בסין זה אחרת- טיול תרמילאים משפחתי

2 תגובות   יום שבת, 20/12/08, 18:04
 

הפוסט הזה התבשל בשעה שטיילתי בסין, אבל לפני שאני צוללת לתוכו, אולי כדאי לשתף אתכם מעט בהכנות שלפני היציאה לטיול הזה שנתפס בעיני כהרפתקה אחת גדולה.

שלושה חודשים לפני הטיול אני מתיישבת על האינטרנט ומתחילה לנסות וללמוד את הארץ הענקית שלפנינו. הילדים כבר גדולים (14.15.20) וזה הזמן לצאת ל"טיול תרמילאים" משפחתי. דרך חוויות של מטיילים אחרים אני מתחילה לחיות את סין, אט אט אני מגבשת מסלול שמוצא חן בעיני ומשלב את השטח עם הפינוק. שלב אחר שלב אני סוגרת את הפרטים הקטנים: מלונות, טיסות, מדריך סיני, אתרים לביקור....    חודש וחצי לפני הטיול אנחנו נגשים לקבל את החיסונים הדרושים ומבינים שנגד קדחת המוח היפנית ונגד המלריה (שתי מכות המאפיינות את חבל יונאן) נאלץ להתמודד עם תרסיס נגד יתושים בלבד. הידיעה לא מרגיעה במיוחד ואני מתחילה לתהות אם זו החלטה נכונה לצאת עם הילדים דווקא לסין.
יום לפני הנסיעה אני אורזת מזוודה גדולה ותרמיל גב ענק ומקווה שיהיה איפה לכבס.
ביום הטיסה אני רצה וקונה ליתר ביטחון עוד עשרה כדורי מלרון- שיהיה על כל מקרה שלא יבוא. התיק עם התרופות יכול לשמש כבית מרקחת שלם ועכשיו נדמה לי שאני מוכנה לכל. ! 
 


האם באמת הייתי מוכנה לכל ?
חודש אחרי, אני מנסה לעשות סדר ברשמים, לעכל "מה היה שם" ובמיוחד להבין את משמעות הפער התרבותי ואת ההשפעה שיש לו על חיי היום יום שלנו .
יהיה די מדוייק אם אומר שעד היום, כשנתקלתי במילה "סין" , הייתה המילה קשורה בדר"כ לתווית של מוצר שהתקלקל טרם זמנו ולתחושת תסכול של : "למה לעזאזל הם מייצרים את הכל בסטנדרטים נמוכים כל כך".  ואז הגענו לסין...
הגענו וגילינו שסין היא בעיקר שבילי עפר דקיקים בין שדות אורז וכותנה. גילינו שסין היא בתי בוץ מטים לנפול ואיכרים צועדים בכבדות עם אסל ודליים ענקיים.סין היא נשים שסוחבות חבילות כבדות על מוט, ילדים קטנים לבושי בלואים , כלבי מאכל (food dog – משוטטים בכפרים, כולם מזן זהה ולא ידוע, ומשמשים למאכל בחורף), תאואי מים, נשים זקנות שגובהן מטר בלבד- כפופות מעבודה קשה, קמוטות משנים של מחסור, זקנות יושבות על העפר עם משקל מאזניים ומודדות משקלה של בטטה ושורשים אחרים, תרנגולות כלואות במקלעות קש עגולות ומחכות למותן, חיות שחוטות תלוייות בחום ומכוסות זבובים...


ולפתע התבהר משהו שעליו לא חושבים כשאנחנו בארץ וקונים בקניון הממוזג בגד יפה או כלי חשמלי מתוצרת סין. התבהר שבסין הם כל כך עניים, כל כך נטולי רכוש, עד שהסטנדרט שלנו כלל לא מובן להם. לא מובן ברמה התרבותית.
כשחלפנו על פני בתים פתוחים לרחוב, חשוכים, נטולי רהיטים- רק ספסל עץ, ושולחן ותמונה של מאו וטלביזיה,ריצפת בטון ערומה ונורה חלשה דולקת...היה אפשר פתאום להבין שעבורם, מוצרי הצריכה אותם הם מייצרים בעבור המערב הם כל כך לא נגישים, כל כך ערטילאיים, שלמושג "איכות" כלל אין משמעות.

המפגש עם הסינים מכה את הזר לא רק בגלל השוני בין מערב למזרח אלא גם ואולי בעיקר בגלל השוני בין תרבות של שפע לתרבות של חוסר .

ואיך זה השפיע עלי ?
הפרופורציות השתנו:
פחות מעצבן אותי כשדברים חדשים מתקלקלים, יותר קל להעריך את הניקיון והיופי שמקיפים אותי כאן בארץ, ואולי יותר מכל- המושג פער תרבותי לבש צורה ברורה מאוד. 

 "פער" - מילה כה שגורה בלקסיקון המקצועי של יועצים ארגוניים. פער בין מנהלים לעובדים ,בין מנהלים למנהלים ובכלל. היום, כשאני נתקלת בפער בארגון אני רואה מול עיני "פער" במשמעותו הפיזית- בור ענק, עמק שאי אפשר לראות אפשרות להגיע לצידו השני. ונדמה לי שהמקום הזה, המקום שמבין כי שונות יכולה להיות משהו פיזי ממש בעוצמתו, הוא מקום טוב להתחיל להניע בו תהליכים.
לקריאת יומן המסע אתם מוזמנים להכנס ל: 

http://www.gotravel.co.il/travel/?p=1424&menu_name=טיול%20תרמילאים%20משפחתי%20בסין%20-%20חלק%20א'


דרג את התוכן: