זה קרה ביום שישי בצהריים. כמו בכל יום שישי, שיחקנו כל החבר'ה כדורגל במגרש של המרכז המסחרי. בקבוצה שלי שיחק נאור גורנשטיין. נאור היה אאוטסיידר. שמעתי שבתל-אביב יש כאלה הרבה, והם אוהבים שקוראים להם אינדיבידואליסטים אקזיסטנציאליסטים, אבל אצלנו בטבריה הם בדר"כ חוטפים מכות ושותקים. דווקא את נאור די חיבבנו, כי הוא תמיד הסכים לעמוד בשער.

הבלגן התחיל כשחיים "פצצות" העיף פצצה לחיבורים של השער. הכדור פגע בקורה של השער ועף גבוה מעל לגדר ישר לפיצריית אנג'ל, איפה שכל הערסים של טבריה יושבים ומגרבצים. לרוע המזל הכדור נחת בול על הראש של צח אלחרר, הערס הגדול של טבריה. כל הפיצה נמרחה לו על הפנים. אחרי כמה שניות של דממה מתוחה, שבהן אף אחד לא העז לצחוק, צח הרים את הראש, אחז בכדור והחל צועד לכיוון המגרש. לקח לו זמן להגיע כי הייתה לו הליכה איטית מצחיקה, זו שיש לכל הערסים, ככה עם אצבעות הרגליים כלפי חוץ. הם תמיד נראים כאילו יש להם ציפורן חודרנית.

צח נעצר בכניסה למגרש וצעק ,כשפטריות השמפיניון עדיין נוזלות לו מהאוזן, "עד שזה שבעט לא מלקק לי את הנעליים, הכדור נשאר אצלי."

אף אחד לא זז, כי צח היה גורילה והיה לנו ברור שזה יהיה הסוף של חיים "פצצות". ופתאום, כאילו משום מקום, דווקא נאור החליט שהוא גבר, התקרב לצח ולקח ממנו את הכדור. פשוט כך! מבלי להניד עפעף. לא האמנו למה שאנחנו רואים. הוא ממש השתגע. צח ייקרע אותו ויזמבר אותו ויפתח לו את התחת. 

"תביא ת'כדור! אני אקרע אותך! אני אזמבר אותך! אני אפתח לך את התחת!"

עכשיו נאור אפילו לא הסתכל על צח. זה היה כמו בסרט. הוא פשוט הסתובב וצעד בחזרה לעבר השער עם הכדור. היינו בהלם. איזה ביצים של שור. 

צח נדלק בשנייה כמו זיקוק, ורץ ישר אל תוך נאור. תוך רגע נהיה ענן של אבק. לא יכולת לראות הרבה. רק ידיים ורגליים ואספלט. ואז... ממש משום מקום שמענו קול רועד וחלוש "כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה"... בהתחלה חשבנו שאנחנו מדמיינים, אבל הקול הלך והתחזק "וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה." ...

לא הבנו מה קורה, ופתאום אנחנו שומעים את צח צורח בגרון ניחר "כושלראבאק! מה נהיית לנו? זמר חתונות?" ואז קלטנו שזה נאור ששר... "עוֹד לא אָבְדָה תִּקְוָתֵננננננוּ". עכשיו כבר ענן האבק התפזר, ויכולנו לראות את צח חונק את נאור, שלא פסק משירתו הסוחפת ומלאת הפאתוס.

וואו!!! תאמינו לי שהוא שר יפה לאללה, בעיניים נוצצות ופנים חתומות. וצח שהחל ממש לרתוח, התחיל לצעוק שהוא לא מרגיש טוב ושיוצא לו העשן מהאוזניים. הוא עצר מלחבוט בנאור, רץ לפיצרייה וחזר תוך שניות עם תיק גדול, פתח את הריץ' רץ', הכניס את הפנים של נאור לתוך התיק והתחיל לסגור ולפתוח. לסגור... ולפתוח. ונאור, שקולו הלך והתחזק החל להשמע כמו בהתחלה של משחק של בית"ר. "לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶ-רֶ-ץ צִ-יּ-וֹ-ן וִירוּשָׁלַיִםםםםם." וכל הזמן הזה צח ממשיך לפתוח ולסגור את התיק... ונאור המלך התחיל להכחיל, ואח"כ להסגיל, וכשנראה שהוא כבר עומד להתעלף, הוא חזר להתחלה ל-"כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה."

עכשיו גם חיים "פצצות" הצטרף אליו, וגם אבוג'י. אחרי כמה דקות כולנו שרנו בקול גדול, וצח פשוט התחרפן עם הריץ' רץ' עד שהוא נשבר והתחיל לבכות. ואתם לא מאמינים! נאור שראה שצח בוכה, עטף אותו וחיבק את צח שלבסוף גם הצטרף ושר איתנו את כל התקווה. שר ומילל, ונאור מחבק אותו ומרים לו את היד לתת לו כבוד. איזה גבר נאור. איזה ג-ב-ר... 

ככה זה היה, אחד לאחד. נשבע!