כותרות TheMarker >
    ';

    האגרת השבועית של תיאטרון החדר

    פורום היוצרים של תיאטרון החדר

    ארכיון

    0

    אמיר אוריין - תיאטרון החדר, קטעים מהאיגרת, 18.12.08

    0 תגובות   יום שישי , 19/12/08, 11:19
     

    אמיר אוריין - תיאטרון החדר


    באיגרת המקורית:


    שיטת אוריין

    פרשת השבוע 

    תעשייה - חרושת התרבות

    יוצרי פסטיבל עכו 2008 קוראים

    מיכאלה למדן: מתומנת

    מאיה הובני שטיינמן: מחפשת

    מולי ש' אנצ'ל: יַלְדוּתִי הַשְּׁדוּדָה

    נילי אושרוב: המקאמה של נינה

    יואב איתמר: הספרים שבסלון שלנו

    אבישי מתיה: תשדירי בחירות 2, 3, 4,

    שלומית לולה: חתולה

    הכתובת על הקיר

    אודישנים / דרושים

    כרוניקה...

    אתרים



    שיטת אוריין - המעגל הפתוח

    אנרגיה  

    המקור היווני של המושג פירושו עשייה.

    בתחום מדעי הרוח יש למושג זה הוראות שונות.

    בתחומי דת מסוימים היקום כולו מוגדר על ידי האנרגיה.

    הגדרה אחידה וטוטלית כזאת היא פרדוכסלית ואיננה מספקת להסבר הדינאמיקה של היצירה שהיא דואלית. אף שנהוג לקבל אנרגיה כחומר במצבי צבירה שונים ולומר שהכול אנרגיה, היוצר פועל במיטבו מתוך הגדרת החומר.

    בתחום היצירה האמנותית והבידורית יש להתייחס לכל חוויה אנושית כאל גוף, המוגדר כנושא, שבו גלומה אנרגיה.

    יצירתו נובעת מתוך החומר.

    לפעמים אנו נוהגים לתאר נושא באמצעות תמונת "הבלון":

    החומר ממנו עשוי הבלון הוא החוויה או הנושא, והגז (החומר) הממלא אותו הוא אנרגיה.

    כמות האנרגיה הנטענת אל תוך נושא מסוים ("בלון" מסוים) תלויה במשמעות שהיוצר מקנה לנושא.

    כל נושא ("בלון") הוא מאגר פוטנציאלי לאנרגיה.

    ככל שהנושא אקטואלי יותר, כך הוא טעון בכמות גדולה יותר של אנרגיה, המתח שבתוכו גובר, ונוצר קונפליקט בין הרצון לתת ביטוי לנושא, לבין ההתנגדות לעשות זאת.

    כמות האנרגיה יכולה לקבוע את העוצמה של הנושא בתוך היוצר, אבל לא את עוצמת הביטוי החיצוני של הנושא. לשם כך דרושה החלטה מודעת או ספונטנית. כלומר, מאגר אנרגיה הוא תנאי הכרחי לביטוי יצירתי, אבל לא תנאי מספיק.

    האנרגיה מצד עצמה, אדישה לנושא שבתוכו היא מצויה.

    האנרגיה אינה יכולה להיות חיובית או שלילית, ואין בה סולם ערכים מוסרי, אסתטי, או אחר. אנרגיה יכולה לנוע מנושא לנושא.

    לדוגמא: את האנרגיה העצורה בחוויה אישית מיידית מסוימת (למשל, "שמחת היצירה האישית"), אפשר להעביר לחוויה היסטורית בספר הבימוי (למשל, "הדמות כועסת").

    המשפט "נכנסתי לחדר וחוויתי בו אנרגיה חיובית!" הוא חסר משמעות מבחינה דרמטית. המשפט "נכנסתי לחדר והרגשתי שמחה!" יהיה נכון, משום שהוא מגדיר היטב את החוויה הרגשית ומרמז על תפקידה של האנרגיה כאמצעי למתן הביטוי לחוויה.

    (לקריאה נוספת: "המעגל הפתוח" מאת אמיר אוריין, הוצאת ספרית פועלים, 1998)


     

    פרשת השבוע: וישב

    (הקטע הוא מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש לגירוי לדיון במסגרת קבוצתית ב"המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה) 

    9.: בראשית ל"ז - מ'

    "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען".

    מכאן ואילך, בפרקים הבאים, נפרש הסיפור המשפחתי של שושלת בני-ישראל, בטלנובלה הזאת, האל, שמלוא כל הארץ כבודו, אינו מדבר ישירות אל הגיבורים והם אינם מדברים אליו. אמנם בפרשה זו הוא מוזכר אחד-עשר פעמים, אבל רק כמי שמתערב מדי פעם כדרך שגרה וכמובן מאליו, לא התערבות שמשנה עלילה מיסודה אלא רק מכוונת את דרכה.

    תחילה זהו סיפורו של יוסף, בן הזקונים של יעקב. הבן שהיה מועדף על פני האחרים. במקומות אחרים כבר נאמר שהתורה מעדיפה את הבן הצעיר. בתקופה שבה נכתבו סיפורי התורה נחשבה הדת המונותיאיסטית לצעירה שבין הדתות. יחסי האב יעקב והבן הצעיר יוסף בכלל, ותולדות חייו של יוסף בפרט, הם כמשל ליחסי דמות האל-האב, אל מול עם-ישראל-הבן, ויחסים אלו קובעים את גורלו ההיסטורי של הבן. יעקב מעדיף את הבן הצעיר. האחים האחרים עוינים אותו ורודפים אותו. יוסף יורד לבירא עמיקתא, הוא הבור העמוק במדבר שאליו משליכים אותו אחיו, ואחר-כך עולה לאיגרא רמה, והופך לשר גדול במצרים. לאחר מותו, מביאים את עצמותיו לארץ כנען. סיפור כתונת הפסים שתפר לו אביו היה השראה ליצירות רבות, שהפופולארית שבהן במאה העשרים היא המחזמר "יוסף וכותנת הפסים המשגעת" של לויד-וובּר.

    שני חלומות חולם יוסף בבית אביו:

    א. "ויאמר אליהם שמעו-נא החלום הזה אשר חלמתי. והנה אנחנו מאלמים אלֻמים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם-נצבה, והנה תסֻבינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי".

    הפרשנות המסורתית יכולה לראות בחלום הזה מסר שניתן לחולם מטעם האל והוא מנבא את עליונותו של החולם על פני אחיו. הפסיכולוגיה המודרנית יכולה לראות בחלום זה ביטוי למשאלה להכרה על ידי הסביבה המשפחתית הקרובה, וחלום של פיצוי על דיכוי או בידוד. מדוע דיכוי ובידוד? הרי ידוע לנו שדווקא יוסף הוא הבן המועדף על ידי אביו? אבל ידוע לנו גם שהעדפה זו מבודדת את יוסף בקרב אחיו. השלטון האבהי מפנק אותו, אבל שאר בני המשפחה מתעבים אותו בגלל הפינוק הזה. אפשר לשער שכילד מועדף ומפונק יוסף מסתבך בקטטות עם אחיו עד שאביו מופיע לחלצו ולגעור באחרים. יוסף גדל במערבולת רגשית שבה רגשות גאווה, יהירות ותחושת כוח, מתחלפים בתחושת בידוד ודחייה. אלו יבואו לידי ביטוי מאוחר יותר, כשיעלה לשלטון במצרים וגורל משפחתו יהיה נתון בידיו. זהו חלום אופייני למי שנמצא במצוקה חברתית. כך גם החלום השני.

    ב. "ויחלום עוד חלום אחד ויספר אותו לאחיו ויאמר, הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי".

    גם כאן הפרשנות הדתית האתנית היא פשוטה וישירה. מה שנאמר בחלום הוא מסר נבואי ישיר. יבוא יום והכול ישתחוו לחולם. זוהי הטרמה מיתית ידועה שבה מה שנאמר בתחילת הסיפור יהיה הולם את המשכו. החלום אמור להתיישב עם המשך הסיפור במצרים.

    הפרשנות הפסיכולוגית תהיה כמובן שונה. כאן בא לידי ביטוי גם מיקומם של הגבר והאישה במערך המשפחה המקראית. השמש מייצגת את האב יעקב, והירח את האם רחל. האב הוא:  

    "המאור הגדול לממשלת היום",

    מקור החיים והחום במשפחה. האם היא:

    "המאור הקטון לממשלת הלילה",

    שאין לה אור משלה והיא מקבלת אותו מהאב ומעבירה לבניה. בעיקר זהו חלום המבטא את משאלת החולם למיקומו במרכז היקום המשפחתי. שני החלומות עוסקים בנושא דומה: מערכת היחסים שבין החולם לסביבתו הקרובה. אבל המקרא מקפיד להביא שני חלומות ברצף, כדי לחזק את המסר הדתי המנבא את עלייתו של יוסף בסולם ההיררכיה המשפחתית והאזורית. גם כאן המקרא נוהג בסגנון מעגלי של סיפור החוזר על עצמו בגרסה נוספת. כך נמצא בסיפורי האבות, שבהם סיפורים דומים מיוחסים לאברהם יצחק ויעקב, וכן מאוחר יותר במקרא.

    כל החלומות בפרשה זו, וגם הבאים אחריהם בפרשה הבאה, פרשת מקץ, כתובים בפשטות, כשירה לירית דחוסה בדימויים הנובעים מתוך הנוף החקלאי של ארץ כנען.

    (אמיר אוריין, קטע מתוך "פרשת השבוע", תיאטרון החדר)


     

    תעשייה - חרושת התרבות

    מה זה? (המשך)

    3. "אם הקהל אוהב את ההצגה שלי אז גם אני אוהב אותה"

    4. לצחוק כל הדרך מהקופה המלאה אל הבנק ולבכות כשהילד שלך הולך להפגנה נגד הכיבוש.


     

    בס"ד

    מיכאלה למדן: מתומנת

    שבת 23 אוגוסט 2008

    בוקר בגדה השמינית.

    ירושלים היא משק אוטרקי *

    אין לה צורך בגדות,  

    בקשרי חוץ.

    ירושלים מתומנת,

    אוטרקית לכלל תושביה.

    כלל תושביה,

    רצים בטווי טעותם -

    תחום הצלעות,

    אולי פה,

    אולי שם,

    השאירו פכים קטנים.  

    * כלכלה אוטרקית היא כלכלה אשר בה היחידה הכלכלית אינה מקיימת סחר חוץ עם סביבתה ומנסה לספק את כל צרכיה בכוחות עצמה. בתיאוריה הכלכלית נהוג להגדיר צורת משטר כלכלי זה כמשק סגור.

    (מיכאלה למדן) 


     

    מאיה הובני-שטיינמן: מחפשת

    מחפשת בלילות את המילים,

    שיעזרו לי להסביר את קיומי בימים.

    (מאיה הובני-שטיינמן)


     

    מולי ש' אנצ'ל: יַלְדוּתִי הַשְּׁדוּדָה

    הֵיכָן אַתְּ? מֻשָּׂא אַהֲבָה

    חָטְפוּ לִי אוֹתָךְ

    עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְפַתֵּחַ יַחֲסֵי אַהֲבָה

    צָמַחְתִּי לִהְיוֹת בֶּן תִּשְׁחֹרֶת

    הַנִּשְׁעָן עַל כַּרְעֵי אַהֲבָה שֶׁל יַלְדוּתוֹ הַשְּׁדוּדָה

    בִּלְעָדַיִךְ אָבְדוּ לִי נְעוּרַי

    עוֹד בְּטֶרֶם הֵחֵלּוּ

    בְּבַחֲרוּתִי הָיִיתִי נַעַר

    וּבִנְעוּרַי הָיִיתִי יֶלֶד

    וְדוֹמֶה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיִיתִי

    (העברה: אורה אנצ'ל נחמה)


     

    נילי אושרוב: המקאמה של נינה

    15.12.08

    על הנייר

    רק היום על הנייר

    תקנה בזול תמכור יקר

    שוק ההון רוחש רוגש

    מניה לוהטת אש

    כולם רוצים אותה לקחת

    ופתאום טראח והיא צונחת

    מי יהיה עני? מי יתעשָר?

    הכול נשאר על הנייר

    איזו אופציה? Put או Call?

    הכול פטפוט אחד גדול

    הון מורווח, הון מופסד

    עובר ביעף מצד לצד

    תרוויח - לא, תרוויח - כן

    מה אתה כבר מסכן?

    מינוס? פלוס? מי רואה

    על הנייר זה די זהה

    מוכרים בלונג, קונים בחסר

     מי יודע מה הפשר

    אג"ח או פיקדון מובנה

    יש מוכר? אני קונה

    המיליארדים נשפכים

    מגדלי יוקרה פורחים

    הכול הכול על הנייר

    ערכו שווה לשום דבר.

    ובמסעדת היוקרה

    בחוץ ברוח הקרה

    על משמרתו לא ינום

    המאבטח הצנום

    באוזניו מהדהדים

    צהלולי הסועדים

    וקצת כבד לו על הלב

    כי זאת גם הוא מבין היטב: 

    בכל הבאז הווירטואלי

    יש נתון אחד ריאלי

    עשיר מפסיד - על הנייר

    עני - חותכים לו בבשר.

    © נילי אושרוב

    כל המקאמות באתר של נינה: http://www.nina102.co.il/


     

    אבישי מתיה: תשדירי בחירות 2, 3, 4,

    2. לא קמפיין

    לא טרנדי.

    לא ברנדי.

    לא סימפטי.

    לא אנטיפטי.

    לא אנטיפסטי.

    לא פסטי, פסטי, פסטי, פסטיגל.

    לא קדימה.

    לא אחורה.

    לא מרכז.

    לא ארגז.

    לא ימין.

    לא שמאל.

    רק חול וחול.

    מי שעומד מלפני, מאחורי, מצדדי, בתור לשקם, ללשכה, לביטוח לאומי, בבנק, באוטובוס, במבחנים להישרדות 2 - הוא העומד.

    אחת, שתיים, שלוש מנדטים.

    לא בובליל.

    לא פרידמן.

    לא שפיגלמן.

    לא צימרמן.

    לא ליברמן.

    לא מרצ.

    לא עמי.

    לא עינבי.

    לא ציפי.

    לא ביבי.

    לא ברק.

    לא ברק אובמה.

    אז מי כן, קיבינימט?

    לא אני.

    לא אתה.

    לא הוא.

    מי זה הוא?

    איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

    מאיפה לי לדעת?

    לא יודע.

    לא יודעת.

    לא יודעים.

    אין לנו מושג.

    תיקח שמאלה ותשאל.

    כאן לא מודיעין.

    לא נחמד.

    לא עדין.

    לא מפנק.

    לא מלטף.

    לא ממזמז.

    לא מחרמן.

    לא מתקתק.

    לא דופק.

    לא טוחן.

    לא גומר.

    לא מזיין.

    לא עומד.

    לו.

    לא עומד לו?

    לאאאאאאאאאאאאאא!

    טוב, אז לא.

    טוב, אז כן?

    מה כן?

    מי כן?

    מי זה?

    מי זה, לעזאזל?

    איך קוראים לו?

    יו!

    פאק, שכחתי מי הזמין את הקמפיין הזה.

    היי סנאית, תעשי לי טובה ותשיגי לי את ניר ברעם בבראסרי. 

    או בקנטינה. 

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    3. בילבי? אני לא מאמין לה.

    ביבי? אני לא מאמין לו.

    בילבי? אני לא מאמין לה.

    כל הקטע עם הסוס. והפיל. והסבא.

    סתם, בחייך. הכול אפקטים.

    וגם לאשתי אני לא מאמין.

    ולילדים.

    ולאחותה בכלל.

    גם גיסי כבר על הכוונת אצלי. במיוחד אחרי שאחיו דפק לי את הצורה במוסך. אבל טוב, טוב.

    ופואד? לא ההוא מהעבודה, ההוא מהמגרש. לא עבד עלי? לא עשה עלי סיבוב?

    אבל הכי, הכי אני לא מחזיק מביבי. נו, אתה מכיר אותו, סמואל ביבי. מהביטוח.

    אתה עושה אצל בנאדם ביטוח צד שלישי. דופקים אותך מהצד. ואפילו צד ב' אתה לא מקבל.  

    וזה עוד במעמד צד אחד.

    נניח שהיו שניים.

    מה שניים?

    לא, לא, לא, עזוב אותי. אני התפכחתי. אני לא מאמין.  

    אלוהים?

    נו בסדר, אז יש לו רייטינג גבוה.

    אז מה? לי יש 22 סנטימטרים. במצב שכיבה.

    לא מאמין לי?

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    4. גם יום חלום

    יכול להסתיים באסון

    הדמויות הפועלות:


    1. ציפי לבני

    2. נפתלי שפיצר, בעלה

    3. המאבטח שלה

    4. קולה של איילה חסון

    5. קולו של יוסי ודאנה

    6. תלמידה

    7. תלמיד

    8-9. שני תלמידים מתנשקים

    10. הנהג שלה

    11. איש רועד

    12. אהוד אולמרט


    --------------

    (בוקר. הדר יוסף. ביתה של ציפי לבני).

    קלוז-אפ על נהג הרכב שממתין מחוץ לביתה.

    המצלמה עוברת דרך הדלת לסלון ומשם לפינת האוכל.

    ציפי לבני ובעלה נפתלי שפיצר סועדים את לבם.

    על הקיר ממול נשען, חמור סבר, במשקפי שמש, שותק, המאבטח.

    בחוץ הנהג מחכה במכונית. גם לו יש משקפי שמש. גם הוא דרוך.

    השעה 10 ורבע בבוקר.

    ציפי: "נפתלי, תעביר לי את המלח".

    נפתלי (מגחך): "מלח? זה מזכיר לי בדיחה על ביבי".

    ציפי (מגלגלת עיניים): "נפתלי, בחייך, כל דבר מזכיר לך את ביבי".

    נפתלי: "תקשיבי, פייגלין ומיכי רצון נכנסים למסעדה.. פתאום..."

    ציפי נוגסת בצנים עם אבוקדו (היא צמחונית).

    היא מאזינה בחצי אוזן לחנן קריסטל ברדיו.

    ברקע נשמע קולה של איילה חסון בוקע מהמכשיר:

    "ונעבור לתוצאות הסקר השבועי שלנו. על קו הטלפון יוסי ודאנה...".

    לבני מתכווצת.

    שפיצר פוער את פיו ובולע זבוב.

    המאבטח נדרך.

    שפיצר משתעל: "תביאי לי מים.. נו.. תביאי"...

    לבני: "שששש...".

    ודאנה: "...הליכוד - 30-35 מנדטים. קדימה - 20-21. העבודה - 14-15..."

    קול נפץ עז נשמע מכיוון המטבח.

    המאבטח מזנק לעבר שרת החוץ.

    לבני מתכופפת לעבר הרצפה: "נדב, זה בסדר. זו רק הכוס..".

    ברקע סירנות מייבבות וצלצול טלפונים רעשני.

    שפיצר (במיאוס): "שוב הם מתחילים?".

    המסך משחיר.

    תמונה חדשה.

    (צהריים. תיכון חדש בת"א. ציפי לבני על מגרש הספורט. מולה פודיום ומיקרופון. היא לא מחייכת. הנהג ממתין באוטו)

    תלמידה שואלת: "ומה עם גלעד שליט?".

    ציפי לבני: "....לצערי, איננו יכולים להבטיח שכל החיילים יחזרו".

    תלמיד מדבר: "ערביי ישראל...".

    ציפי לבני: "כשתקום מדינה פלסטינית - הם יוכלו לבחור אם לעקור אלי...".

    קלוז-אפ - מבט המום של אחד התלמידים.

    תלמידה אחרת לועסת מסטיק ומסמסת באדישות בסלולארי. שני בנים מתנשקים בלהט.

    המסך משחיר.

    תמונה חדשה.

    (ערב. מכוניתה של השרה לבני מתנהלת לאיטה בכביש חד סטרי. לבני בטלפון, מוחה דמעה. מהעבר השני אייל ארד צורח עליה. המאבטח לצד הנהג. הנהג מביט לאחור).

    הנהג: "ציפורה, רוצה טישיו?".

    המאבטח: "היי...תיזהר!!!".

    חריקת בלמים.

    איש רועד, באימונית ספורט, אוחז בחלקו הקדמי של האוטו.

    ציפי לבני מביטה בו.

    (אקסטרים קלוז-אפ) 

    אהוד אולמרט מביט בה - ועל פניו עולה חיוך.

    (קריין) "גם יום חלום

    יכול להסתיים באסון!"

    (אבישי מתיה)


     

    הכתובת על הקיר

    1. פסטיבל הגטו בעכו

    או: הם נצחו.

    (הודעת הפסטיבל: "פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר ייערך בחג חנוכה, בתאריכים 22.12.08 עד 25.12.08. בעכו מדברים אמנות")

    לפני כל דבר אחר:

    ליוצרים המשתתפים בפסטיבל עכו בחנוכה

    - בהצלחה!

    פעם המונים הלכו ברחובות וזעקו: "הפשיזם לא יעבור!".

    מאז עברו שנים רבות. ההפגנות התמעטו. התמעטו גם ההולכים בהן.

    רק מדי פעם, כשמפלס הדיכוי והתסכול עבר סף לא ידוע,

    פרצו המונים אל הרחובות בגיחת זעם וחזרו.

    ועדיין הזעקה נשמעת: "הפשיזם לא יעבור!"

    אבל הוא עבר.

    הוא עובר.

    הפשיזם היהודי של עכו עבר ועובר ועכשיו הוא מחכך את כפות ידיו הבריוניות בשביעות רצון:

    פסטיבל עכו נדחה מחג הסוכות לחג החנוכה, צומצם והוכנס אל הגטו של עכו באולמות האבירים.

    בחג הסוכות האחרון, אחרי שבטלו את הפסטיבל, הושלכו לפח כמויות מזון בשווי מאות אלפי שקלים, סחורות שהוכנו לשוק של הפסטיבל, נשארו ללא קונה.

    שנת עבודה של שחקנים, במאים, מחזאים, מוסיקאים, אמני רחוב, ירדה לטמיון

    ועולה עכשיו במתכונת מצונזרת כלכלית.

    ועכשיו שוב צריך לשלם עבור הציוד שכבר שולם עבורו בחג הסוכות ולא נעשה בו אז שימוש. ושוב יש לשלם לשחקנים על ימי חזרות והתקנת במות והצגות.

    אבל לפשיזם לא אכפת כמה זה עולה לנו. הוא את מטרתו השיג:

    "הערבים האלה" לא ירוויחו מהפסטיבל ברחובות הפתוחים.

    "לגטו, אמנים, לכו והתכנסו לכם את תוך הגטו של עכו,

    כי הרחובות שלנו הם, של הפטריוטים היהודים!"

    בעכו מדברים אמנות?

    כן, בתוך הגטו.

    בעכו רבתי מדברת הגזענות היהודית.

    ועכו היא רק מראה אחת אל מול פרצופה של האומה.

    ---------------------------------------------- 

    הפקות מקור או לסגור

    יוצרים ישראלים נגד זכייניות טלוויזיה - "ערוץ שתיים - חושך בעיניים":

    http://www.youtube.com/watch?v=DXfwBv84ySk

    ---------------------------------------------- 

    2. בובליל: אף מילה נוספת. פיצה שרגא: אף מילה נוספת.

    עם כל הכבוד לבובליל ולפיצה, שעוררו את העם היושב בציון, לדיון נרגש וחשוב ברמה לאומית, עד לדרישות של הפעלת חרם וביזוי, סגירה וגלות - במרחק של פחות משעת נסיעה מהם, נמצא עם אחר, כלוא בתוך חומת כלא, נתון לדיכוי אכזרי. על זה לא מדברים, למעט טוקבקיסטים אחדים, שמעולם לא חשבו פעמיים על מה שהם כותבים.
    ---------------------------------------------- 

    3. גלעד

    "הוא לא רק ילד של כולנו. הוא חייל בצבא, וצבא הגנה לישראל לא נוטשת חיילים!" - (השחקנית גילת אנקורי בהפגנה מול משרדי הצלב האדום ביום ב' האחרון)

    נוטשת גם נוטשת. אבל אומרים לנו שהצבא הוא רק זרוע מבצעת של הממשלה. אז בבקשה.

    אתם הפוליטיקאים הישראלים, שעכשיו מחזרים אחרינו בעוז, בדרך אל הקלפי: את גלעד שליט החזרתם הביתה?

    אתם המדברים על "מחיר ההחזרה", כאילו גלעד הוא חפץ למכירה -

    זו האחריות הבלעדית שלכם. לא של בובליל, לא של שרגא, לא של החמאס - שלכם בלבד!

    החזירו את גלעד - בכל מחיר!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה