוב. ניתוח נתוני הגלישה באתר הראה שבשנים 2008-2003 זמן הקריאה הממוצע של מסמכים וספרים בו היה פחות מדקה. עורכי המחקר כינו זאת "החלפת הרגלי הקריאה המסורתיים בהרגלים של סריקה־מאומצת".

      מופיע כאן.



      קוראים מסמך בדקה? נו באמת. בשביל לקרוא ספר צריך ריכוז מסוג שונה. אבדן הריכוז הזה גורם לכך שאנשים אולי לומדים למצוא תשובות, אבל אין להם מושג איזה שאלות לשאול. אין להם מושג איך שואלים שאלות. הם בכלל לא יודעים שצריך לשאול שאלות.

      "אורוול פחד מאלה שיחרימו ספרים. הקסלי פחד מכך שלא תהיה סיבה להחרים ספרים, כי לא יהיה אף אחד שירצה לקרוא אותם. אורוול פחד מאלה שימנעו מאיתנו מידע. הקסלי פחד מאלה שיתנו לנו כל כך הרבה מידע, עד כדי כך שנורד לפסיביות ואגואיזם. אורוול פחד מכך שהאמת תוסתר מאיתנו. הקסלי פחד מכך שהאמת תוטבע בים של אי רלוונטיות. ... אורוול פחד מכך שמה שאנחנו שונאים יהרוס אותנו. הקסלי פחד מכך שמה שאנחנו אוהבים יהרוס אותנו." ניל פוסטמן, משעשעים עצמנו למוות,
      amusing ourselves to death)), 1986
        10/5/09 21:27:

      צטט: כ"א 2009-05-10 15:35:23

       

      סבבה אמיר, אתה מת על המילה האחרונה, אה? קריצה

       מה פתאום?תמים

       

      צטט: אהוד-אמיר 2009-05-10 14:35:33

      תראי,

      ג'נטלמן לא יכול לחשוף פרטים על אישה שלא בהסכמתה.

      מסרת לי מידע בפרטי, לכן שמרתי על עמימות גרעינית-כרומוזומאלית.

      אני לא ג'נטלמן, אבל בפעמים הנדירות שאני נזכר שיש מושג כזה, אני מנסה.

      והרסת לי.

      לא נורא. יהיו עוד הזדמנויות.

       

      סבבה אמיר, אתה מת על המילה האחרונה, אה? קריצה

        10/5/09 14:35:

      צטט: כ"א 2009-05-10 11:01:50

      צטט: אהוד-אמיר 2009-05-09 23:16:37

      כ"א, ברוך / ברוכה הבאה.

      הרגזתי אותך, הא?

      זה בסדר, אין צורך להודות לי. הכל מאהבה.

       

       


      הרגזתי אותי עכשיו כפול ומכופל למה שבכלל כבר הרגזתי אותך קודם וכתבתי לך בבלוג שלך (למה בעצם?) ואפילו כדי להתנצל שלחתי לך את שמי הפרטי וממנו היית יכול הסיק שאני ממש אישה.

       

      ולמה כפול?

      למה שיש לך כותרת ועניין שלם בכלל בנושא "מחוייבות בעולם דיגיטלי" או משהו כזה.

       

       

       

      תראי,

      ג'נטלמן לא יכול לחשוף פרטים על אישה שלא בהסכמתה.

      מסרת לי מידע בפרטי, לכן שמרתי על עמימות גרעינית-כרומוזומאלית.

      אני לא ג'נטלמן, אבל בפעמים הנדירות שאני נזכר שיש מושג כזה, אני מנסה.

      והרסת לי.

      לא נורא. יהיו עוד הזדמנויות.

      צטט: danniell 2009-05-10 11:09:15


      רוב הכתוב כיום כבר אינו משקף שאיפה לידע, עבודה קשה, חתירה להשתפרות, מתינות, ענווה וסקרנות. הכתוב כיום משקף - ומשרת - שכרון כוח, תאוות פרסום וסיפוק יצרים.

      במציאות הזאת, נשתדל להיות מיעוט הולך וגדל :)

       

      יתרה מזה לכולם, לא רק לך.

      דווקא הידיעה האקסקלוסיבית של קרוא וכתוב ושליטה על הספריות היא זאת ששיקפה את הצורך לשלוט בידע בשבכיל הכח.

       

      צטט: danniell 2009-05-10 11:09:15


      רוב הכתוב כיום כבר אינו משקף שאיפה לידע, עבודה קשה, חתירה להשתפרות, מתינות, ענווה וסקרנות. הכתוב כיום משקף - ומשרת - שכרון כוח, תאוות פרסום וסיפוק יצרים.

      במציאות הזאת, נשתדל להיות מיעוט הולך וגדל :)

       

      בשם איזו מתינות וענווה כתבו מגלי העולמות ביומנם המוקפד על הילידים באפריקה ובארצות הברית?

       

        10/5/09 11:09:


      רוב הכתוב כיום כבר אינו משקף שאיפה לידע, עבודה קשה, חתירה להשתפרות, מתינות, ענווה וסקרנות. הכתוב כיום משקף - ומשרת - שכרון כוח, תאוות פרסום וסיפוק יצרים.

      במציאות הזאת, נשתדל להיות מיעוט הולך וגדל :)

      צטט: אהוד-אמיר 2009-05-09 23:16:37

      כ"א, ברוך / ברוכה הבאה.

      הרגזתי אותך, הא?

      זה בסדר, אין צורך להודות לי. הכל מאהבה.

       

       


      הרגזתי אותי עכשיו כפול ומכופל למה שבכלל כבר הרגזתי אותך קודם וכתבתי לך בבלוג שלך (למה בעצם?) ואפילו כדי להתנצל שלחתי לך את שמי הפרטי וממנו היית יכול הסיק שאני ממש אישה.

       

      ולמה כפול?

      למה שיש לך כותרת ועניין שלם בכלל בנושא "מחוייבות בעולם דיגיטלי" או משהו כזה.

       

       

        9/5/09 23:43:

      כ"א

      ע"ש - 

      אני מסכים איתך יותר מאשר עם עצמי.

        9/5/09 23:16:

      כ"א, ברוך / ברוכה הבאה.

      הרגזתי אותך, הא?

      זה בסדר, אין צורך להודות לי. הכל מאהבה.

      צטט: יערת דבש 2008-12-19 17:23:46


      כולנו כותבים, איש לא קורא. כמו שאמרת (צירוף מצויין) בורות בהתלהבות.

       

       


      כלונו קוראים, רבים מאיתנו קוראים, גם לא אם זה את דברי זה.

      זה עדיין לא נקרא בורות אלא "אי עניין במילים מסויימות", למה כל-כך להכביד עם עצמנו.

      מי אמר שכל מילה שנכתבת צריכה גם להיקרא ועוד בתשומת לב.

      מה שכתבת על מחסומים קראתי.

      צטט: mom.doc 2008-12-19 23:43:36

      אני, בדיוק לפני שקראתי ת'פוסט הזה, רציתי לכתוב איזה פוסט כזה פשוט משל עצמי,

      על דברים פשוטים, בעברית עממית

      ואז

      מרוב שקראתי

      קיבלתי חשק נוראי לעשות מטבוחה,

      לנגב אותה ככה טוב טוב עם הקשה של הלחם,

      לעשות כלים עם אמה 

      אח"כ ספונג'ה כזאת טובה למטבח שיהיה מצוחצח, ורק אז ללכת לישון.

       

      בדיוק כמו שלמדתי מאימי, וכפי שעשו הנשים במשפחתי מאז ומתמיד.

      ומה הבעייה? שקיבלת מתנה, בנוסף לעשיית כל זה יכולה היית לכתוב על זה באופן ספרותי, נוסטלגי ווט אבר.

       

       

      צטט: ariadne 2009-04-29 00:03:15

      כתבת את זה מזמן,

      אבל זה עדיין תקף ונכון.

      ההיררכיה היום היא בידי אלה שיודעים מה לעשות וכיצד להשתמש בכמות הידע הכתוב.

       

       


      ואיפה פעם הייתה ההיררכיה?

      אצל הפילוסוף האל, אחריו: תת-פילוסוף האל? ועוד ועוד?

       

      מי שרוצה ללמוד היום רפואה הולך ללמוד רפואה וממשיך ללמוד ממקורות שונים.

       

      מי שרוצה ללמוד פילוסופיה, אותו כנ"ל, אולי יש לו יותר שאלות, כמו ברפואה ויש לו יותר מקום לחפש ולברר.

       

      מה קורה כאן? אנשים זקנו במליון שנים ומפחדים ממשהו חדש שפתח לכולנו לא סתם סדק אלא פתח ענק למשהו חדש ומסעיר?

       

       


      אהוד, למה אני מתרגזת?

      למה כל משפט מפעיל אצלי שורה של תאי עצב המעבירים זה לזה מסר אחד וקולני כ"כ?

      מה כתבת?

      "מאות שנים הייתה ההיררכיה של הידע ברורה ופשוטה: כל מי שידע קרוא וכתוב עיצב היררכיה זו - והיה חלק ממנה: הנזירים והכמרים בימי הביניים נחשבו שליחי האל, ותכני כתיבתם נחשבו אלוהיים; האמנים והוגי המחשבה המדינית של הרנסנס האיטלקי בראשית העת החדשה נתפסו כמבטאים עליונות ומורכבות מחשבתית, הן ביומנים אישיים, הן ביצירות פילוסופיות ומדיניות; כך גם הפילוסופים והמדענים, עם עליית ההשכלה של המאה ה-18. "

      זה נכון? האם לא נכתב המון זבל בדמות של כאילו פילוסופיה, כאילו ספרות וכאילו מדע? האם לא עינו אנשים בשל דברים שקשורים לאותו "ידע"?

      אתה צודק רק בדבר אחד: זה נתפס כעליונות מחשבתית, עכשיו אנחנו בצרה קטנה, הכל יותר מורכב, ושיקול הדעת שלא יותר טוב לשנו עובד שעות נוספות.

      האם לכתוב אלכימיה אלף פעמים כדי להסביר למה אני מתכוונת?

      כתבת: כיום, בעידן האינטרנט, אין היררכיה של ידע: כל בר-בלי-דעת שופך שלוליות-שתן של אותיות ממקלדתו אל המרחב הציבורי. הכתב הפך להשתוללות נתונים חסרי-ערך, "רעש לבן" שהוא הכל חוץ מאשר ידע, מורכבות, חשיבה, חקר, גילוי. רוב הכתוב כיום כבר אינו משקף שאיפה לידע, עבודה קשה, חתירה להשתפרות, מתינות, ענווה וסקרנות. הכתוב כיום משקף - ומשרת - שכרון כוח, תאוות פרסום וסיפוק יצרים.

      אל האינטרנט - המרחב התודעתי הטוטלי - פלש הכתב של הבורים, תאבי העצמי. נחשול הכתב-המטפח-בורות הולך ומכסה על האיים המעטים שעוד נותרו של הכתב-המיועד-להשכיל, של הכתב המשתתף בעיצוב התרבות.

      נעזוב רגע את קטע ההתנשאות הקליל שלך, אולי הוא מוצדק, אבל לא הצלחת לרגע להראות שפעם הכתיבה היתה במטרה לחקור בגילוי לב משהו, תמיד הסוציולוגיה של הידע הייתה מורכבת יותר. אתה מבטא כעס על כך שיש עוד אנשים שמרשים לעצמם, ממש צרה. רק אל תשכח שכאשר יש יותר כותבים, ויותר מילים יש גם יותר תחרות וצריך גם להצליח במשהו, ואולי אותה הצלחה, לא בטוח בכלל מבטאת משהו. בכל אופן מי אמר שההצלחה הקודמת הייתה מעשירה יותר?

      :

      מאות שנים הכתב העביר תרבות. היום הוא יוצר בורות.

      צרו לעצמכם היררכיה של ידע:

      דברו פחות. הקשיבו יותר.

      לַמדו פחות. לימדו יותר.

      כתבו פחות. קראו יותר.

      למדו פחות מחבריכם ויותר ממוריכם.

      למדו פחות ממוריכם דהיום ויותר ממורים שכבר עברו את מבחן הזמן. לכו אל הקלאסיקות.

      עזבו את המחשב. כבו את הטלוויזיה.

      לכו לספריה. קחו ספר ליד. קראו.

      כי אנו ממיטים הרס על תרבותנו במו ידינו.

      נפסיד הכל.

      כמו האפריקאים.

      רק שאת האפריקאים כבשו והשמידו

      אני לא מבינה אותך, בניגוד לקטע האפריקנרי שלא בוסס על כתב, עכשיו הכל מבוסס על כתב, יש כ"כ הרבה טכנולוגיות יישומיות בקצה האצבעות לחזור לכל אותן מילים שביכית אותן בטרם עת. ולגשת אליהן הרבה יותר בקלות ובזול.

      בעניין ה"כיתבו פחות, למדו פחות ועוד ועוד".. בסגנון אמרות סיניות עתיקות, יש לי תהיה מהותית שלדעתי כלל איננה בולשיטית:

      ברגע שאתה כותב, מתווכח ומתבטא אתה צריך כדי לשכנע לקרוא יותר ולחשוב יותר, זאת פעולה אקטיבית ומבורכת.

        8/5/09 20:38:

      לַמדו פחות. לימדו יותר.

       

      אמנם לא ממש קשור לנושא הפוסט, אבל הציטוט מזכיר לי משפט אירוני שנפוץ אצל רופאים שהתמחותם מכילה מרכיב דומיננטי של ביצוע פרוצדורות:

      See one, Do one, Teach one

       

        29/4/09 00:08:

      מה אני עושה פה בשעה כזו, לעזאזל?...

      קרבן התיאוריות של עצמי.

        29/4/09 00:03:

      כתבת את זה מזמן,

      אבל זה עדיין תקף ונכון.

      ההיררכיה היום היא בידי אלה שיודעים מה לעשות וכיצד להשתמש בכמות הידע הכתוב.

        28/4/09 22:40:

      אתה גאון, יקירי

      כל מילה חצובה, בכתב יתודות, בסלע קיומנו

       

        12/1/09 17:45:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-22 00:33:42

      ..תרבות הכתיבה ההמונית יוצרת כמות אדירה של תוכן. חלקו של הטקסט מכונן-הידע בכמות זו הוא זניח, אך המדיום המשווה של האינטרנט (במובן של equating, "מציג כשווי-ערך זה לזה") יוצר שוויון מדומה בין טקסט מדעי, אינטלקטואלי או טכנולוגי לבין טקסט שרובו לא עמד בשום קריטריון של הוכחת ידע אקדמי, ידע טכנולוגי או כל צורה אחרת של ידע. בשל כמותו האדירה של "הרעש הלבן" באינטרנט ובשל היעדרו של גורם קטגורי שייצור היררכיה בתכנים, כמעט בלתי אפשרי, מבחינה טכנית, להגיע באינטרנט לטקסטים מכונני-תרבות במקום לטקסטים מבטאי-בערות: טקסטים אלו גרועים מ"רעש לבן"; מ"רעש לבן" לומדים להתעלם, ואילו טקסטים מבטאי-בערות אלה מושכים את תשומת הלב כי הם מופיעים באותה צורה שבה מופיע ידע בעל-ערך: הם כתובים. ולפעמים הם כתובים בכישרון רטורי המחפה על בערות. הכמות האינסופית של טקסטים מבטאי-בערות באינטרנט עשויה לחסום בפועל את יכולתו של המשכיל ובעל-הידע להמשיך ולצבור ידע.


      מדויק

       

      יופי של פוסט, אהוד, בטאת (בהמון מילים כתובות, הלו) את מה שאני מרגישה בדיוק, את ההצפה הבלתי אפשרית התוקפנית הגורמת גם לי להתגונן בכתיבה חסרת ערך ומצומצמת (מצרה) במקום בקריאה שתביא להרחבת אופקים

      חבל חבל

      אנחנו נכנסים לווב 3 שמטרתו יצירת רשתות סמנטיות כדי להציל את המידע וליצור משמעויות שאנחנו, נתיני הווב 2, לא מסוגלים כיום לראות, וממשיכים לייצר עוד ועוד הרבה הרבה רעש צבעוני וזמזום טורדני

       

        22/12/08 09:51:


      lexis ואחרים:

       

       מה ההבדל בין פרובוקציה לבדיחה? (וזו לא התחלה של בדיחה)

       

      בדיחה שהדיון בה נמשך - פירוש הדבר הוא שהיא לא הייתה מוצלחת או שסופרה באופן לא מוצלח וצריך להסביר אותה.

       

      פרובוקציה שהדיון בה נמשך - פירוש הדבר הוא שהיא היתה מוצלחת באמ-אמא שלה.

       

       

        22/12/08 01:40:

      אהמממ.. המורה... פרובוקציה שצריך להסביר ולתרץ, כמו בדיחה - היא כנראה פרובוקציה לא מוצלחת.

       

      אני מודה שלא הסכמתי עם התיזה הראשונית שלך, וגם לאחר הסברי הפרובו' המנומקים לא הסכמתי, אבל אחרי הדיון התמוה (שלא לומר הזוי) שהתפתח שם, אצל ה"אינטליגנאתים" במאבד תמלילים (נו באמת, גישות  "מדעיות" סותרות לגבי אפקטיביות שיטות ההוראה בנות זמננו פלאס התפלפלות על איפה נוצר הכתב ולקינוח התנשאות על כותבי הקפה ומגיביו) - באמת מתבקש שתאמר "אמרתי לכם". 

       

      אז לא, לא אמרת לנו. תיזות מופרכות ומקושקשות היו כאן לכל אורך ההיסטוריה, והיתרון הגדול של נגישות המידע הוא בעובדה שככה יותר פשוט שהאמת תצא לאור. בין אם זו האמת במובן המדעי, בין אם במובן הדמוקרטי,  ובין אם סתם במובן הבידורי. 

       

       

        22/12/08 00:33:

      איך הכתב הורס את התרבות? - הסבר

       

      תרבות הכתיבה ההמונית יוצרת כמות אדירה של תוכן. חלקו של הטקסט מכונן-הידע בכמות זו הוא זניח, אך המדיום המשווה של האינטרנט (במובן של equating, "מציג כשווי-ערך זה לזה") יוצר שוויון מדומה בין טקסט מדעי, אינטלקטואלי או טכנולוגי לבין טקסט שרובו לא עמד בשום קריטריון של הוכחת ידע אקדמי, ידע טכנולוגי או כל צורה אחרת של ידע. בשל כמותו האדירה של "הרעש הלבן" באינטרנט ובשל היעדרו של גורם קטגורי שייצור היררכיה בתכנים, כמעט בלתי אפשרי, מבחינה טכנית, להגיע באינטרנט לטקסטים מכונני-תרבות במקום לטקסטים מבטאי-בערות: טקסטים אלו גרועים מ"רעש לבן"; מ"רעש לבן" לומדים להתעלם, ואילו טקסטים מבטאי-בערות אלה מושכים את תשומת הלב כי הם מופיעים באותה צורה שבה מופיע ידע בעל-ערך: הם כתובים. ולפעמים הם כתובים בכישרון רטורי המחפה על בערות. הכמות האינסופית של טקסטים מבטאי-בערות באינטרנט עשויה לחסום בפועל את יכולתו של המשכיל ובעל-הידע להמשיך ולצבור ידע.

       

      במקרה של מחקר אנתרופולוגי על ההומו-ישראליקוס, למשל, מחקר שעורכו היה מבקש לצבור ידע על תופעה זו - ההומו-ישראליקוס - באמצעות המידע הווירטואלי שזן אנושי זה מנפיק, כמותו האדירה של המידע שעמו היה צריך החוקר להתמודד הייתה מהווה מכשול בפני עצמו. במקרה כזה, שליטתה של אוכלוסיית המחקר בטכנולוגיית הכתב - והשימוש המסיבי שאוכלוסיה זו עושה באמצעי זה, הכתב, באינטרנט - היו מביאות לכך שהתפתחות הידע הייתה מעוכבת, לא מסתייעת. עצם העובדה שיובל דרור השחית את זמנו על קריאת הטור שלי, המלא ב"גיבוב של כל כך הרבה שגיאות וסילופים היסטוריים מופרכים", "טיעון כל כך רדוד" וכו', במקום להשתמש בזמן זה לשם צבירת ידע של ממש, על ידי קריאת טקסטים מכונני-ידע, היא הוכחה לתקפותו של הטיעון שלי. וההפסד הוא של כולנו. של כל תאבי-הידע.

       

      לא הכתב הוא שמוליד בערות. אמירה כזו היא אוקסימורון. הכתב, כמעט בהגדרה, הוא הנחלת ידע.

       

      לא הכתב הורס את התרבות ולא האינטרנט הורס את התרבות, אלא הדרך שבה משתמשים בהם. דיון זה, כפי שהוא מתקיים באינטרנט, לא היה אפשרי מעולם באינטנסיביות כה גדולה, במיקוד כה חד של קבוצת משתתפים ובשיתוף כה המוני. אבל לעתים קרובות מדי נדרש המתדיין להסכין עם אופיו הא-היררכי של האינטרנט, על כל הכשלים הצפונים בכך: עדיפותו הוויזואלית והכמותית של התוכן מסיח-הדעת ומבטא-הבערות.

       

      וכך צריך לקרוא את הכותרת שלי, "איך הכתב הורס את התרבות?":

       

      לא "איך הכתב - כל כתב, הכתב כשהוא לעצמו - הורס את התרבות?"

       

      זה דבילי, לודיסטי (שכחתי איך קראו למנתצי המכונות האנטי-תעשייתיים באנגליה. גיגלתי "מנתצי המכונות באנגליה". תוך שניה התשובה הופיעה) ואנכרוניסטי.

       

      אלא "באילו דרכים יכול השימוש בכתב להרוס את התרבות?"

       

      מקווה שעכשיו קיבלתי "מספיק בקושי" ולא "נכשל" בהעברת הנקרא.

       

        21/12/08 00:26:

      לדעתי מהפכת הכתב ומהפכת הדפוס

      הן מהפכות המידע החשובות ביותר.

      ראה ספרי ברשת האינטרנט:

      מהפכות המידע
      בברכה

      דר' אמנון טיל

        20/12/08 21:59:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-20 20:39:15

       בסוף עוד תצמח "ליגת המיזנתרופים לשלום עולמי".

       

       

      חשבת גם איך תראנה הבחירות בליגת המיזנתרופים לשלום עולמי? (ואני מציע לך לרשום פטנט על השם הזה ) המועמדים ישתדלו ככל האפשר לגרום לדחיה וסלידה אצל הבוחרים ויבחרו רק אלה שצברו הכי מעט קולות.

       

      (ד"א למעלה קראת למצב שבו שניים עסוקים באותו דבר טלפתיה, עד כמה שידוע לי טלפתיה זו העברת מחשבות, ואילו במקרה הנדון על פי מה שהבנתי מדובר בהדהוד)

       

        20/12/08 20:57:

      צטט: da vinci 2008-12-19 21:32:47


       

      לתקשורת דרושים שני צדדים שיודעים גם לשדר וגם לקלוט. וטיב התקשורת תלוי בשניהם.

      ואוסיף גם שעל פי חוקי ההיצע והביקוש, אם לא היה קהל לזבל - לא היה זבל.

      אני לא מסכימה איתך.

      בצעירותי היה רק ערוץ אחד בטלויזיה. הערוץ הראשון הממלכתי, זה שכולם יודעים לרדת עליו על עתיקותו ואי התאמתו למה שקורה בערוצים האחרים. מה שראינו זה מה שהראו לנו- תוכניות כמו מורשת, קונצרטים, לפעמים אופרות, סרטים צרפתים ובריטים מעולים, תוכניות תעודה, דרמה מקורית ועוד. אז לא רצינו את זה. התמרמרנו על שיש לנו ערוץ אחד משעמם שברצותו מקרין את הסרט שהבטיח לנו בשבוע שעבר, ברצותו מבטל.

      לא רצינו- אבל ראינו תוכניות איכותיות כי זה מה שהיה לראות .

      בצעירותי, גם לימדו ספרות יפה בבית הספר. חלק משיטת הלימוד היתה ללמוד קטעי שירה וספרות בעל פה, הכריחו אותנו להיות מנויים בספריה ולמלא יומן קריאה על הספרים שקראנו-  לא רצינו אבל זה מה שהיה.

      בצעירותי, למילות השירים שנכתבו על ידי המשוררים והפזמונאים היתה משמעות- זה מה ששמענו, רצינו חיפושיות אבל לא נתנו להם להגיע, אז שמענו מה שיש.

      לשמחתי, אני תוצר של כל הנ"ל- ידע גדול ורחב בתחומים שונים, עברית משובחת ונכונה והערכה לתרבות ואומנות. התירוץ הזה של- אנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים הוא לא נכון, בשונה מהימים עליהם אני מדברת, היום מאכילים אותנו חרא ומספרים לנו שזה מה שאנחנו רוצים.

      לספר לך שבעת האחרונה אני חוזרת לצפות יותר ויותר בערוץ הראשון? כי היום זה באמת מה שאני רוצה.

      ואין קהל לזבל. הקהל רואה כי זה מה שמראים לו - זבל.

        20/12/08 20:49:

      צטט: אדם לב ארי 2008-12-20 20:13:50

      הרבה זמן לא קראתי כזה פוסט.

       

      שעשע אותי הדואליות, אם תרצה, מצד אחד יש שבטים שלא ממש יודעים על הקיום של שבטים אחרים, לכל שבט שפה משלו וכדומה. מצד שני, אתה מתייחס לכל אנשי היבשת כאפריקאים...

       

      אני כל כך מסכים עם מה שכתבת. לפעמים כל כך מגעיל את עצמי... מעלה כאלו שטויות לקפה ולמקומות אחרים.

      לניטשה יש קטע מעניין על כתיבה בדם:

      Of all that is written, I love only what a person hath written with his blood. Write with blood, and thou wilt find that blood is spirit.

      It is no easy task to understand unfamiliar blood; I hate the reading idlers.

       {THUS SPAKE ZARATHUSTRA}

       וכו' וכו'.

       

      לפעמים בא לי שתהיה זכות לככב בקפה רק ציטטות מהקלאסיקות.

      תיקון:

      לפעמים בא לי שתהיה זכות לכתוב בקפה רק קלאסיקות...

      כן, כן, אני סנוב יהיר.

      אבל זה עובר לי תוך בירה אחת.

      או תוך פוסט מוצלח אחד של חברים.

        20/12/08 20:46:

      צטט: kerenshemesh 2008-12-20 16:55:10


      אני לא מסכימה.

      אבל לפני כבר שטחו טענות לכאן ולכאן.

      ובכל אופן סחטיין על ההשקעה,

      ותראה איזה דיון מרתק יצרת כאן.

      באינטרנט:)

       

      יש לי משהו להגיד לך, אבל אל תגלי לאף אחד:

      גם אני לא מסכים.

      בעיקר בגלל הסתירה בין השורה האחרונה שכתבת -

      לבין זו שלפניה.

       

      הרי לפי הגישה האפוקליפטית (jero-nimo) שבסוף דברי, לא יכול להיות

      דיון מרתק

      באינטרנט:)

       

      יחי הפרובוקציה.

        20/12/08 20:40:

      צטט: טקס וילר 2008-12-20 16:38:16


      פוסט מרתק אהוד.

      גאה בך מאוד.

       חכה לפוסט המיתוג הבא.

      שורפים שם חזיות.

      והכל בזכותך.

       

        20/12/08 20:39:

      צטט: אלפרד השני 2008-12-20 09:42:43

      אהלן אמיר, התגלגלתי במקרה לבלוג שלך בעכבר וקראתי שם את הפוסט על המיזנתרופ והוא התחבר לי ישירות לפוסט הזה על הכתב, תחשוב על זה כך, עד היום הדרך היחידה של המיזנתרופ להשמיע את קולו בפרהסיה הייתה להתפתח ולהיות המוכשר ביותר, אחרת מי יקשיב לו, והינה אתה מספר שם שהמיזנתרופ נתקל גם בגילויי חיבה והערכה וזה התמיה אותך, לדעתי גילויה החיבה מרמזים שהמיזנתרופ המוכשר הוא רק קצה הקרחון, אחוז גבוה ממה שמשערים באוכלוסיה נוטה למיזנתרופיה, אחוז שהיה עד היום מדוכא ומבודד, מיזנתרופים הרי לא יכולים להתכנס במקומות מפגש ולהתוודע זה לזה, והינה בא האינטרנט ושבר את המחיצות והיום כל מיזנתרופ מצוי יכול סוף סוף להתוודע לאחיו המיזנתרופים, להציץ בעולמם וללמוד מהם.

       בסוף עוד תצמח "ליגת המיזנתרופים לשלום עולמי".

       

       

        20/12/08 20:37:

      צטט: אילן שריף 2008-12-20 09:18:27

      כתבת כל כך טוב ומעניין שלרגע השתכנעתי. אבל רק רגע- אילנה אפשר קצת מהמטבוחה?
      אנסה אולי בהמשך לפרט אבל זרקת אותי לפחות לשלושה כיוונים:
      רובים חיידקים ופלדה- שם מדובר על איך השתלט האדם הלבן על העולם.

      מהפיכת הדפוס- ולא הכתב כמו שציינת- שהפכה את העולם המודרני למה שהוא.
      ואת ההטפלות לאינטרנט כמכשפה של זמננו.
      ואת כל זה איך כתבת? איך הפך השיח למעניין כל כך? רב תחומי כל כך? באינטרנט. באתר ווב 0.2. יפה לך...
      ורק עוד כמה משפטים לפני שיוצאים לטיול משפחתי- הכתב והדפוס עשו שינוי עצום בעולם. ובאמת הם יצרו עולם שבו כולם יכולים לכתוב. כולם יכולים לקרוא. החכמה שוב אינה במגדלי השן אלא גם בכיכרות ובשווקים. את מה שאתה אומר על האינטרנט אמרו גם כשהתחיל הדפוס. וזאת כל הגדולה- אלא אם אתה לא מאמין בדמוקרטיה.
      וכמו שאמרו חז"ל "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה"- אם הידע והחכמה הם החשובים לכם- אל תמנעו מאף אחד את הגישה אל הידע ואל תחשבו לרגע שהידע הוא אצליכם ולא שם בעולם הרחב.

      מסכים לחלוטין. כמובן שהדפוס הוא ששינה את העולם, ולא הכתב. אבל ניסיתי לתת לנושא גוון פילוסופי, כיוון שהכתב, כמהות, הוא ההנצחה, ואילו הדפוס, כטכניקה, הוא השכפול. וכמובן ששני אלו לא יכולים זה בלי זה.

       

        20/12/08 20:34:

      צטט: mom.doc 2008-12-19 23:43:36

      אני, בדיוק לפני שקראתי ת'פוסט הזה, רציתי לכתוב איזה פוסט כזה פשוט משל עצמי,

      על דברים פשוטים, בעברית עממית

      ואז

      מרוב שקראתי

      קיבלתי חשק נוראי לעשות מטבוחה,

      לנגב אותה ככה טוב טוב עם הקשה של הלחם,

      לעשות כלים עם אמה 

      אח"כ ספונג'ה כזאת טובה למטבח שיהיה מצוחצח, ורק אז ללכת לישון.

       

      בדיוק כמו שלמדתי מאימי, וכפי שעשו הנשים במשפחתי מאז ומתמיד.

       הנה דבר שהכתיבה לא תוכל להרוס, אמן.

       

        20/12/08 20:32:

      צטט: אריאל, חיפה 2008-12-19 23:19:21

      כל צורה של סטנדרטיזציה פוגעת בתכנים ותרבויות קיימים.

      האחדת צלילי האוקטבה (זו שעבורה כתב באך את "הפסנתר המאוזן היטב"), שינתה לעד את מנגינות הצוענים, ומוסיקה נוספת שנכתבה לצלילים המכוונים אחרת. חבל? - ודאי שחבל.

      מה שהכובשים עשו באפריקה, הם עשו בכל מקום - לשדוד ולבזוז. באפריקה הרסו מאות רבות של שנות כיבוש זר כל שריד לשלטון מקומי, פרט לאתיופיה.

      הכתב לא מחק כשלעצמו את התרבות האפריקאית. הכיבוש הרס אותה. את ההיסטוריה (או את התועלת שבצמחים מסוימים או...) לא היתה בעיה להקליט ו/או לרשום מפי אלה ששיננו אותה, אלא שהיא לא ענינה אף אחד.

      ואשר לכמות המשמידה את האיכות - המשל האהוב עלי בענין זה הוא "חוק גרשאם של המטבעות": כאשר במחזור הכספים מצויות שתי מטבעות כעלות ערך נקוב זהה, אך תכולת זהב שונה - תוציא המטבע הנחותה את הטובה מן המחזור.

      המזון עתיר הפחמימות והשומנים נמכר יותר מן המזון האיכותי. רומנים למשרתות, יותר מספרי איכות.

      מוסיקת הפופ קברה את המוסיקה האיכותית.

      כך תמיד היה. אני בטוח שגם בתקופה שקדמה לכתב, מספר השטויות היה פופולרי יותר מן המורה.

      אז אל דאגה, מספר החכמים יהיה תמיד נמוך ממספר השוטים. בלי קשר לקידום הטכנולוגי בהעברת מידע.

       כן, כן, אתה צודק, אבל היום, כשאני רוצה להגיע לאיזה חכם, אני צריך לשחות - וירטואלית - דרך ים של שוטים!

       

        20/12/08 20:13:

      הרבה זמן לא קראתי כזה פוסט.

       

      שעשע אותי הדואליות, אם תרצה, מצד אחד יש שבטים שלא ממש יודעים על הקיום של שבטים אחרים, לכל שבט שפה משלו וכדומה. מצד שני, אתה מתייחס לכל אנשי היבשת כאפריקאים...

       

      אני כל כך מסכים עם מה שכתבת. לפעמים כל כך מגעיל את עצמי... מעלה כאלו שטויות לקפה ולמקומות אחרים.

      לניטשה יש קטע מעניין על כתיבה בדם:

      Of all that is written, I love only what a person hath written with his blood. Write with blood, and thou wilt find that blood is spirit.

      It is no easy task to understand unfamiliar blood; I hate the reading idlers.

       {THUS SPAKE ZARATHUSTRA}

       וכו' וכו'.

       

        20/12/08 16:55:


      אני לא מסכימה.

      אבל לפני כבר שטחו טענות לכאן ולכאן.

      ובכל אופן סחטיין על ההשקעה,

      ותראה איזה דיון מרתק יצרת כאן.

      באינטרנט:)

        20/12/08 16:38:


      פוסט מרתק אהוד.

      גאה בך מאוד.

        20/12/08 16:35:
      מעניין. תודה.
        20/12/08 14:12:

      אהוד, מאוד מעניין שאתה נאלץ להסביר בעברית מה זו פרובוקציה, כי באמת אף אחד לא ממש יודע כאן מה זה. את הידע שלהם אנשים מקבלים ממוספי הספורט, שבהם כתוב על דמויות שונות שעושות פרובוקציות.

       

      הרי הכוונה המקורית היא שונה לגמרי. פרובוקציה של המוח, לגרות אותו לחשוב מחוץ לקופסא, לגרום לו לשקול מחדש את הנחות הייסוד שלו. 

        20/12/08 13:46:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-20 10:31:51

      צטט: אירה ג 2008-12-19 22:41:13

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-19 22:37:16

      צטט: d-schiffer 2008-12-19 19:23:37

      אתה צודק. כמו שאחרים כאן עלו על זה: יצרתי פרובוקציה. השטחתי את הדיון. הצגתי רק צד אחד. וזה בכוונה. כי בלי זה, לא היה נוצר כאן השיח, על כל התרומות אליו.

       

      ואני מתכוון לעשות זאת עוד הרבה, הרבה מאד פעמים.

       

       

      מה, אהוד, לעשות עלינו מניפולציות?

       

       אני חושש שלא הבהרתי את עצמי:

      לא מניפולציות.

      to manipulate נתפס כתמרון האחר, כשכנועו לעשות דברים שלא היה רוצה, ושאינם לטובתו אלא לטובת זה המתמרן אותו  .

      פרובוקציות.

      to provoke זה להתגרות, להרגיז, לעורר. על פי אוקספורד. פירושו - לגרום לשני לחשוב.

       

      פרובוקציות אני אוהבת.

       

        20/12/08 12:48:

      זה בדיוק מה שאני עושה היום, חוזרת לקלאסיקות הישנות. רק עכשיו סיימתי את 'אפי בריסט' של פונטאנה. איזה יופי..
        20/12/08 10:44:

      צטט: מיושבת בדעתה 2008-12-19 16:55:25

      אהוד, אנחנו עוסקים בתכנים דומים בפוסטים האחרונים שלנו...

      כל כך, שאומר לך - כמו שאמרת לי פעם - אחי אתה.

       

       חיפשתי כל הלילה את המילה המתאימה. רק בבוקר נזכרתי: טלפתיה.

      נשיקה

        20/12/08 10:40:

      צטט: michal carmi 2008-12-19 22:58:34


       

      אהוד היקר,

      כתבת דברי טעם, אך מפאת העובדה שמדובר בפוסט קצר הצגת נקודת ראות לא רחבה מספיק על נושאים כל כך מורכבים.

      לגבי אפריקה- אני במקרה גם מאוד בקיאה בהיסטוריה שלה וגם בהווה שלה, ואף התגוררתי שם פרק זמן לא מבוטל בחיי, והמציאות היומיומית כמו גם האינטראקציה ההיסטורית עם האדם הלבן הן סוגיות מאוד סבוכות, לא אכנס לזה כי אי אפשר להתייחס לזה בקצרה.

        בדיוק. וכך נוצרת השטחה בלתי נמנעת כשאני כותב על זה בקצרה. ואף אחד לא היה קורא אם הייתי מאריך כפי שהייתי רוצה. רוב משתמשי האינטרנט לא מחפשים בו מורכבות. זה לא אומר שהם לא משתמשים בו כדי ליצור מורכבות זו בעצמם...אפשר לכתוב דוקטורטים שלמים רק מחומר שבאינטרנט.

      גם מה שכתבת על מהפיכת המידע ההופכת את יצירת הידע לנגיש לכל זב חוטם- ברור שיש פה סuג מסויים של זילות החומר, מצד שני- בעיני האפשרויות השוות הניתנות לכלל הן דבר נפלא...

       

       אני בטטת כורסה. כל החיים קורא ספרים. בחיים לא הייתי כמעט בשום מקום. לכן יש פה נימה אישית. לכן אני יורד על זילות המידע הניתן שלא בצורת ספר. כי קל הרבה יותר להפיץ מידע באינטרנט, ולכן היד קלה על ההדק בפרסום. כאשר כותבים ספר, מבחינה טכנית זה הרבה יותר קשה: סדר, הגהה, דפוס, עימוד, השקעת כסף,  -- אבל , כדברייך, האפשרויות השוות הניתנות לכלל הן דבר נפלא...

        20/12/08 10:31:

      צטט: אירה ג 2008-12-19 22:41:13

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-19 22:37:16

      צטט: d-schiffer 2008-12-19 19:23:37

      אתה צודק. כמו שאחרים כאן עלו על זה: יצרתי פרובוקציה. השטחתי את הדיון. הצגתי רק צד אחד. וזה בכוונה. כי בלי זה, לא היה נוצר כאן השיח, על כל התרומות אליו.

       

      ואני מתכוון לעשות זאת עוד הרבה, הרבה מאד פעמים.

       

       

      מה, אהוד, לעשות עלינו מניפולציות?

       

       אני חושש שלא הבהרתי את עצמי:

      לא מניפולציות.

      to manipulate נתפס כתמרון האחר, כשכנועו לעשות דברים שלא היה רוצה, ושאינם לטובתו אלא לטובת זה המתמרן אותו  .

      פרובוקציות.

      to provoke זה להתגרות, להרגיז, לעורר. על פי אוקספורד. פירושו - לגרום לשני לחשוב.

       

        20/12/08 09:42:
      אהלן אמיר, התגלגלתי במקרה לבלוג שלך בעכבר וקראתי שם את הפוסט על המיזנתרופ והוא התחבר לי ישירות לפוסט הזה על הכתב, תחשוב על זה כך, עד היום הדרך היחידה של המיזנתרופ להשמיע את קולו בפרהסיה הייתה להתפתח ולהיות המוכשר ביותר, אחרת מי יקשיב לו, והינה אתה מספר שם שהמיזנתרופ נתקל גם בגילויי חיבה והערכה וזה התמיה אותך, לדעתי גילויה החיבה מרמזים שהמיזנתרופ המוכשר הוא רק קצה הקרחון, אחוז גבוה ממה שמשערים באוכלוסיה נוטה למיזנתרופיה, אחוז שהיה עד היום מדוכא ומבודד, מיזנתרופים הרי לא יכולים להתכנס במקומות מפגש ולהתוודע זה לזה, והינה בא האינטרנט ושבר את המחיצות והיום כל מיזנתרופ מצוי יכול סוף סוף להתוודע לאחיו המיזנתרופים, להציץ בעולמם וללמוד מהם.
        20/12/08 09:18:
      כתבת כל כך טוב ומעניין שלרגע השתכנעתי. אבל רק רגע- אילנה אפשר קצת מהמטבוחה?
      אנסה אולי בהמשך לפרט אבל זרקת אותי לפחות לשלושה כיוונים:
      רובים חיידקים ופלדה- שם מדובר על איך השתלט האדם הלבן על העולם.

      מהפיכת הדפוס- ולא הכתב כמו שציינת- שהפכה את העולם המודרני למה שהוא.
      ואת ההטפלות לאינטרנט כמכשפה של זמננו.
      ואת כל זה איך כתבת? איך הפך השיח למעניין כל כך? רב תחומי כל כך? באינטרנט. באתר ווב 0.2. יפה לך...
      ורק עוד כמה משפטים לפני שיוצאים לטיול משפחתי- הכתב והדפוס עשו שינוי עצום בעולם. ובאמת הם יצרו עולם שבו כולם יכולים לכתוב. כולם יכולים לקרוא. החכמה שוב אינה במגדלי השן אלא גם בכיכרות ובשווקים. את מה שאתה אומר על האינטרנט אמרו גם כשהתחיל הדפוס. וזאת כל הגדולה- אלא אם אתה לא מאמין בדמוקרטיה.
      וכמו שאמרו חז"ל "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה"- אם הידע והחכמה הם החשובים לכם- אל תמנעו מאף אחד את הגישה אל הידע ואל תחשבו לרגע שהידע הוא אצליכם ולא שם בעולם הרחב.
        19/12/08 23:43:

      אני, בדיוק לפני שקראתי ת'פוסט הזה, רציתי לכתוב איזה פוסט כזה פשוט משל עצמי,

      על דברים פשוטים, בעברית עממית

      ואז

      מרוב שקראתי

      קיבלתי חשק נוראי לעשות מטבוחה,

      לנגב אותה ככה טוב טוב עם הקשה של הלחם,

      לעשות כלים עם אמה 

      אח"כ ספונג'ה כזאת טובה למטבח שיהיה מצוחצח, ורק אז ללכת לישון.

       

      בדיוק כמו שלמדתי מאימי, וכפי שעשו הנשים במשפחתי מאז ומתמיד.

        19/12/08 23:19:

      כל צורה של סטנדרטיזציה פוגעת בתכנים ותרבויות קיימים.

      האחדת צלילי האוקטבה (זו שעבורה כתב באך את "הפסנתר המאוזן היטב"), שינתה לעד את מנגינות הצוענים, ומוסיקה נוספת שנכתבה לצלילים המכוונים אחרת. חבל? - ודאי שחבל.

      מה שהכובשים עשו באפריקה, הם עשו בכל מקום - לשדוד ולבזוז. באפריקה הרסו מאות רבות של שנות כיבוש זר כל שריד לשלטון מקומי, פרט לאתיופיה.

      הכתב לא מחק כשלעצמו את התרבות האפריקאית. הכיבוש הרס אותה. את ההיסטוריה (או את התועלת שבצמחים מסוימים או...) לא היתה בעיה להקליט ו/או לרשום מפי אלה ששיננו אותה, אלא שהיא לא ענינה אף אחד.

      ואשר לכמות המשמידה את האיכות - המשל האהוב עלי בענין זה הוא "חוק גרשאם של המטבעות": כאשר במחזור הכספים מצויות שתי מטבעות כעלות ערך נקוב זהה, אך תכולת זהב שונה - תוציא המטבע הנחותה את הטובה מן המחזור.

      המזון עתיר הפחמימות והשומנים נמכר יותר מן המזון האיכותי. רומנים למשרתות, יותר מספרי איכות.

      מוסיקת הפופ קברה את המוסיקה האיכותית.

      כך תמיד היה. אני בטוח שגם בתקופה שקדמה לכתב, מספר השטויות היה פופולרי יותר מן המורה.

      אז אל דאגה, מספר החכמים יהיה תמיד נמוך ממספר השוטים. בלי קשר לקידום הטכנולוגי בהעברת מידע.

        19/12/08 22:58:

       

      אהוד היקר,

      כתבת דברי טעם, אך מפאת העובדה שמדובר בפוסט קצר הצגת נקודת ראות לא רחבה מספיק על נושאים כל כך מורכבים.

      לגבי אפריקה- אני במקרה גם מאוד בקיאה בהיסטוריה שלה וגם בהווה שלה, ואף התגוררתי שם פרק זמן לא מבוטל בחיי, והמציאות היומיומית כמו גם האינטראקציה ההיסטורית עם האדם הלבן הן סוגיות מאוד סבוכות, לא אכנס לזה כי אי אפשר להתייחס לזה בקצרה.

       

      גם מה שכתבת על מהפיכת המידע ההופכת את יצירת הידע לנגיש לכל זב חוטם- ברור שיש פה סuג מסויים של זילות החומר, מצד שני- בעיני האפשרויות השוות הניתנות לכלל הן דבר נפלא...

        19/12/08 22:44:

      צטט: אירה ג 2008-12-19 22:41:13

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-19 22:37:16

      צטט: d-schiffer 2008-12-19 19:23:37

      אתה צודק. כמו שאחרים כאן עלו על זה: יצרתי פרובוקציה. השטחתי את הדיון. הצגתי רק צד אחד. וזה בכוונה. כי בלי זה, לא היה נוצר כאן השיח, על כל התרומות אליו.

       

      ואני מתכוון לעשות זאת עוד הרבה, הרבה מאד פעמים.

       

       

      מה, אהוד, לעשות עלינו מניפולציות?

       

       לא מניפולציות, חס וחלילה.

      פרובוקציות.

      וזה לא אותו דבר.

      מנסיוני כמורה, למדתי שאפשר למצוא נתיבים ללב התלמיד בלימוד דקדקני, זהיר, איטי ומוקפד, ואז שניכם - אתה, המורה, ותלמידך - נשארים לבד בכיתה וכולם הלכו לשחק כדורגל.

      ואפשר לעשות פרובוקציה, ואז אף אחד לא עוזב את הכיתה, גם לא בהפסקה.

       

      ("המורה" של פרנק מק'קורט. לא אחיד ברמתו, אבל יש שם קטעים חזקים כאלה.)

       

        19/12/08 22:42:

      צטט: קלמן123 2008-12-19 22:22:01

      אהלן אמיר, וואלה בחיי קראתי את הפוסט שכתוב היטב אין מה לדבר וחשבתי לעצמי שמדובר בפרובוקציה מתחילתו ועד סופו, הקמיר הזה כנראה סובל ממחסור באנרגיה של תנועה ולכן אירגן לעצמו פוסט להרעיש עולמות ולטעון המצברים, ואני בעיקרון לא מגיב לפוסטים כאלה יען כי האנרגיה חשובה לי מאוד, אממה, נתקלתי במקרה בפוסט שפרסמתי לאחרונה באחד הבלוגים שלי ועלה בדעתי שמצאתי את התשובה הנצחת לתיאוריה המופרכת  שלך, הרי הוא לפניך ככתבו וכלשונו, לא נגעתי:

      תפילת הרשומה

      ברוך אתה אדוני אלוהי הרשומות, הזן כל רושם בדמיון עשיר מלא עולמות, ונתן לו יד לכתוב, לשכתב ולערוך כאוות נפשו, תאוות נפש, ברוב חסדו נתן גם עין לראות, להעביר פסיקים לשים נקודות ועוד, וזיכרון, ישתבח שמו, מג'יגה אחד ועד אין ספור, ומסך שטוח ואותיות חמודות, וחשק גדול, גדול עד מאוד.

       "נתקלת במקרה בבלוג שלך". יפה, יפה מאד. העלה חיוך למוד סבל על פני.

      מג'יגה אחד ועד אין ספור... חלום בלהות.

      יאללה , אתה כבר החמישי שעלה עלי: אני פרובוקטור.

      סקלוני בכיכר העיר.

      ובשיבת הרשומות ננוחם.

       

        19/12/08 22:41:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-19 22:37:16

      צטט: d-schiffer 2008-12-19 19:23:37

      אתה צודק. כמו שאחרים כאן עלו על זה: יצרתי פרובוקציה. השטחתי את הדיון. הצגתי רק צד אחד. וזה בכוונה. כי בלי זה, לא היה נוצר כאן השיח, על כל התרומות אליו.

       

      ואני מתכוון לעשות זאת עוד הרבה, הרבה מאד פעמים.

       

       

      מה, אהוד, לעשות עלינו מניפולציות?

       

        19/12/08 22:39:

      צטט: da vinci 2008-12-19 21:32:47


      לתקשורת דרושים שני צדדים שיודעים גם לשדר וגם לקלוט. וטיב התקשורת תלוי בשניהם.

      ואוסיף גם שעל פי חוקי ההיצע והביקוש, אם לא היה קהל לזבל - לא היה זבל.

       

       

       צודק. ואם הייתה לי טלוויזיה בבית, אני מניח שהייתי מכיר את בובליל אישית, כמו חצי מעם ישראל. סליחה. המילה "חצי" מיותרת כאן.

        19/12/08 22:37:

      צטט: שושי פולטין 2008-12-19 19:27:24

      פוסט מרשים שעושה פרפרים בבטן,

      לא מעודד כלל וכלל, כי בינינו מי באמת מקשיב,

      נדמה שנסחפנו כבר למערבולת הזו, והתחושה שהבאת כאן היא טרום טביעה.

       

      שבת שלום

      *

      שושי

       

       אבל קריאת האזהרה עוד יכולה להציל כמה אנשים לפני המבול, לא?

        19/12/08 22:37:

      צטט: d-schiffer 2008-12-19 19:23:37

      ואני בכלל סבור שההרס התחיל ממעבר מכתב היתדות לכתיבה על קלף בנוצה ודיו. הקואורדינציה הנפלאה בין האיזמל והחרס פשוט הלכה לאיבוד.

      אז הבה נחזור לכתב היתדות, ונכתוב את סיפורי גילגמש בשנות דור.

      אני רק שואל - איך אפשר לקרא מבלי שמישהו יכתוב קודם. ואם יש לי משהו להגיד אז למה לא לכתוב ורק לקרא מה שאחרים כתבו. יש המון פרדוקסים במה שאתה כותב.

      הנפלא באינטרנט הוא שמה שכתבת כעת, עשרות אנשים קראו, התיחסו ואף ענו לך. איך אפשר להשיג רב-שיח כזה בלי ההמצאה הנפלאה - האינטרנט.

      דוגמה אחרת - אני כותב כתבה לאתר שלנו. נזכרתי בפסוק מהכתובים שהייתי רוצה לצטט אבל אינני זוכר את הניסוח המדויק. אני יכול כמובן לפתוח ספר ולחפש שעה קלה עד שאני מוצא את הציטטה, אני יכול גם לפתוח חלון חדש ל"גוגל" ובין שניות לקבל את הפסוק (אפילו מנוקד) ואולי גם פרשנות שמאפשרת לי להעשיר את הכתבה שלי.

      אגב, אנטרפולוגים יכולים באמצעים דיגיטליים לשמר את כל התרבויות ה"פרימיטיביות" שעוד נשארו בצילום, בצליל מוקלט לדורות, וזה מה שגם עושים.


       

      התוספת שלך נפלאה - הנט גם כקשר חברתי, כרב-שיח, כקהילת מידע מעשירה (ולא רק את עצמה) - וגם כמקור מידע מיידי (אתה יודע כמה פעמים מצאתי פסוק מהמקורות, פלוס העשרות, בגיגול פשוט?)

       

      אתה צודק. כמו שאחרים כאן עלו על זה: יצרתי פרובוקציה. השטחתי את הדיון. הצגתי רק צד אחד. וזה בכוונה. כי בלי זה, לא היה נוצר כאן השיח, על כל התרומות אליו.

       

      ואני מתכוון לעשות זאת עוד הרבה, הרבה מאד פעמים.

       

       

        19/12/08 22:33:

      אני לא רואה את התהליך הזה קורה עם ספרים. הפיזיות שלהם יוצרת מחסום פסיכולוגי. אתה יודע בדיוק מתי זה מתחיל, מתי זה נגמר. יש עמוד ראשון, יש כריכה אחורית.

      באיטרנט זה אינסופי, ולכן כל כך מפתה.

      אבל אולי זה רק אני שמכור ושלא יודע להפסיק... 

      (אנשים, אתם איתי? או שאני לבד בזה?)

       

       

      זה אחד הדברים המקסימים באינטרנט. חיפשת מידע על ארמסטרונג האסטרונאוט וגילית את ארמסטרונג הזמר. האם יש נפלא ומעשיר מזה?

       

       אוי ואבוי. אני חיפשתי את X רוצח ההמונים, וקיבלתי את X זמר הקאנטרי.

      לא נראה לי.

      מצד שני, כשאני צריך להבין מי הוא מר X, אישיות היסטורית , אין תחליף לאינטרנט.

        19/12/08 22:32:

      צטט: דן-גוך 2008-12-19 17:38:59

      פוסט מעולה ידידי.

      כתבתי רבות על הספר חיידקים רובים ופלדה שעוסק בין היתר בזה.

       כן, הספר הזה הוא חלק מההשראה. גדול מהחיים. מומלץ בטירוף. חוץ מהחלק על - כמה אירוני - אפריקה, שקצת חלש וממחזר את עצמו.

       

        19/12/08 22:30:

      צטט: יערת דבש 2008-12-19 17:23:46


      כולנו כותבים, איש לא קורא. כמו שאמרת (צירוף מצויין) בורות בהתלהבות.

       מצד שני, תמיד אמרו לנו שהידע אף פעם אינו דורך במקום, ועל כן חייבים לכתוב.

      מישהו צריך לעשות את זה, לא?...

       

        19/12/08 22:22:

      אהלן אמיר, וואלה בחיי קראתי את הפוסט שכתוב היטב אין מה לדבר וחשבתי לעצמי שמדובר בפרובוקציה מתחילתו ועד סופו, הקמיר הזה כנראה סובל ממחסור באנרגיה של תנועה ולכן אירגן לעצמו פוסט להרעיש עולמות ולטעון המצברים, ואני בעיקרון לא מגיב לפוסטים כאלה יען כי האנרגיה חשובה לי מאוד, אממה, נתקלתי במקרה בפוסט שפרסמתי לאחרונה באחד הבלוגים שלי ועלה בדעתי שמצאתי את התשובה הנצחת לתיאוריה המופרכת  שלך, הרי הוא לפניך ככתבו וכלשונו, לא נגעתי:

      תפילת הרשומה

      ברוך אתה אדוני אלוהי הרשומות, הזן כל רושם בדמיון עשיר מלא עולמות, ונתן לו יד לכתוב, לשכתב ולערוך כאוות נפשו, תאוות נפש, ברוב חסדו נתן גם עין לראות, להעביר פסיקים לשים נקודות ועוד, וזיכרון, ישתבח שמו, מג'יגה אחד ועד אין ספור, ומסך שטוח ואותיות חמודות, וחשק גדול, גדול עד מאוד.

        19/12/08 21:37:

      צטט: avidan_e 2008-12-19 16:52:29


      ממתי התרבות הכתובה והתרבות שבעל פה משחקות משחק סכום אפס? מהיכן הרעיון שכשחשיבותה של האחת עולה חייבת חשיבותה של השניה לרדת? האם אתה טוען שבתרבות של ימינו אין תחומים שלמים שבהם לא יועילו אנציקלופדיות שלמות אלא רק ההתנסות הישירה? האם אתה יכול לקרוא ספר על מוזיקה במקום להאזין לה, לעיין בספר בישול במקום לאכול, לדפדף ברות וסטהיימר במקום לעשות סקס? האם כיום מעמדך החברתי בבית הספר, בעבודה או במשפחה כולו מתועד במסמכי וורד על המחשב, או שהוא חלק מידע שבעל פה? ההנגדה בין התרבות המערבית ה"כתובה" לתרבות האפריקאית "שבעל פה" היא כל כך מופרכת, שגם התעלמות מוחלטת מהעובדות הפשוטות שמרבית הקולוניאליזציה של אפריקה התרחשה עוד בזמן שגם באירופה עמד שיעור יודעי הקרוא והכתוב על פחות מ-5 אחוזים, או שעד היום אחוז יודעי הקרוא והכתוב הוא ברוב הארצות שציינת פחות מ-10 אחוזים (ולכן סביר להניח שאם יש ל-90 האחוז הנותרים תרבות כלשהי הרי שהיא תרבות שבעל פה) לא מצליחה להציל אותה.

       אתה מתעלם מההשפעה המוחלטת שיש לאליטות האפריקניות - אשר תרבותן מבוססת על הכתב - על יתר אוכלוסיות אפריקה, שאינן אורייניות.

      ההשלכות של המעבר לתרבות כתובה, במיוחד בהקשר הקולניאלי, הן אכן מורכבות, מעניינות ורחוקות מלהיות חיוביות בלבד, אבל ההשטחה שעשית כאן מדגימה בדיוק את טענתך השניה: האינטרנט אכן הורס לעיתים את התרבות.

      מה לעשות - אם הייתי מביא מאמר של 20 עמודים, אף אחד לא היה קורא פה. גם לא אתה. ובצדק.

      האינטרנט הוא פורום של תמצות וחילופי ידע מתומצת. וזה עשוי להיתפס כהשטחה - או אף להיגרר להשטחה. מודה. אני לא מושלם. תשאלו את אשתי.

       

       

        19/12/08 21:32:


      מכיר את הבדיחה על תייר שמגיע לאיזו עיירה בארץ ומנסה לבקש הכוונה מכמה חבר'ה שיושבים על הברזלים?

       הוא פונה אליהם:

      - אקסקיוז מי! 

      - לא מבינים אנגלית, ענו החברה

      - שפרכן זי דוטיש? 

      - לא! ענו לו

      - פרלוו פרנסיס? 

       - לאא!

      - הבלה אספניול?

      - לא מבינים! אתה לא קולט?!

      - רוסקי?! ניסה את מזלו בפעם האחרונה

      - יאללה עוף מפה יא חרא! מה אתה מתקרצץ עלינו?!

       

      התייר התיאש והלך.

      "ראיתם" אמר אחד החבר'ה לאחרים, "שש שפות הבנאדם מדבר, אבל במה זה עזר לו? בכלום!"

       

      לתקשורת דרושים שני צדדים שיודעים גם לשדר וגם לקלוט. וטיב התקשורת תלוי בשניהם.

      ואוסיף גם שעל פי חוקי ההיצע והביקוש, אם לא היה קהל לזבל - לא היה זבל.

       

        19/12/08 19:36:

      צטט: avidan_e 2008-12-19 16:52:29


      ממתי התרבות הכתובה והתרבות שבעל פה משחקות משחק סכום אפס? מהיכן הרעיון שכשחשיבותה של האחת עולה חייבת חשיבותה של השניה לרדת? האם אתה טוען שבתרבות של ימינו אין תחומים שלמים שבהם לא יועילו אנציקלופדיות שלמות אלא רק ההתנסות הישירה? האם אתה יכול לקרוא ספר על מוזיקה במקום להאזין לה, לעיין בספר בישול במקום לאכול, לדפדף ברות וסטהיימר במקום לעשות סקס? האם כיום מעמדך החברתי בבית הספר, בעבודה או במשפחה כולו מתועד במסמכי וורד על המחשב, או שהוא חלק מידע שבעל פה? ההנגדה בין התרבות המערבית ה"כתובה" לתרבות האפריקאית "שבעל פה" היא כל כך מופרכת, שגם התעלמות מוחלטת מהעובדות הפשוטות שמרבית הקולוניאליזציה של אפריקה התרחשה עוד בזמן שגם באירופה עמד שיעור יודעי הקרוא והכתוב על פחות מ-5 אחוזים, או שעד היום אחוז יודעי הקרוא והכתוב הוא ברוב הארצות שציינת פחות מ-10 אחוזים (ולכן סביר להניח שאם יש ל-90 האחוז הנותרים תרבות כלשהי הרי שהיא תרבות שבעל פה) לא מצליחה להציל אותה.

       

      ההשלכות של המעבר לתרבות כתובה, במיוחד בהקשר הקולניאלי, הן אכן מורכבות, מעניינות ורחוקות מלהיות חיוביות בלבד, אבל ההשטחה שעשית כאן מדגימה בדיוק את טענתך השניה: האינטרנט אכן הורס לעיתים את התרבות.

       

      עמדתי לכתוב "יחי הפרובוקציה" (שלי, לא שלך), אבל

      א

      הקולוניאליזם אכן יצא מתרבויות ש-90% מיושביהן לא ידעו קרוא וכתוב, אך אין בכך סתירה לעובדה שהקולוניאליסטים הנחילו את הכתב, בתור הדרך למישטור ולארגון חייהם של העמים הכבושים.

      ב

      קרא את תגובתי לאורית-ב

        19/12/08 19:29:

      צטט: מיא 2008-12-19 16:20:25

      זאת בדיוק הסיבה שאני מעדיפה לנהום.

       את בין היחידות שאני מרשה להן לנהום פה.

       

        19/12/08 19:28:

      צטט: פודמניצקי 2008-12-19 16:15:25

      אכן פוסט מעורר פולמוס, מה-גם שהרסתי לי את התיאוריה ש"תוכניות" הריאליטי

      הן אלה המחרבות את התרבות.

       פרס נובל לבובליל!

      במחשבה שניה -

      פרח נובל לבובליל!

       

        19/12/08 19:27:

      פוסט מרשים שעושה פרפרים בבטן,

      לא מעודד כלל וכלל, כי בינינו מי באמת מקשיב,

      נדמה שנסחפנו כבר למערבולת הזו, והתחושה שהבאת כאן היא טרום טביעה.

       

      שבת שלום

      *

      שושי

        19/12/08 19:26:

      צטט: אחד-העם 2008-12-19 15:07:02


      הייתי מעדיף את זה בעל פה.

       צוחק

      יש לי את גרסת הטם-טם.

       

        19/12/08 19:25:

      צטט: דרור קסטל 2008-12-19 15:01:10

      לא שכנעת אותי.

       במה? לא הבעתי שום עמדה. רק תיארתי תהליך

      א. לא ברור למה חייבים לשמר את התרבות האפריקאית יותר מאשר את התרבות היבוסית? והאם באמת היהדות או "היהודים" השתנו לרגע מהרגע שבו המיתוסים הועלו על הכתב?

       קרא את תגובתי לאורית-ב.

      ב. האינטרנט מספק הרבה יותר מידע והרבה כותבים. מותר לך להטיל ספק, אבל קשה יותר להסתיר "אמיתיתות" בעידן האינטרנט. האם מלכים, כנסיות מכונני דת ואפילו אנשי מדע לא העלו תוצאות הרסניות? להזכירך, תורת הגזע.

      היום כל מידע שאני מקבל אני יכול לקרוא את הביקורת עליו באיינטרנט. אם פעם אנשי המקצוע התגלו כתמיד כצודקים,  היום בנקל למצוא חוו"ד שנייה להימנע מבורות. אולי בעצם לא להימנע מבורות אבל בהחלט להפעיל שכר ישר.

       צודק. ראה תגובתי לאירה

      ג. בהמשך לב'. האם נראה לך שבהכרח עיותנאי חוקר יותר מבלוגר? לא חושב. 

      צודק. אין בהכרח קשר.

       ותודה על השתתפות בדיון.

       

        19/12/08 19:23:

      ואני בכלל סבור שההרס התחיל ממעבר מכתב היתדות לכתיבה על קלף בנוצה ודיו. הקואורדינציה הנפלאה בין האיזמל והחרס פשוט הלכה לאיבוד.

      אז הבה נחזור לכתב היתדות, ונכתוב את סיפורי גילגמש בשנות דור.

      אני רק שואל - איך אפשר לקרא מבלי שמישהו יכתוב קודם. ואם יש לי משהו להגיד אז למה לא לכתוב ורק לקרא מה שאחרים כתבו. יש המון פרדוקסים במה שאתה כותב.

      הנפלא באינטרנט הוא שמה שכתבת כעת, עשרות אנשים קראו, התיחסו ואף ענו לך. איך אפשר להשיג רב-שיח כזה בלי ההמצאה הנפלאה - האינטרנט.

      דוגמה אחרת - אני כותב כתבה לאתר שלנו. נזכרתי בפסוק מהכתובים שהייתי רוצה לצטט אבל אינני זוכר את הניסוח המדויק. אני יכול כמובן לפתוח ספר ולחפש שעה קלה עד שאני מוצא את הציטטה, אני יכול גם לפתוח חלון חדש ל"גוגל" ובין שניות לקבל את הפסוק (אפילו מנוקד) ואולי גם פרשנות שמאפשרת לי להעשיר את הכתבה שלי.

      אגב, אנטרפולוגים יכולים באמצעים דיגיטליים לשמר את כל התרבויות ה"פרימיטיביות" שעוד נשארו בצילום, בצליל מוקלט לדורות, וזה מה שגם עושים.


       

        19/12/08 19:21:

      צטט: המופאס 2008-12-19 14:24:13


       

      אהוד,

       

      האיטרנט, נרצה או לא, מחליף את כיכר העיר.

      אני קורא את 8 הדיברות שלמעלה וחושב: לפי דילמת האסיר, האנשים הטובים שיקשיבו לך, אלה ששווה לשמוע מה יש להם לומר, לא יבואו יותר לכיכר.

       

      יום יבוא ואיזה ילד יקרא ספר טוב וירצה לדבר עליו עם מישהו. הוא ירד לכיכר אחוז התרגשות...

      ויחטוף וואחד לאטמה מכל הערסים שיושבים על הברזלים. 

       

      אז בואו לא נפקיר את האינטרנט כמו שהפקרנו את כיכר העיר, ונמשיך לכתובצוחק

       

       צודק. ראה תגובותי לסטפ-אין ולרן-בו.

       

        19/12/08 19:20:

      צטט: סתם אחד.. 2008-12-19 14:13:29

      בהחלט .. !

       ופה בדיוק הטעות שלך!

       

        19/12/08 19:19:

      צטט: ranbo3 2008-12-19 13:48:54


      לא הכתב, הכותב .

      לא הרובה, הרובאי .

      לא האינטרנט  , המקליד השש לספר לעולם על צרכי הבוקר שלו .

       

       

       

       לא אתה, שיודע לשלוט בהרגלי הצריכה שלך באינטרנט, אלא אני, שלא יודע.

        19/12/08 19:18:

      צטט: א י ל ה 2008-12-19 09:33:18


      אוף, עכשיו עשית לי לחשוב. וזה לא קל לי.

       

      וגם עשית לי עצוב, עם הפוסט הזה.

      שיש בו גם דברים מצחיקים. בעיקר במובן הזה שהוא כתוב באינטרנט.

      :)

       כן, גם אותי זה הצחיק.

      יש משהו במה שאתה אומר, אין לי ספק.

      הכתב, בהיותו כלי שמעביר ממימד אחד למימד אחר, בהכרח מפספס חלק מהדבר המקורי.

      אבל - ויש אבל - כמו שיצא לי לכתוב במקום (כתוב-אך-אינטליגנטי) אחר לא מזמן, כמו שכרטיס האשראי לא אחראי לאוברדראפט, או הרגל של השולחן לכאב שלי בבוהן, ככה גם הכתב לא אחראי ל(תת)תרבות הבובליל.

      זה אנחנו שם. רק אנחנו. כל אחד כנר קטן וכולנו כנר איתן.

      זה אנחנו שיכולים ליצור הרס ויכולים ליצור בנייה.

      משום מה עדיין אנחנו בוחרים בהרס, בשורה התחתונה.

      כשנקום ונעשה אחרת - יהיה אחרת.

       

       

       וזה המסר שלי, החותם את הפוסט.

       

        19/12/08 19:15:

      צטט: Stepin 2008-12-19 13:48:38

      נביאי זעם היו לאורך כל ההיסטוריה....

      לא ממש התרגשו מהם במיוחד...

      גם כשהמציאו את הקומביין,קמו רואי שחורות

      ויללו שזהו גזר-דין מוות לחקלאים....

      וכך עם המצאת המחשב האישי, האינטרנט, הסלולרי,

      בקיצור כל המצאה שבאה לשפר לאין ערוך את איכות

      חיינו, זכתה גם לנושאי דגל המרי וההתנגדות.

      האינטרנט, זו המתנה המופלאה ביותר לה זכה המין האנושי.

      כל הידע העולמי בהינף מקלדת אחד.

      האינטרנט, מה לעשות, גם פינה לי המון זמן לקריאת

      ספרים שלא הספקתי קודם.

      השעתיים שאמור הייתי להפריש ע"מ לסדר עניינים בבנק,

      נחסכו לי ע"י האינטרנט לטובת זמן איכות הכולל גם קריאה.

      בוא לא נשכח, שדווקא המדינות התרבותיות ביותר,

      ייצרו גם את מפלצות האדם הנוראיות ביותר עלי אדמות.

      האינטרנט זו התרבות החדשה שלנו.

      בלעדיה, לא הייתי זוכה להכיר אנשי רוח ואמנים על יצירותיהם,

      כמו שמאפשרת לי, לדוגמא, הקהילה פה.

      וכמו כל תרבות בהתהוות, יש מעולה, טוב, בינוני, סביר וגרוע.

      גם באינטרנט.

      רק צריך לדעת לסנן ולמיין נכון.

      נביאי זעם לא קידמו אף תרבות שהיא ולשום מקום.

      אבל טוב שהם ישנם....להזיק הם לא מזיקים...חיוך

       

       צודק .

      רק מה? כדי להגיע לנקודה שציינת, אנו צריכים לסנן דרכנו בין הררים מתגבהים של בובליל.

      אתגר לא פשוט, בלי ספק

        19/12/08 19:13:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-19 19:08:44

      צטט: limbole 2008-12-19 12:36:53

      תראה, תשמע...

      לא תאמין, אבל אנחנו חלוקים.

       

      גם בכתב יש הרבה בולשיט, לקרוא ספר לא אומר בהכרח לקרוא משהו איכותי (ושום מילה על רם אורן).

      באינטרנט, כמו בקריאה בספרים, אתה עושה בחירה מושכלת.

      למה אחד בא על חשבון השני?

      הרי האינטרנט באמת יכול להוות מקור בלתי נדלה של הררי מידע חשוב וזמין.

      הרבה אנשים נחשפים באינטרנט למידע משמעותי שלא היו חשופים אליו בדרך אחרת.

      נכון, הרבה אנשים גם נחשפים להרבה זבל, אבל הם לא היו קוראים משהו משמעותי אחר ממילא.

      ומי שאוהב לקרוא ולחשוב ומתחרפן מהריח של ספר חדש, לא יצרוך רק אינטרנט על חשבון האהבה למילה המודפסת.

       חשבתי הרבה על מה שכתבת (וזה קורה לי כשאני מסכים... וכשאין לי דרך לסתור את הטענה. אבל אני חושב שעליתי על משהו:)

      באינטרנט אין גבול למידע. נקודה. רק הידיעה הזו יכולה לגרום לאדם להישאר ער כל הלילה ולחפש ולחפש ולחפש, הרבה אחרי שמצא, ולהמציא דברים חדשים שהוא אפילו לא צריך, רק כדי להמשיך לחפש.

      אני לא רואה את התהליך הזה קורה עם ספרים. הפיזיות שלהם יוצרת מחסום פסיכולוגי. אתה יודע בדיוק מתי זה מתחיל, מתי זה נגמר. יש עמוד ראשון, יש כריכה אחורית.

      באיטרנט זה אינסופי, ולכן כל כך מפתה.

      אבל אולי זה רק אני שמכור ושלא יודע להפסיק... 

      (אנשים, אתם איתי? או שאני לבד בזה?)

       

       

      זה אחד הדברים המקסימים באינטרנט. חיפשת מידע על ארמסטרונג האסטרונאוט וגילית את ארמסטרונג הזמר. האם יש נפלא ומעשיר מזה?
        19/12/08 19:12:

      "באיטרנט זה אינסופי, ולכן כל כך מפתה."

       

      באינסוף הייאוש לא נעשה יותר נוח - הוא משנה צורה.

        19/12/08 19:10:

      צטט: mahatma 2008-12-19 12:38:21

      העניין הוא לא האינטרנט, אלא השימוש בו. בפלטפורמה של הקפה ישנם בלוגרים מעניינים שכותבים בצורה רהוטה , עמוקה ובעלת טעם. לעומת זו יש פוסטים ברמה של כיתה ב'- שטחיים, מטופשים שמשאירים טעם לוואי של משקה אנרגיה. את הפוסטים המעניינים אני קורא, לפעמים מככב בכוכב ירוק, את הפוסטים הדיבליים והשטחיים אני בוחר שלא לקרוא, ואם הם בטעם של קולה שהתחממה אני לא חושש לככב באדום. יש לי את אפשרות הבחירה, וזה כבר עניין של חינוך.

      הבעיה היא בבתי הספר ובאקדמיה שהפכו למכבסת ציוניים ולא מקום ללמידה והעשרת ידע.

       צודק. ואני חושב שאפשרות הבחירה עלולה להימחק בשל האינסופיות של המדיום. וזה עניין אישי, ותלוי במבנה הנפשי של המשתמש. ראה תגובתי ללימבול.

       

        19/12/08 19:08:

      צטט: limbole 2008-12-19 12:36:53

      תראה, תשמע...

      לא תאמין, אבל אנחנו חלוקים.

       

      גם בכתב יש הרבה בולשיט, לקרוא ספר לא אומר בהכרח לקרוא משהו איכותי (ושום מילה על רם אורן).

      באינטרנט, כמו בקריאה בספרים, אתה עושה בחירה מושכלת.

      למה אחד בא על חשבון השני?

      הרי האינטרנט באמת יכול להוות מקור בלתי נדלה של הררי מידע חשוב וזמין.

      הרבה אנשים נחשפים באינטרנט למידע משמעותי שלא היו חשופים אליו בדרך אחרת.

      נכון, הרבה אנשים גם נחשפים להרבה זבל, אבל הם לא היו קוראים משהו משמעותי אחר ממילא.

      ומי שאוהב לקרוא ולחשוב ומתחרפן מהריח של ספר חדש, לא יצרוך רק אינטרנט על חשבון האהבה למילה המודפסת.

       חשבתי הרבה על מה שכתבת (וזה קורה לי כשאני מסכים... וכשאין לי דרך לסתור את הטענה. אבל אני חושב שעליתי על משהו:)

      באינטרנט אין גבול למידע. נקודה. רק הידיעה הזו יכולה לגרום לאדם להישאר ער כל הלילה ולחפש ולחפש ולחפש, הרבה אחרי שמצא, ולהמציא דברים חדשים שהוא אפילו לא צריך, רק כדי להמשיך לחפש.

      אני לא רואה את התהליך הזה קורה עם ספרים. הפיזיות שלהם יוצרת מחסום פסיכולוגי. אתה יודע בדיוק מתי זה מתחיל, מתי זה נגמר. יש עמוד ראשון, יש כריכה אחורית.

      באיטרנט זה אינסופי, ולכן כל כך מפתה.

      אבל אולי זה רק אני שמכור ושלא יודע להפסיק... 

      (אנשים, אתם איתי? או שאני לבד בזה?)

       

        19/12/08 19:05:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2008-12-19 10:53:48

      אתה כותב כל כך טוב, ורהוט, ולוגי, ומשכנע, שהכי קל באמת זה להסכים, אבל זה לא כל כך פשוט,

      (חוץ מאשר עם הסיפא של הפוסט, שמקובלת עלי לגמרי)

      הכתב הוא כלי, כמו שהאינטרנט הוא כלי, וכמו שהטלויזיה היא כלי

      אנחנו אלה שמחליטים אם לעשות בו שימוש לרעה, או שימוש טוב, מועיל, ומפרה

      אם לראות האח הגדול או לראות ערוץ 8

      ואם לקרוא קלאסיקות תרבותיות או פוסטים שכל מה שהם עושים זה משמשים אמצעי לפריקת מועקות שיש לאלה שכתבו אותם, ואין להם שום ערך ספרותי או מסר עמוק לאנושות (ואני לא שופטת כאן אף אחד כי אלה בדיוק הפוסטים שלי שאני מדברת עליהם)

      וכאמור כלי הוא לא משהו שניתן לייחס לו תכונות או להטיל עליו אשמה. דרך הניצול שלו על ידי בני האדם היא זו שחשובה.

       

       

       

       אני תופס את הרשת החברתית של הקפה דה מארקר בכלל ואת הפוסטים בפרט כבית קפה, שבו אני יכול לפטפט עם חברים. נכון, אין לזה ערך ספרותי או מסר עמוק לאנושות, וזה - אגב - פותח את השאלה של מחיקת פוסטים, שלמרבה הפלא מעלה דיונים סוערים, הן בנוגע למשמעות הפילוסופית של המחיקה, הן בדבר הזכות של הכותב לעשות זאת כשהוא מוחק כך גם תגובות של אנשים אליו, וגם מערכות יחסים מתועדות.

       

        19/12/08 19:00:

      צטט: m i n d the gap 2008-12-19 08:39:51


      בוקר טוב,

      בגלל שמתחשקת לי איזו בעיטה על הבוקר... אומר שאני נוטה להסכים, אבל

      הו ! כמה ארוך, יש בכך פרדוקס מסויים ביחס לטענה העיקרית של הפוסט :)

      לא ככה ?

       

      הא הא הא, צחק אהוד בתסכול. כמה שאת צודקת. מיד אחרי שכיביתי את המחשב אחזה בי בחילה מעצמי, ורצתי לקרוא ספר. ונדרתי נדר שלא אדליק את המחשב עד שאגמור ספר.

      את חושבת שעמדתי בנדר?

      מה פתאום.

        19/12/08 18:58:

      צטט: אירה ג 2008-12-19 02:41:31


      1. נקודת ציון מרכזית בהתפתחות התרבות היא גילוי הכתב. בעקבות גילוי זה חברות מסורתיות באזורים שונים בעולם לא נמחקו, אלא עברו תהליך של שינוי והתאמה לקיום החדש, ואף פרצו דרך בתחומים שונים. 

      2. האם קרוא וכתוב מערער בהכרח על הידע העובר בעל-פה? האם הם לא יכולים להתקיים במקביל?

      2. נדמה לי שמי שמחק את התרבות, ויותר מכך, מיליוני אנשים באפריקה, הוא שילוב של שליטים מושחתים ופגעי טבע אכזר שגרמו לרעב ומגיפות איומות כמו האיידס.  (כך נמחקו גם חברות אחרות, מפותחות הרבה יותר, מחוץ לאפריקה).

      ראי תשובתי לאורית-ב

      3. לא ברור לי על מה אתה מבסס את הטיעון לעיל. האם השבטים הלוחמים באפריקה הם בהכרח השבטים היודעים קרוא וכתוב? למרות שאיני בקיאה במירקם הסוציולוגי של הרוצחים והאנסים באפריקה, אני מטילה ספק בכך.

       

      "מאות שנים הייתה ההיררכיה של הידע ברורה ופשוטה: כל מי שידע קרוא וכתוב עיצב היררכיה זו - והיה חלק ממנה: הנזירים והכמרים בימי הביניים נחשבו שליחי האל, ותכני כתיבתם נחשבו אלוהיים;" 

      זוהי בעיני דווקא דוגמא מצויינת לאיך השליטה בכתב בידי מעטים הרסה את תרבות אירופה, כאשר האוטוריטה על הידע היתה בידי אנשי הכנסיה, ותכני כתיבתם שדרסו כל מחשבה יצירתית המערערת על האמונה הדתית, יצרו את אחת מתקופות החשיכה בהסטוריה האנושית.

       

       

      מצוין! עלית עלי! כאן הפרובוקציה שלי! וכאן בדיוק ההפרכה של הטיעון שלי!

      רק מה? זה לא משנה את התקפות של המשך הטיעון שלי, בדבר הבעייתיות שבהיעדר היררכיה במידע, בעולם האינטרנט.

       

      האינטרנט פתח חלון לעולם ידע עצום, ממנו אני נפעמת כל פעם מחדש כאשר אני מחפשת מידע כלשהו, וכן, גם לברברת אינסופית. הגולם השתלט על יוצרו. כמו בטלויזיה, גם כאן צריך לדעת לעשות בו "שימוש מושכל", לברור. וכמו שהערתי בפוסט של יגאל שתיים, לבחור צריך גם בספרים. זבל אינסופי מודפס ונכרך.

       

      מקווה שהצלחתי להבהיר עצמי למרות השעה המאוחרת, ותודה על הפוסט המעורר מחשבה.

       

       

       

       אין כמוך

        19/12/08 18:54:

      צטט: אורית-ב 2008-12-19 02:00:39


      אהוד יקירי,

       

      כותב נפלא, כהרגלך, ולכן ממש משכנע,  אבל...

       

       מה זה הניו-אייג'יות הפוסט-מודרנית הזאת? מאיפה נפלה עליך האידיאליזציה של התרבות האפריקאית?

       

      להזכירך, זאת תרבות של רפואת אליל, של טקסים מכאיבים מאד, של מילת נשים, של מחלות איומות (איידס, למשל), של תמותת תינוקות ויולדות, של מלחמות בין שבטים (שהיו שם הרבה לפני בוא האדם הלבן!) ושל עבדות שהייתה שגם היא הייתה קיימת שם, ועדיין קיימת, והתחילה לפני האדם הלבן. בקיצור, מסוג התרבויות שטוב להשתייך אליה רק אם אתה זכר-אלפא.

       

      ובכלל, המצאת הכתב היא מבחינתי ההמצאה החשובה ביותר של האדם. לא כולל הכתב הסיני.

       

      אבל לגבי חלקו האחרון של הפוסט אני תמימת דעים איתך. בעיקר בנושא הקריאה, והלמידה מהמורים הותיקים. אשמח אם מישהו יאמץ את הכללים שלך כמצע מפלגתי לבחירות הקרבות.

       

      בתקווה שתחזור במהירה בימינו מהמסע אל הרלטיביות התרבותית.

       

       אורית יקירתי,

       

      מקריאת רבות מהתגובות בהמשך, אני רואה שרבות מהן טועות בהבנת הנקרא:

       

      אני ממש לא ניו אייג'י ולא פוסט מודרניסטי. לא פירקתי פה שום נרטיב, וגם לא הצבעתי על עליונות של שום מטען תרבותי קדמון.

       

      אני לא מהלל את תרבויות אפריקה הנכחדות. אני רק מצביע על היכחדותן ועל האופן שבו זה קרה. העובדה שאני מצביע על תהליך היכחדות התרבויות האפריקניות, אין פירושה הוא שאני מקונן על כך. לא. פה אני עוסק בעובדות, לא בפרשנותן הערכית.

       

      את צודקת - אולי הייתי צריך להוסיף לקישור שעשיתי בסוף, בין הרס התרבויות האפריקניות לבין מצבן העגום של מדינות אפריקה דהיום, אמירה לגבי כך שהקולוניאליזם לא מילא את חובתו ככובש כלפי עמי אפריקה הכבושים, אבל זה היה חורג ממסגרת הפוסט.

       

      תגובתך נעמה לי.

       

        19/12/08 18:44:


      רוב הידע האמיתי ובעל המשמעות מוצפן ממילה,

      גם זה הכתוב

      כך שמי שרוצה מאוד ורעב לכך יכול למצוא בין המילים הרבה

      הבעיה היא שלרוב  איננו יודעים לקרוא

        19/12/08 17:38:

      פוסט מעולה ידידי.

      כתבתי רבות על הספר חיידקים רובים ופלדה שעוסק בין היתר בזה.

        19/12/08 17:23:

      כולנו כותבים, איש לא קורא. כמו שאמרת (צירוף מצויין) בורות בהתלהבות.
        19/12/08 16:55:

      אהוד, אנחנו עוסקים בתכנים דומים בפוסטים האחרונים שלנו...

      כל כך, שאומר לך - כמו שאמרת לי פעם - אחי אתה.

        19/12/08 16:52:


      ממתי התרבות הכתובה והתרבות שבעל פה משחקות משחק סכום אפס? מהיכן הרעיון שכשחשיבותה של האחת עולה חייבת חשיבותה של השניה לרדת? האם אתה טוען שבתרבות של ימינו אין תחומים שלמים שבהם לא יועילו אנציקלופדיות שלמות אלא רק ההתנסות הישירה? האם אתה יכול לקרוא ספר על מוזיקה במקום להאזין לה, לעיין בספר בישול במקום לאכול, לדפדף ברות וסטהיימר במקום לעשות סקס? האם כיום מעמדך החברתי בבית הספר, בעבודה או במשפחה כולו מתועד במסמכי וורד על המחשב, או שהוא חלק מידע שבעל פה? ההנגדה בין התרבות המערבית ה"כתובה" לתרבות האפריקאית "שבעל פה" היא כל כך מופרכת, שגם התעלמות מוחלטת מהעובדות הפשוטות שמרבית הקולוניאליזציה של אפריקה התרחשה עוד בזמן שגם באירופה עמד שיעור יודעי הקרוא והכתוב על פחות מ-5 אחוזים, או שעד היום אחוז יודעי הקרוא והכתוב הוא ברוב הארצות שציינת פחות מ-10 אחוזים (ולכן סביר להניח שאם יש ל-90 האחוז הנותרים תרבות כלשהי הרי שהיא תרבות שבעל פה) לא מצליחה להציל אותה.

       

      ההשלכות של המעבר לתרבות כתובה, במיוחד בהקשר הקולניאלי, הן אכן מורכבות, מעניינות ורחוקות מלהיות חיוביות בלבד, אבל ההשטחה שעשית כאן מדגימה בדיוק את טענתך השניה: האינטרנט אכן הורס לעיתים את התרבות.

        19/12/08 16:20:
      זאת בדיוק הסיבה שאני מעדיפה לנהום.
        19/12/08 16:15:

      אכן פוסט מעורר פולמוס, מה-גם שהרסתי לי את התיאוריה ש"תוכניות" הריאליטי

      הן אלה המחרבות את התרבות.

        19/12/08 15:07:

      הייתי מעדיף את זה בעל פה.
        19/12/08 15:01:

      לא שכנעת אותי.

       

      א. לא ברור למה חייבים לשמר את התרבות האפריקאית יותר מאשר את התרבות היבוסית? והאם באמת היהדות או "היהודים" השתנו לרגע מהרגע שבו המיתוסים הועלו על הכתב?

       

      ב. האינטרנט מספק הרבה יותר מידע והרבה כותבים. מותר לך להטיל ספק, אבל קשה יותר להסתיר "אמיתיתות" בעידן האינטרנט. האם מלכים, כנסיות מכונני דת ואפילו אנשי מדע לא העלו תוצאות הרסניות? להזכירך, תורת הגזע.

      היום כל מידע שאני מקבל אני יכול לקרוא את הביקורת עליו באיינטרנט. אם פעם אנשי המקצוע התגלו כתמיד כצודקים,  היום בנקל למצוא חוו"ד שנייה להימנע מבורות. אולי בעצם לא להימנע מבורות אבל בהחלט להפעיל שכר ישר.

       

      ג. בהמשך לב'. האם נראה לך שבהכרח עיותנאי חוקר יותר מבלוגר? לא חושב. 

        19/12/08 14:31:


      פוסט חמוד. החיבור בין הכתב להרס תרבויות אפריקה הוא מגוחך - כפי שמספר מגיבים כבר ציינו.

      מה שבהחלט תומך בטענה הכללית של הכותב...

       

        19/12/08 14:24:

      צרו לעצמכם היררכיה של ידע:

      דברו פחות. הקשיבו יותר.

      לַמדו פחות. לימדו יותר.

      כתבו פחות. קראו יותר.

      למדו פחות מחבריכם ויותר ממוריכם.

      למדו פחות ממוריכם דהיום ויותר ממורים שכבר עברו את מבחן הזמן. לכו אל הקלאסיקות.

      עזבו את המחשב. כבו את הטלוויזיה.

      לכו לספריה. קחו ספר ליד. קראו.

       

      אהוד,

       

      האיטרנט, נרצה או לא, מחליף את כיכר העיר.

      אני קורא את 8 הדיברות שלמעלה וחושב: לפי דילמת האסיר, האנשים הטובים שיקשיבו לך, אלה ששווה לשמוע מה יש להם לומר, לא יבואו יותר לכיכר.

       

      יום יבוא ואיזה ילד יקרא ספר טוב וירצה לדבר עליו עם מישהו. הוא ירד לכיכר אחוז התרגשות...

      ויחטוף וואחד לאטמה מכל הערסים שיושבים על הברזלים. 

       

      אז בואו לא נפקיר את האינטרנט כמו שהפקרנו את כיכר העיר, ונמשיך לכתובצוחק

       

        19/12/08 14:13:

      בהחלט .. !

        19/12/08 13:48:


      לא הכתב, הכותב .

      לא הרובה, הרובאי .

      לא האינטרנט  , המקליד השש לספר לעולם על צרכי הבוקר שלו .

       

       

        19/12/08 13:48:

      נביאי זעם היו לאורך כל ההיסטוריה....

      לא ממש התרגשו מהם במיוחד...

      גם כשהמציאו את הקומביין,קמו רואי שחורות

      ויללו שזהו גזר-דין מוות לחקלאים....

      וכך עם המצאת המחשב האישי, האינטרנט, הסלולרי,

      בקיצור כל המצאה שבאה לשפר לאין ערוך את איכות

      חיינו, זכתה גם לנושאי דגל המרי וההתנגדות.

      האינטרנט, זו המתנה המופלאה ביותר לה זכה המין האנושי.

      כל הידע העולמי בהינף מקלדת אחד.

      האינטרנט, מה לעשות, גם פינה לי המון זמן לקריאת

      ספרים שלא הספקתי קודם.

      השעתיים שאמור הייתי להפריש ע"מ לסדר עניינים בבנק,

      נחסכו לי ע"י האינטרנט לטובת זמן איכות הכולל גם קריאה.

      בוא לא נשכח, שדווקא המדינות התרבותיות ביותר,

      ייצרו גם את מפלצות האדם הנוראיות ביותר עלי אדמות.

      האינטרנט זו התרבות החדשה שלנו.

      בלעדיה, לא הייתי זוכה להכיר אנשי רוח ואמנים על יצירותיהם,

      כמו שמאפשרת לי, לדוגמא, הקהילה פה.

      וכמו כל תרבות בהתהוות, יש מעולה, טוב, בינוני, סביר וגרוע.

      גם באינטרנט.

      רק צריך לדעת לסנן ולמיין נכון.

      נביאי זעם לא קידמו אף תרבות שהיא ולשום מקום.

      אבל טוב שהם ישנם....להזיק הם לא מזיקים...חיוך

       

        19/12/08 12:38:

      העניין הוא לא האינטרנט, אלא השימוש בו. בפלטפורמה של הקפה ישנם בלוגרים מעניינים שכותבים בצורה רהוטה , עמוקה ובעלת טעם. לעומת זו יש פוסטים ברמה של כיתה ב'- שטחיים, מטופשים שמשאירים טעם לוואי של משקה אנרגיה. את הפוסטים המעניינים אני קורא, לפעמים מככב בכוכב ירוק, את הפוסטים הדיבליים והשטחיים אני בוחר שלא לקרוא, ואם הם בטעם של קולה שהתחממה אני לא חושש לככב באדום. יש לי את אפשרות הבחירה, וזה כבר עניין של חינוך.

      הבעיה היא בבתי הספר ובאקדמיה שהפכו למכבסת ציוניים ולא מקום ללמידה והעשרת ידע.

        19/12/08 12:36:

      תראה, תשמע...

      לא תאמין, אבל אנחנו חלוקים.

       

      גם בכתב יש הרבה בולשיט, לקרוא ספר לא אומר בהכרח לקרוא משהו איכותי (ושום מילה על רם אורן).

      באינטרנט, כמו בקריאה בספרים, אתה עושה בחירה מושכלת.

      למה אחד בא על חשבון השני?

      הרי האינטרנט באמת יכול להוות מקור בלתי נדלה של הררי מידע חשוב וזמין.

      הרבה אנשים נחשפים באינטרנט למידע משמעותי שלא היו חשופים אליו בדרך אחרת.

      נכון, הרבה אנשים גם נחשפים להרבה זבל, אבל הם לא היו קוראים משהו משמעותי אחר ממילא.

      ומי שאוהב לקרוא ולחשוב ומתחרפן מהריח של ספר חדש, לא יצרוך רק אינטרנט על חשבון האהבה למילה המודפסת.

      אתה כותב כל כך טוב, ורהוט, ולוגי, ומשכנע, שהכי קל באמת זה להסכים, אבל זה לא כל כך פשוט,

      (חוץ מאשר עם הסיפא של הפוסט, שמקובלת עלי לגמרי)

      הכתב הוא כלי, כמו שהאינטרנט הוא כלי, וכמו שהטלויזיה היא כלי

      אנחנו אלה שמחליטים אם לעשות בו שימוש לרעה, או שימוש טוב, מועיל, ומפרה

      אם לראות האח הגדול או לראות ערוץ 8

      ואם לקרוא קלאסיקות תרבותיות או פוסטים שכל מה שהם עושים זה משמשים אמצעי לפריקת מועקות שיש לאלה שכתבו אותם, ואין להם שום ערך ספרותי או מסר עמוק לאנושות (ואני לא שופטת כאן אף אחד כי אלה בדיוק הפוסטים שלי שאני מדברת עליהם)

      וכאמור כלי הוא לא משהו שניתן לייחס לו תכונות או להטיל עליו אשמה. דרך הניצול שלו על ידי בני האדם היא זו שחשובה.

       

       

       

        19/12/08 09:33:


      אוף, עכשיו עשית לי לחשוב. וזה לא קל לי.

        

      וגם עשית לי עצוב, עם הפוסט הזה.

      שיש בו גם דברים מצחיקים. בעיקר במובן הזה שהוא כתוב באינטרנט.

      :)

        

      יש משהו במה שאתה אומר, אין לי ספק.

      הכתב, בהיותו כלי שמעביר ממימד אחד למימד אחר, בהכרח מפספס חלק מהדבר המקורי.

      אבל - ויש אבל - כמו שיצא לי לכתוב במקום (כתוב-אך-אינטליגנטי) אחר לא מזמן, כמו שכרטיס האשראי לא אחראי לאוברדראפט, או הרגל של השולחן לכאב שלי בבוהן, ככה גם הכתב לא אחראי ל(תת)תרבות הבובליל.

      זה אנחנו שם. רק אנחנו. כל אחד כנר קטן וכולנו כנר איתן.

      זה אנחנו שיכולים ליצור הרס ויכולים ליצור בנייה.

      משום מה עדיין אנחנו בוחרים בהרס, בשורה התחתונה.

      כשנקום ונעשה אחרת - יהיה אחרת.

        

       

        19/12/08 08:39:


      בוקר טוב,

      בגלל שמתחשקת לי איזו בעיטה על הבוקר... אומר שאני נוטה להסכים, אבל

      הו ! כמה ארוך, יש בכך פרדוקס מסויים ביחס לטענה העיקרית של הפוסט :)

      לא ככה ?

        19/12/08 02:41:


      המאמר שלך מעלה בי כמה תהיות, אם כי היסטוריה היא לא הצד החזק שלי:

      "המעבר לכתב מחק את כל המבנים המסורתיים ששימשו להעברת התוכן בתרבויות אפריקה... 

      הנחלת הכתב הרסה כל אפשרות להנחיל את המבנה החברתי האפריקאי המסורתי... הנחלת הכתב מחקה את האמצעי להנחלת התרבות - ובכך מחקה את התרבות. מההרס הזה לא התאוששה אפריקה עד היום. את התוצאות אנו רואים בדארפור ובזימבבואה, בקניה וברואנדה, באוגנדה ובאריתריאה".

      1. נקודת ציון מרכזית בהתפתחות התרבות היא גילוי הכתב. בעקבות גילוי זה חברות מסורתיות באזורים שונים בעולם לא נמחקו, אלא עברו תהליך של שינוי והתאמה לקיום החדש, ואף פרצו דרך בתחומים שונים. 

      2. האם קרוא וכתוב מערער בהכרח על הידע העובר בעל-פה? האם הם לא יכולים להתקיים במקביל?

      2. נדמה לי שמי שמחק את התרבות, ויותר מכך, מיליוני אנשים באפריקה, הוא שילוב של שליטים מושחתים ופגעי טבע אכזר שגרמו לרעב ומגיפות איומות כמו האיידס.  (כך נמחקו גם חברות אחרות, מפותחות הרבה יותר, מחוץ לאפריקה).

      3. לא ברור לי על מה אתה מבסס את הטיעון לעיל. האם השבטים הלוחמים באפריקה הם בהכרח השבטים היודעים קרוא וכתוב? למרות שאיני בקיאה במירקם הסוציולוגי של הרוצחים והאנסים באפריקה, אני מטילה ספק בכך.

       

      "מאות שנים הייתה ההיררכיה של הידע ברורה ופשוטה: כל מי שידע קרוא וכתוב עיצב היררכיה זו - והיה חלק ממנה: הנזירים והכמרים בימי הביניים נחשבו שליחי האל, ותכני כתיבתם נחשבו אלוהיים;" 

      זוהי בעיני דווקא דוגמא מצויינת לאיך השליטה בכתב בידי מעטים הרסה את תרבות אירופה, כאשר האוטוריטה על הידע היתה בידי אנשי הכנסיה, ותכני כתיבתם שדרסו כל מחשבה יצירתית המערערת על האמונה הדתית, יצרו את אחת מתקופות החשיכה בהסטוריה האנושית.

       

      האינטרנט פתח חלון לעולם ידע עצום, ממנו אני נפעמת כל פעם מחדש כאשר אני מחפשת מידע כלשהו, וכן, גם לברברת אינסופית. הגולם השתלט על יוצרו. כמו בטלויזיה, גם כאן צריך לדעת לעשות בו "שימוש מושכל", לברור. וכמו שהערתי בפוסט של יגאל שתיים, לבחור צריך גם בספרים. זבל אינסופי מודפס ונכרך.

       

      מקווה שהצלחתי להבהיר עצמי למרות השעה המאוחרת, ותודה על הפוסט המעורר מחשבה.

       

       

        19/12/08 02:00:


      אהוד יקירי,

       

      כותב נפלא, כהרגלך, ולכן ממש משכנע,  אבל...

       

       מה זה הניו-אייג'יות הפוסט-מודרנית הזאת? מאיפה נפלה עליך האידיאליזציה של התרבות האפריקאית?

       

      להזכירך, זאת תרבות של רפואת אליל, של טקסים מכאיבים מאד, של מילת נשים, של מחלות איומות (איידס, למשל), של תמותת תינוקות ויולדות, של מלחמות בין שבטים (שהיו שם הרבה לפני בוא האדם הלבן!) ושל עבדות שהייתה שגם היא הייתה קיימת שם, ועדיין קיימת, והתחילה לפני האדם הלבן. בקיצור, מסוג התרבויות שטוב להשתייך אליה רק אם אתה זכר-אלפא.

       

      ובכלל, המצאת הכתב היא מבחינתי ההמצאה החשובה ביותר של האדם. לא כולל הכתב הסיני.

       

      אבל לגבי חלקו האחרון של הפוסט אני תמימת דעים איתך. בעיקר בנושא הקריאה, והלמידה מהמורים הותיקים. אשמח אם מישהו יאמץ את הכללים שלך כמצע מפלגתי לבחירות הקרבות.

       

      בתקווה שתחזור במהירה בימינו מהמסע אל הרלטיביות התרבותית.

       

        19/12/08 00:03:
      יפה לך האפוקליפטיות.

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין