פרשת מעצרו השבוע של רוני גלילי, החבר האינטנסיבי בקפה, תחת כינויו, "הלופט של רוני" לא יוצאת לי מהראש, ובעקר היא משפיעה עלי כמו שצריך שתשפיע על כל אדם אחר, כיצד אנחנו מגלים אדישות לתופעות שהן סוטות ובוטות. איפה נעלם שיקול הדעת הכי בסיסי וטבעי שצריך שיהיה לכל אחד מאיתנו.

לעוון הזה שותפים רבים. גם אני אינני מוציא את עצמי מן הכלל, אבל לפחות אני כותב על זה, כמו שאומר מאיר אריאל בשירו "שיר כאב עובר ושב", אולי אם אני אשיר עכשיו זה יעשה את הכאב יותר קל. 

לא הכרתי אותו מקרוב, תודה לאל, אותו רוני גלילי המוכר בכינויו "הלופט של רוני".  אף שהקפה הפך בשלבים מסוימים שלו לפני חודשים רבים לאיזה שהיא זירה המזמינה את כל המי ומי מקוראי הקפה ללופט המפורסם.

לחגיגה הזו היו שותפים רבים, בהם בעקר אושיות הקפה המוכרות יותר לחברים ברשת הפנימית הזו. עכשיו נתן לבדוק ולברר איפה טעינו באמת. הזמנות תמימות, המזמינות אותנו להצטרף לחוג חברים בדרך כלל נענות בחיוב. ובאמת, למה שנגלה סירוב להזמנה של מי שצפה בעמוד שלנו ומגלה ענין לשמור על קשר? 

במקרה של רוני גלילי, עשה עמי בורא עולם חסד. זו אחת מן ההזדמנות הבודדות (אולי היחידה שבהם) בהם פניה להצעת חברות סורבה על ידי. וכל זאת, רק משום שהיה לי היכרות קודמת בזכות חברה שלי בקפה אשר חשפה בפני באופן אישי את החויה הקשה של היכרות מקרוב שהיתה לה עם אותו ברנש.

 מה שיותר מקומם בסיפור הזה, הוא שהסוד הזה היה די גלוי לכולם. קריאות של גורמים מסוימים שסיפרו מה יש במועדון של רוני, נדחו בידי אחרים. יש שמסגרת החברות עם רוני ועם שאר החברים שהם מפופקים בעיני, פנו בעצמם לראות במה עסיקנן. אני יכול להניח שהשיטה הפילה בקסמה גם חלק מסוים מן המשתתפים.

בקיצור כמו השיר של נורית גלרון..."אחרי המבול". אל תספר לי על אישה שאבדה את ביתה, זה רק עושה לי רע רע רע, רק עושה לי רע. בוא נבלע את תל אביב.... וגו'. אז אלה שבקשו לבלוע את העיר אולי השיגו את מטרתם, אבל במחיר הזה יש יותר מדי פגועים.

העובדה שהקפה דמרקר אפשר כניסה של יצור כזה, אשר באופן שיטתי הגיע למספר מכובד של חברים 4915 חברים בקפה!!!! כך ראיתי רק אמש, אומרת משהו עלינו.  

אנחנו דפוקים!!! בוא נקרא לילד בשמו. אם אדם כזה מתנהל ביננו ומקבל חשיפה, רק בגלל שהוא פונה אלינו בצורה ישירה, אם אדם כזה, לא זוכה לדחיה רבתית, זה רק בגלל שאנחנו מאבדים צלם אנוש, ואנחנו נעשים יותר ויותר דומים לחברים שישבו בסדום ועמורה, ואני לא ממש מתכוון לומר את המילים האלה כמו איזה מחזיר בתשובה טיפוסי. 

איך זה קרה לנו? שהאיש הזה פעל ביננו. זכה לחשיפה במספר עיתונים, זכה אפילו ל"הבנה" של עיתונאית נחשבת בעיני לפחות  ופתח כאילו באופן הכי "חוקי" את המועדון המפוקפק שלו. ואיש אינו פוצה פה. איך זה שבמקומותינו משטרת ישראל מאפשרת לאדם שהורשע כבר בעבר בפרשת אונס (יש גזר דין ופסק דין והאיש שילם על כך שנים בכלא) ובכל זאת, אף אחד לא ממש מתרגש מזה שהאיש כמו חוזר  לזירת הפשע ומפעיל מועדון עם סממנים מאד מאד מפוקפקים. 

הידיעות בעיתונות הכתובה בישרו על כך שרוני מארגן מסיבות סאדו מאזו לחברי הקהילה המיוחדת הזו. שבמועדון האלה מתקיימים אורגיות בהשתתפות ערה. העיתונאים והתחקרינים של מדורי התקשורת גילו ענין. אבל אף אחד ממש לא נתן את דעתו לחוסר ניקיון כפיו של הבעלים. אותו אחד שמפעיל מועדון עם שם מדאיג "נו לימיט".

כנראה שבאמת פרצנו כבר את כל הגבולות. עתה הוא נעצר. בודאי גם יועמד לדין. ארבע בנות כבר הגישו נגדו תלונה, ועוד היד נטויה. עכשיו הוא ישלם על זה בשנים הבאות. אחר כך הוא יצא שוב לחופשי.

 ככה זה בחברה שמאבדת את חוש הכיוון ואינה מצליחה לבורר בין טוב לרע, בין מותר לאסור , בין לבן לשחור, ובין צדק לפשע. ככה זה כשאנחנו מנסים לגונן על מי שאין רחמים עליו. 

ומה יהיה מוסר ההשכל של החברים בקפה מכל הסיפור הזה? זו שאלה שמזמינה הרבה מאד התיחסויות. אבל אני משום מה מאמין ששוב, אנשים כאן יעצמו את עיניהם ויעבירו דף... אני אפילו לא מתבלבל וסבור, שאפילו את המינימום ההכרחי, שמצדיק להסיר אותו מרשימת החברים, לא יהיו לזה שותפים רבים.

התחלנו בזה שיש לו כאן בקפה 4915 חברים נראה בכמה נשאר אחרי שיקראו את הפוסט הזה...