צטט: michal carmi 2008-12-18 16:52:59

ועידת ישראל לעסקים 2008 - ראש בראש: הבלוגרים נגד העיתונאים . מי מנצח?כשקיבלתי את המייל מחברת Twisted  , הבנתי שזה  Twist משעשע של הגורל.  

אומרים שפסקה הנבואה מישראל, וזה נכון למדי, מלבד לגבי אמא שלי. היא כנראה חזתה את הבלוג שלי עוד לפני שידעה מה זה בכלל אינטרנט.

 

כששבתי מנדודי בניכר, העבירו לעורך של אחד העיתונים הגדולים מאמר שכתבתי. מעולף מהתרשמות הוא הציע לי משרה, אבל כוונותיו נהדפו על ידי שני טילים אפלים שנורו אלי מעיני השקד היפות של אמא שלי כשהודעתי לה שאני עומדת להיות עיתונאית.

בשום פנים ואופן לא!!! היא רשפה לעברי.

את לא בנויה לזה. את תפני לעסקים, ואם יהיה לך מאוד מאוד דחוף, תשלחי ידך בכתיבה, בשביל הנפש....

 

זוכרים את השיר Video killed the radio star? אז זה היה נכון לאייטיז.

היום, במאה ה 21, נראה שהאינטרנט הרג את העיתונות הקלאסית.

 

כמו בתעשיות רבות אחרות, גם כאן האינטרנט הורג את המתווכים וסוכני המידע למיניהם ומאפשר לכל אחד לקפוץ ראש לאוקיאנוס התקשורת האינטראקטיבית.

היום בכל ועידה המכבדת את עצמה יושבים בחדר ה Press עיתונאים ובלוגרים כאחד.

בכנס של מיקרוסופט באילת, הנוכחות הבלוגרית הייתה להיט היום ומקור גאווה משמעותי למארגנים. הם הזמינו את הבלוגרים, פרשו רשת מסכים בכל פינה ובהם אתר הכנס עם הפוסטים שהועלו בזמן אמת על ידי הבלוגרים שישבו בהרצאות עם לפטופיהם, אפופים בחשיבות עצמית כאילו לא מודעת ותקתקו ללא הרף...

 

גם העיתונות הכלכלית לא מדירה רגליה מהטרנד שכבש את העולם.

דה-מרקר חזק מאוד בבלוגוספירה (בפרט בדמות הדה-מרקר קפה), וב Twisted- של אלון מוליאן, המתמחה בשיחה ברשת, הציבו עבור גלובס נבחרת בלוגרים מרשימה בוועידת ישראל לעסקים שנפתחת ביום א'.

האינטרנט הופך את העולם לשטוח, וכל אחד מהמרושתים הוא אדם ביוני המחובר לחוטים, לזונדות וקטטר של מידע.

פעם היה דבר שנקרא "עיתונות", היום זו כבר "תקשורת" או "מדיה".

אובאמה מביט ברגעים אלו בכרך בן 500 עמודים שכתב פרופ' עמית שכטר ובו המלצות לשוק התקשורת בארה"ב ובעולם כולו, ושם כתוב: "במאה ה -21 אין עוד מקום להפריד בין עיתונות וטלפוניה. הכל זה תקשורת....אנחנו לא אומרים שהסתיים עידן העיתונות המודפסת והמשודרת, אבל אי אפשר עוד לנהל מדיניות המכוונת להצלת תעשיות שבעצם כבר אינן רלבנטיות במתכונתן הנוכחית".

 

פעם, מי שנזקק למכתב מודפס היה פונה לקלדנית שהטיחה אצבעותיה במכונת כתיבה. היום, האצבעות של כולנו לא חדלות מהקלדה אינסופית ובלתי נדלית.

אולי עם חלוף השנים נהפוך כולנו ל E.T..

הגוף שלנו יתנוון ורק אצבע ענקית תתקתק את עצמה לדעת בלהג מתמיד. 

 

 

אז מה יהא על העיתונות?

האם היא עדיין רלבנטית בעולם שבו בכל מטר מרובע יש טלפון סלולארי עם מצלמה שמתעדת ללא הרף, וכבלי התקשורת עוברים מתחת לאוקיאנוסים ומפלחים הרים? בעולם שכולו סבך של בלוגים ורשתות חברתיות? בעולם שבו כל הידע הקולקטיבי של העולם מרוכז בחוות השרתים המפלצתית של גוגל בצפון קרוליינה?

האם העיתונות תעבור מדיווח יבשושי ואובייקטיבי לסוג של ניתוב ועריכה, למין משטרת התנועה של המידע בבליל ענק של טורים אישיים?

תוצאות התהליך הזה כבר ניכרות.

פעם עיתונאי היה Reporter= מדווח, היום כבר מדובר בניו-ג'ורנליזם מובהק.

בניו-ג'ורנליזם, העיתונאי הסובייקטיבי הוא במוקד ההתרחשות, כאשר מילת המפתח היא "אני". הניו ג'ורנליזם אמנם החל לפני כמה עשורים, אבל היום מדובר בתהליך מתבקש כתוצאה ממהפכת המידע שבעיצומה אנו נמצאים.

כל מי שיבצע קריאה מודעת בעיתוני הארץ והעולם יראה כתבות שהן יציר כלאיים: האבא הוא העיתונות, והרחם שבמימיו משכשכים מיטב כתבינו הוא של עולם הWEB 2.0.

אני עדיין תוהה אם העובדה שעיתונאים כותבים מאמרים שהם למעשה סוג של בלוג, האם זה ניו-ג'ורנליזם, או שעברנו כבר לפוסט-ג'ורנליזם....

בכל מקרה, יהא אשר יהא השם, הרי שזהו עולם המקדש את האני, את האגו.

בעולם של מסרים וסיפוקים מיידיים, בעולם של מוחצנות ופאשיזם מוחלט של החשיפה הנפשית, שבו המילה "פרטיות" וכבוד לזולת הן מילים גסות, בעולם שבו הקרביים ומערכות יחסים שלמות מבותרות בפרהסיה על המזבח ברשת החברתית,

בעולם כזה, גם העיתונאי רוצה לבוא מהמקום של ה"אני".

כל עיתונאי הוא למעשה בלוגר במסווה.

כמו כל אחד אחר, גם הוא רוצה לשים את האגו שלו מעורטל על השולחן ולומר:

 "שופוני.

אני יפה?".                   

 

 

 

מיכל כרמי

 

מנהלת זירת התעסוקה

CEO - טריפלטק

השמה כח אדם היי-טק ביוטק בכירים פיננסי

דרושים

 

http://www.tripletec.com/