כיאה למי שבא למקום חדש, אומר שלום ואתחיל בהצגה שטחית של עצמי. שמי אביעד שמיר. אני מתגורר בתל אביב ומתפרנס בעיקר מכתיבה ועריכה של תשבצים. חיבתי העזה הן להתנסות בכתיבה והן לצפיה בסרטים, הביאה אותי לכתוב ביקורות תחת הכינוי "פינגווין" בעין הדג. אני שולח לאתר ביקורות מזה כמה שנים ולאחרונה, התחלתי להתפרסם גם באתר ISF. אין בזה כסף, אבל זו הנאה צרופה לדבר עם אנשים לא פחות מופרעים ממני על קולנוע. לפני כשנה, התחלתי לכתוב גם עבור עיתון Time Out תל אביב, אולם עבודתי שם מוגבלת כרגע לתת-מדור אחד בלבד: סקירה של עשרת הגדולים בקופות בארה"ב. תופעת לוואי של חיבה לעולם הסרטים, היא עניין מוגבר בפרסים המלווים את התעשיה. השניים שמעניינים אותי במיוחד הם פרס אופיר שלנו ופרס האוסקר, האמא, האבא והדוד השיכור של כל פרסי הקולנוע ביקום. זה התחיל ביום בו השתחררתי מצה"ל (אחרי 4 חודשי שרות, למי שמעוניין לערוך משפט שדה לאמיתות אזרחותי). הייתי אמור לישון טוב ולנסוע על הבוקר לבקו"ם להחזיר ציוד. התעוררתי בשלוש לפנות בוקר וצפיתי בטקס האוסקר במלואו. הידע שלי על המועמדים התבסס על מה שהצלחתי להשאיל מספריית הדויד ועל כתבה שאורי קליין פרסם כמה שבועות לפני כן. הייתי בעד "מולין רוז'", מכיוון שהיה היחיד מבין המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר שראיתי. את הארבעה האחרים השלמתי בהמשך השנה ולמען האמת, מולין רוז' עדיין היה הכי מוצלח בעיני. השנים חלפו והפכתי את חקר האוסקר וחיזוי המועמדים והזוכים לעיסוק של ממש. לא, לא משלמים לי על זה (עיקר הכסף עדיין מגיע מבהמות בטיבט), אבל דרך בלוגרים אמריקאים ולמידה עצמאית של ההיסטוריה של הטקס, הגעתי למצב של התמכרות מרצון. מתחילת השנה, אני עוקב אחר הבאז האוסקרי ובעונה זו, בה אנו קרבים מיום ליום לטקס הנוצץ, כל כותרת זוכה אצלי למסכת ניתוחים בראש. בשנים האחרונות, עדכנתי מדי כמה שבועות את ה"נבואה לאוסקר" באתר שמנת בצל. אחוזי ההצלחה שלי עומדים על 60-70 אחוז, שזה לא רע בהתחשב בכך שאני נדרש להתעלם לחלוטין מהטעם האישי שלי ולנחש מה עובר בראשם של אחרים. לחרדתי, אין אף אתר אינטרנט ישראלי העוסק באופן קבוע בעולם האוסקר. מבקרים רבים מפרסמים את ניחושיהם רגע לפני הטקס, אבל למעקב וניתוח של ממש, צריך לחפש מעבר לבועת ה-co.il. לכאורה, אין טעם להתעסק כל כך בפרס שממילא משקף טעם סובייקטיבי ותלוי ביחסי ציבור לא פחות מבאיכות הסרט, אבל אני לא מסכים. המטרה שהצבתי לפני היא להראות את הצד המעניין של האוסקר ושל פרסים נוספים, במקום פשוט לזרוק שמות של סרטים שיצאו בארץ רק בשנה הבאה. מתוך אמונה שהייתי יכול למצוא תחביב הרבה יותר מועיל לסביבה, נגיד גילוף ג'ירפות מעץ, שמתי לעצמי למטרה להראות מדוע בחרתי בכל זאת להשחית את זמני בריור על הטקס האסקפיסטי הגדול ביותר בעולם. אתם עוד תשמעו ממני. |