רוצה לשתף אוותכם, אתמול הייתי בטיול בירושלים, וחלק מתוכנית הטיול היה סיור באתר  "עיר דוד ירושלים הקדומה". הסיור ערך כ 4 שעות, (כולל הליכה במי נקבת השילוח) .עיר דוד, שרידיה, ומשמעותה בהיסטוריה היהודית הפכו אותה לאתר תיירות חשוב ומרתק ביותר. מאוד מומלץ. 

קצת היסטוריה: הגרעין הקודם וראשית יישובה של ירושלים היו בעיר דוד. בשנת 1800 לפנה"ס היא הייתה עיר כנענית מבוצרת היטב בסמוך למעיין הגיחון. דוד המלך כבש את העיר (1004 לפנה"ס) ושינה את שמה ל"עיר דוד" וקבע אותה כעיר בירה. "וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד" (שמואל ב', ה')  שלמה המלך הרחיב את גבולותיה, בנה את בית המקדש והפך את העיר למרכז דתי, רוחני ומדיני. במהלך הדורות התפשטה העיר צפונה ומערבה. היום נמצאת עיר דוד מחוץ לחומת העיר העתיקה. 

עיר דוד של היום: עיר דוד של היום היא פארק ארכיאולוגי, המספר את סיפור הקמתה של ירושלים, תלאותיה ומלחמותיה, את סיפור נביאיה ומלכיה, את קורות היהודים בתקופה ואת המאבקים מבית ומחוץ. השרידים המופלאים ניכרים בכל אבן וסלע, ופזורים בין אלפי החרסים המכסים את השבילים.
בין הממצאים המרתקים באתר, נראים מבני המגורים הגדולים והנוחים המעידים על יושביהם רמי המעלה, פיר וורן, שדרכו נראים מי מעיין הגיחון אשר למרגלות העיר, ואשר בעבר חשבו שדרכו העלו מים לעיר, ועוד למטה ממנו נמצאו שרידי מגדל אחד מתוך כמה שהגנו על תוואי המעיין, וכאן על פי השערות נמשח שלמה והומלך למלך על ישראל. בין החורבות נמצאו גם חותמות (בולות) אישיות עם שמותיהם של אישים מהמקרא שחתמו אגרות ותעודות.
נקבת השילוח היא שיא החוויה במקום, ומפעל הנדסי מדהים. הנקבה שאורכה 533 מ' נחצבה בימי חזקיהו המלך משתי כוונים במקביל שנפגשו בהצלחה במרכז. אפשר לנוע במימיה הקרירים של הנקבה, מהלך של כחצי שעה, ולהגיע בסופה אל בריכת השילוח. עיר דוד, שרידיה, ומשמעותה בהיסטוריה היהודית הפכו אותה לאתר תיירות חשוב ומרתק ביותר. 

תצפית לבת שבע (לכל הסקרנים): כשעומדים בנקודה זו ורואים את המבנה הטופוגרפי של עיר דוד, מעין מבנה טרסות, קל לדמיין כיצד התהלך לו דוד המלך בארמונו ובאחד הערבים הביט למטה על עירו, כפי שנכתב בשמואל ב' פרק י"א: "וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי". את המשכו של הסיפור מומלץ לקרוא במקרא .