| סוף סוף חזרתי מהנסיעה לאירופה. כלומר, חזרתי לפני שבועיים כמעט, אבל חזרתי עם חום ועם אנגינה ועם רצון למות.עכשיו סוף סוף חזרו לי רוב כוחותי הפיסיים והאינטלקטואליים (עד כמה שהיו כאלה מלכתחילה) ואני מוכן לספר לכם קצת על ההיי לייטס של הנסיעה. היו כמה נקודות אור נוספות בנסיעה הזו...היו יומיים ראשונים מקסימים בחדר מקסים במלון שתי דקות מהדאם באמסטרדם, למשל-אבל לצד היילייטס שלא ממש מתאימים לתיעוד בגרסא החדשה והסולידית של הבלוג שלי (לצערי אני כבר לא ילד וצריך להיזהר מה אני כותב פה), היו ההיילייטס שהבטחתי לתעד- ההופעות של פרנץ פרדיננד וליקי לי (נשבע לכם ששמעתי אותה אומרת "לוקי" ביו טיוב, אבל שיהיה, אני הולך עם העדר. "ליקי לי" גם נשמע יותר מגניב). Franz Ferdinand – Watt – Rotterdam – Nov. 27, 2008 הוותיקים אולי זוכרים שפרנץ היו הלהקה האהובה (בהיסטריה) על י', אקסתי, בזמן שהיינו יחד. כלומר, יש להקות עבר שהיא אולי אוהבת יותר (אירייז'ר, סווייד) ומאז אני חושב שהיא נדלקה יותר על הארקטיק מאנקיז (שהיא היתה אדישה אליהם לחלוטין כשהשמעתי לה אותם בפעם הראשונה), אבל מ 2004 עד שנפרדנו היא אגרה עשרות גי'גות של חומר עליהם (זוכרים את המודעות האלה ממעריב לנוער של פעם עם אלה ש"מוצפים בחומר" על דוראן דוראן או פול יאנג או כאלה שהיו מוכרים חבילות של תמונות כרומו גזורות של כוכבי אייטיז ממגזינים כמו בראוו? אתם יודעים שפעם הושפעתי מהחברים שלי והלכתי לקנות בראוו במכולת והחזרתי את זה כשגיליתי שהכל בגרמנית? מסתבר שאני היחיד שקנה את זה כדי לקרוא ולא בשביל התמונות. אחרי כמה שנים אותו דבר קרה לי עם פלייבוי. סתם). בקיצור – ראיתי עשרות הופעות של פרנץ פרדיננד בדי וי די, שמעתי אותם עד שהם יצאו לי מכל החורים, והם מקושרים אצלי חזק מאד לי'.אבל כשראיתי שנהיה בהולנד בדיוק כשהם מופיעים שם היה לי ברור שאלך לראות אותם. אחרי הכל, גם אני אהבתי אותם וחושב שיש להם אחלה שירים, ולראות בלייב את ההופעות שראיתי בעל כורחי כל כך הרבה פעמים בדי וי די... זו נשמעה כמו חוויה. אני לא אמור לוותר על דברים שאני אוהב רק בגלל שגם י' אוהבת אותם, נכון? המקום:Watt – מועדון חדש, עשר דקות הליכה מתחנת הרכבת המרכזית של רוטרדם. המועדון מוקדש כולו לנושא האקולוגי, בנוי מחומרים ממוחזרים, ממחזר אנרגיה ומים, כוסות השתיה בבר ממוחזרות, ויש לנו מזל שנערות המלתחה לא הפכו את המעילים שלנו למטליות אבק ממוחזרות בזמן ההופעה. החימום:The Kiftלהקה הולנדית. לא ממש הספקנו לשמוע אותם, אבל נראה שהם מנגנים על איזשהו סוג של טובה. סאונד:מדהים. אני לא יודע אילו רמקולים ממוחזרים שמו במועדון הזה, אבל זה חלל של 1,500 איש עם סאונד של לשמוע הופעה בדיסק. אפשר היה אפילו להבין את המילים, לשמוע כל מצילה בנפרד, תענוג. מתי יהיה בארץ מקום להופעות עם סאונד רבע מהרמה של Watt? סתם שיהיה אפשר להבחין בין כלי הנגינה ולצאת בלי צלצולים באזניים? שיאים:Michael – ידעתי שזה יהיה שיר כיפי בהופעה ולא ידעתי כמה. הוא בא ברצף של להיטים שבאו ממש על ההתחלה (אחרי שיר פתיחה איטי יחסית) וזה שיר שממש כיף להשתולל איתו.The Dark of the Matinee – יצאתי מההופעה עם הערכה רבה לניק מקרת'י. שמתי לב כבר בדי וי די שהגיטריסט של פרנץ מוסיף עוד הילוך בהופעות, ובשירים הקצביים זה מאד בולט- הוא נותן להם ערך מוסף מעבר לגרסא של הדיסק עם המון אנרגיה שעוברת לקהל. Walk Away – השיר היחיד שהיה לי בו עצוב בהופעה, שזה בסה"כ יפה בהתחשב למה שיכול היה להיות. I am old, I am old – But not as old as you are. The Fallen – חיכיתי במיוחד לשיר הזה ולשיר עם כל הקהל את ה"נה נה נה" באמצע. היה כיף, אם כי קצת פחות ממה שציפיתי. אני משער שלשיר עם הקהל "He's gone, he's gone, he's gone, he's gone, oh oh oh ohhhhhhh" בהופעה של Glasvegas זה יותר כיף. Take me Out ו Do you Wannaלהיטי ענק קצביים שהרימו את כל המועדון – אבל זה היה די צפוי – ההישג הגדול של פרנץ הוא לדעתי שהם הצליחו להרים את המועדון גם עם שירים פחות obvious. The Outsidersאת האלבום השני של פרנץ אני מכיר פחות מאשר את הראשון ושכחתי מהשיר הזה אבל הוא היה משיאי ההופעה, בעיקר הסוף, בו כל הלהקה, פלוס עוזר הפקה, עוזרת לפול עם התופים. נפילות:כמעט ולא היו נפילות של ממש, אבל הסינגל החדש Ulysses לא ממש עומד בסטנדרטים של הלהיטים שלהם. קשה לראות איך הם יוכלו לחדש ולכבוש מחדש את מקומם בפסגה באלבום השלישי "Tonight: Franz Ferdinand" שאמור לצאת בסוף ינואר, אבל ניתן להם הזדמנות, אולי הם יפתיעו. השמטות שלא יאומנו מהפלייליסט:Darts of Pleasure – אני יודע. לא להאמין. הם לא שרו את הסינגל הראשון שלהם ושיר שהוא האהוב ביותר על רבים ממעריציהם. Jacqueline – אני יודע, לא להאמין. הם לא שרו את השיר שפותח את אלבום הבכורה שלהם ושיר שהוא האהוב ביותר על רבים ממעריציהם. נורא רציתי לצעוק עם כולם: "But for chips and for freedom I could die!". Eleanor Put your Boots on – לא השמטה מדהימה – סתם שמח שאלכס לא התעקש לשיר את זה. כולנו מודים לך. שיר שלא יאמן שלא הושמט:40 Feet – אם הייתי חייב להמר על שיר אחד מהאלבום הראשון שלא יהיה בהופעה, זה היה זה. מצד שני הקהל שמח להצטרף ל "נה נה נה נה נה נה" בפזמון. אני בינתיים חישבתי כמה 40 פיט יוצא במטרים. לסיכום:אחת ה-הופעות. כל מי שאוהב אותם חייב לראות אותם בהזדמנות, ואני חושב שזו היתה אחת ההזדמנויות הטובות ביותר – קצת לפני יציאת האלבום שתהיה מלווה במסע הופעות גדול, באמצע תקופה שקטה יחסית, במועדון לא גדול מדי, עם סאונד מעולה... אני לא אוהב הופעות חיות כל כך, אבל זו היתה אחת שווה במיוחד. Lykke Li – Koko – London – Nov. 28, 2008 ליקי לי היא שוודית בת 22 עם מוסיקה מקורית מאד וקול ייחודי שאני מאד שמח שזכיתי להכיר השנה. מצד שני סיפור ההיכרות שלי איתה הוא סיפור עצוב. היות ו"יס" הורידו את ערוץ MTV|2 (למרות 600 איש בקבוצת המחאה שהקמתי בפייסבוק), הרדיו הישראלי לא משדר אינדי ואין להשיג בארץ את ה NME, אני פשוט מוצא בכל שבוע רשימה של כל השירים שיוצאים באנגליה באותו שבוע ומנסה לשמוע כמה שיותר מהם. כמובן שלא את הכל אפשר להשיג, וזה דורש המון השקעה ואתה שומע המון זבל בדרך, אבל לפעמים אתה נופל פתאום על פנינה שלא היתה לחובב מוסיקה ישראלי כל דרך להכיר אחרת. כך הכרתי את ליקי לי, ועצוב לי שזה כל כך קשה להכיר משהו כל כך טוב במקום לשמוע בפעם המיליון את קייטי פרי גונבת מג'יל סובול את הרעיון או את אמילי קרפל גונבת מג'ו ג'קסון את הפתיחה (וגורמת לי לא לשמוע גלגל"צ, כי כל פעם מחדש אני מתאכז לשמוע את השיר המעיק שלה במקום את Stepping Out של ג'קסון). המקום:קוקו, קאמדן טאון, לונדון. היכל ענק עם שלוש או ארבע גלריות מסביב לרחבה המרכזית וכדור המראות הגדול ביותר שראיתי אי פעם תלוי במרכז ומלחיץ מאד כשחושבים על הסיכוי שהוא יפול על דבוקת הלונדונים הצעירים והאפנתיים שלמטה. המקום הכי שופוני של סצינת האינדי הלונדונית. לפעמים צריך להשתיק את הסטייל כדי שתוכל אשכרה לשמוע את המוסיקה. פעם ראשונה שלי בקאמדן, שנראית איזור מגניב, גם אם מסיבת הבריטפופ שקאמדן היתה הבירה הרשמית שלה הסתיימה לפני יותר מעשור. בנסיבות אחרות, למשל כשאני לא חולה וכשלונדון לא בעיצומו של גל קור ארקטי, אשמח לחזור ולתייר בקאמדן יותר לעומק. החימום:Esser – יוצר מוזר במקצת עם בלדות פסנתר נוגעות ללב. פספסנו גם אותו. סאונד:פחות מדהים מבוואט – קצת צורמני, אבל לזכות המקום יאמר שהצורמנות היא חלק מהסאונד של ליקי לי עצמה – גם קצת בקול וגם ההתחרעות הפסיכוטית על התופים והמצילות. שיאים:התחלה מעולה (אם כי מאוחרת מאד!) עם Dance Dance Dance שהיה הסינגל הראשון שלה בשוודיה,I'm good, I'm Gone המעולה, Little Bit בביצוע מצוין, והסוף עם Breaking it Up. הביצוע ל Cape Cod Kwassa Kwassa של Vampire Weekend היה פחות מוצלח מזה שראיתי ביו טיוב. ביצוע הטכנו ל Complaint Department מעודד מבחינה זו שליקי מנסה כיוונים חדשים, אבל הוא היה קצת משעמם. נפילות:אחרי כל המאמצים שעשינו כדי להגיע להופעה הזו (שינינו את כל תכנית הטיול בשביל זה) הגעתי חולה, נהג המונית הוריד אותנו רבע שעה הליכה מהמועדון, והיינו חולים ועייפים מדי כדי להישאר ל NME Party אחרי ההופעה (שגם ככה התחילה מאוחר מדי) ורק רצינו לחזור להסקה של המלון.פספסנו גם הדרן – ביצוע ל Can I kick It – אבל הבנתי שהיה לא משהו. השמטות שלא יאומנו מהפלייליסט:הבחורה הוציאה תקליט אחד ובקושי מופיעה שנה – אין לה מה להשמיט – להיפך – היא שרה שני קאברים, חזרה על הפזמון של שיר אחד באמצע שיר אחר, ושרה שיר שיצא רק להורדה למעריצים ולא נכלל באלבום. לסיכום:ברור שליקי עדיין לא בליגה של פרנץ פרדיננד – לא מבחינת המהוקצעות ולא מבחינת הרפרטואר – אבל בעוד לפרנץ יש את הסאונד הדי קבוע שלהם ואת האנשים שאוהבים אותו, ליקי נמצאת בהתחלה של מסע הרפתקאות ועדיין מחפשת את עצמה- היא מאד מקורית ומאד נסיונית וכשזה עובד אלה רגעים ממש יפים של מוסיקה. לא ברור אם העולם מוכן לדיווה שוודית בת 22 עם קול ילדותי ואטרף של הכאה בכלי הקשה, אבל מוכן או לא, הנה היא באה. |