המיפגש הראשון שלי עם יוגה צחוק היה בפארק ברמת גן, ומה שהביא אותי לפארק היה הרצון הפנימי שלי להתגבר על מותו של אבי. הכאב והפרידה היו קשים לי מאוד. הידיעה באינטרנט על מיפגש יוגה צחוק הקפיצה אותי והדליקה בי נורה פנימית. \"זה בדיוק מה שאני צריכה לעצמי כעת.לצחוק, לצחוק ורק לצחוק\", אמרתי לעצמי. וכך היה.

היינו קבוצה של 40 איש. הסתכלתי לצדדים וחשבתי לעצמי: \"לצחוק סתם ללא סיבה? מה יחשבו עלי? מה יגידו? אני בסדר?\" לא ויתרתי.

הרגשתי בתוכי שהטכניקה הזו פשוט הומצאה בשבילי. \"תחשבו בכל שפה, ודברו בשפה האוניברסלית - שפת הצחוק. נפגוש אחד את השני במבט עיניים ונגיד אחד לשני שלום בצחוק\". כך התחילה המנחה את סדנת הצחוק. אתם מדמיינים את זה? עשרים איש מסתובבים ואומרים שלום תוך כדי צחוק. המבוכה אחזה בי לכמה שניות. אבל לא ויתרתי והמשכתי בתרגילי הצחוק. ניהלתי שיחה ארוכה, הרמתי משקולות, התאגרפתי, שתיתי מילשייק, צחצחתי שיניים, ראיתי את עצמי במראה (עם עשרים קילו מיותרים), ניהלתי שיחה עם מנהל הבנק על המינוס והכול - בצחוק. אני חושבת עברית ומדברת צחוק. הכול התחיל בזיוף. אני מוצאת את עצמי מזייפת ומזייפת ומזייפת, ולא מוותרת. אם המחקרים אומרים שהצחוק האמיתי יגיע - אז גם לי זה יקרה.

וזה הגיע. פתאום הרגשתי את הצחוק שלי. את האנרגיה שלו. כמו כדור אש שרוצה לפרוץ החוצה ולהתפוצץ. הרגשתי שהוא מתחיל לצאת מהבטן, מהקרביים ממש עמוק מבפנים וזה לא עוצר. כבר לא הסתכלתי על תגובות האחרים, לא עניין אותי מה יגידו עלי, איך אני נראית כשאני צוחקת, איך אני נישמעת כשאני צוחקת. אפילו משפטים מהעבר שישבו לי עמוק עמוק במוח, כמו \"הצחוק הזה יגמר בבכי\" , \"את לא רצינית, אולי תפסיקי עם הצחוק הזה\", \"עוד יחשבו שאת לא בסדר\", והמשפט של המורה ברוריה: \"את יכולה להסביר לי מה מצחיק? תצאי מהכיתה\", כבר לא עצרו אותי מלצחוק צחוק משוחרר ואמיתי שנתן לי להבין שהתחברתי לשמחה הפנימית שלי. כאן אמרתי לעצמי: מכאן והלאה זאת הדרך להעניק לעצמי שמחה ולהשתחרר מהכאב והצער שליוו אותי. מזוייף לא מזוייף, אם זה ירפא אותי ויביא אותי למקום משוחרר ושמח, כאן אהיה.

ואז הגיעה מדיטציית הצחוק. התבקשנו לשכב על המחצלת ולהירגע. הרגשתי עייפות רבה. הבטן ממש כאבה לי מרוב צחוק. צנחתי על המחצלת בניסיון להירגע. הנשימות שלי הפכו ליותר ארוכות ומלאות אנרגיה, הלב שלי דפק בעוצמה, הלחיים שלי היו חמות ואדומות. ממש כמו בפעילות אירובית. הייתה לי תחושה של הקלה ושיחרור והרגשתי את השמחה שהיה לי קשה להתחבר אליה קודם. המנחה פנתה אלינו ואמרה: \"עצמו את העיניים, קחו נשימה ותנו לגוף ולמוח לקלוט את מה שחווינו\". השתרר שקט מוחלט. ברקע שמענו את קול צעדיהם של ההולכים בפארק, ילדה שקוראת לאימא, קול זרימת המים שבוקע מהברז הסמוך, וגם את קולן של שתי קשישות שיושבות על ספסל הסמוך לקבוצה ומדברות ביניהן. \"ראית, ראית את האנשים האלה? סתם צוחקים... וואללה לא נורמאליים...\"

ואנחנו בשלנו. מנסים להירגע, ופתאום החלו לצאת ממני פרצי צחוק בלתי נישלטים. לא יכולתי להירגע, ולא רק אני. פתאום כל מי ששכב על המחצלת פרץ בצחוק והיה קשה לעצור את כולם. בזווית העין אני רואה את שתי הקשישות מתקרבות ומסתכלות עלינו בעיניים גדולות עם מבטי שאלה גדולים. זה הגביר אצלי את הצחוק, ואם היו מודדים את הדציבלים באותו רגע - היו קונסים אותי בשל עוצמת הצחוק.\" המשכתי לצחוק עוד דקות ארוכות, עד שממש שהתעייפתי.

הרגשתי שאני מתחילה להירדם. ברקע שמעתי את הצחוקים של האחרים, אבל אני כבר במקום אחר. התחלתי לחלום. בחלומי אני רואה את עצמי על במה גדולה לאחר שהעברתי סדנת צחוק, וים של אנשים מריעים ומוחאים כפיים. זו הייתה תחושה מדהימה. זה היה החזון בהתגלמותו. התעוררתי מהחלום, והתברר שישנתי עשר דקות. אמרתי לכולם: \"אני עומדת להיות מנחת יוגה צחוק, ואני עומדת להצחיק אלפי אנשים. זה מה שחלמתי\". כך היה וזה מה שקורה היום.

עזבתי חברת היי-טק שבה עבדתי, הוכשרתי בארץ להיות מנחה, נסעתי לפלמה דה מיורקה להשתלמות והוכשרתי על ידי ממציא השיטה ד\"ר מדן קטריה להכשיר מנחים חדשים. גם קיבלתי בכנס מנחי יוגה צחוק הבין-לאומי, שנערך בברלין בשנת 2006, את הפרס הבין-לאומי \"שגרירת הצחוק\" על כך שהכנסתי את יוגה צחוק לבית החולים תל השומר לצורך סיוע לחולי סרטן באמצעות צחוק. היום, שנתיים אחרי, אני מוצאת את עצמי מעניקה לאנשים את הטכניקה המדהימה, הגאונית והפשוטה שנקראת יוגה צחוק. טכניקה שמביאה לאנשים את ערוצי השימחה, הצחוק והשיחרור. אני מודה לאלוהים בכל מיפגש על הזכות שניתנה לי לשמח

אחרים וכמובן את עצמי. כי מה שאנחנו צריכים בחיים זה כוח פנימי ואמונה, כדי שנוכל לעמוד מול ההתמודדויות והאתגרים שצצים בחיי היום יום. אין מי שלא נימצא במקום הזה במהלך חייו ואין מי שהצחוק לא מביא אותו לשיחרור, להקלה ולשימחה. זה כמו לעשות מלימון לימונדה. אם ללימון סחוט, שהוא חמוץ, צריך רק להוסיף סוכר כדי שיהפוך ללימונדה טעימה ומרווה, כך גם לנשמה. צריך להכניס שימחה, צחוק ושיחרור, כדי לשנות את ההרגשה ולהתמודד מול אתגרים.
לא צריך השקעה כספית, לא צריך לנסוע לשום מקום, לא צריך ללכת לחדר כושר. פשוט לצחוק עם כל הלב ולהרגיש את השינוי.

נסו את התרגיל הבא: החזיקו בידכם מפתח דמיוני והתניעו את הצחוק בארבעה שלבים כמו שמתניעים מכונית. בשלב הראשון נצחק בהברה אחת: ח. בשלב השני – בשתי הברות: חח. בשלב השלישי – בשלוש הברות: חחח. בשלב הרביעי זה מתניע: חחחח... חחחחח... חחחחחחחח... התגלגלו מצחוק. זייפו אם לא הצלחתם, זה בסדר. נסו שוב את התרגיל - זה יעבוד!

תרגיל נוסף לבוקר, כשלא מתחשק לכם לקום וללכת לעבודה או כשסתם עצוב. כשאתם מצחצחים שיניים ועומדים מול המראה - מרחו את משחת השיניים ודמיינו שזו משחת הצחוק. לפי העיקרון שהמוח לא מבדיל בין צחוק מזויף לצחוק אמיתי, התחילו לצחצח שיניים והוסיפו צחוק מול המראה. פרצי הצחוק ישמעו למרחוק ואיתם התהיות של הסביבה. מה קורה לכם? צוחקים על הבוקר? מעניין מה קרה פתאום...