sea-fruit & prozac
פוסטים פופולאריים
-
הפואטיקה של האשמאיות
20/12/08 | 971 צפיות
-
מבוגר קטן
17/8/08 | 1022 צפיות
-
חנוכה בסוטרייה
25/12/08 | 1008 צפיות
-
למה פרוזאק?!
17/5/09 | 2366 צפיות
-
יום רגיל בתכלית
17/12/08 | 1318 צפיות
-
אי-רוטיקה
22/11/08 | 1070 צפיות
פוסטים אחרונים
הפואטיקה של האשמאיות
"לאמת יש רגע אחד של תהילה, שלפניו היא מוקעת כתועבה, ולאחריו - כבנאלית"
מודח
אני עובר על עיתוני השבת ולא מאמין. בכולם מככבת תמונתי. אני קורא על אודותי, על "מעללי". הסיפורים נשמעים מוכרים קצת, אבל רוח הדברים... שם נמצא ההבדל. ברוח הדברים.
אתה לא תבין... איש אינו מבין....
עד עתה טעו וראו בי רק את האדם הממלכתי. סמל יותר מאשר אדם. והיום הם טועים בי שוב, ורואים רק אשמאי שטוף זימה. אתמול עוד היו מלאי ייראה, ועתה, חוגגים את הדחתי. ראש הממשלה המודח הראשון! וכמה הפרטים עסיסיים! שערוריה הגונה לשמח בה כל נפש עלובה! אפסים חסרי דמיון, חדלי אישים וחסרי בינה שכמוהם! הרי מהו אדם , אם לא חלומות, חזון , דמיון ורצון להגשמה? ואיך יבינו, אלו שלעולם לא חלמו, הם, העיתונאים, השופטים ,ההמונים המתלהמים, כל אלו המסתופפים בצל הגדולה והמסתפקים בפירורי השררה? כל אלו המקיפים אותי, העוזרים, היועצים, הפוליטיקאים, כולם ניזונים ממני. מחזוני. מיכולתי לדמיין דבר , שיום קודם נחשב לפנטזיה הזוייה, ויום לאחר שהיה למציאות, הפך לברור מאליו?
יום אחד גם הם יבינו את זה. היכולת הזאת, לראות את הנולד, לדמיין ולהפוך למציאות, הרי היא לא עוצרת בסוף כל יום , עת עזיבתי את המשרד. המוח קודח. לא מפסיק לדמיין, להגות, לחזות וחפש אחר הריגוש, אני הוא אותו האיש. גם כשמדובר בענייני המדינה, וגם בעניינים שבינו לבינה.
אודה. אני אדם יצרי. איני מצליח להבין את אותם אנשים שאילפו את יצריהם כאילו היה חיית שעשוע שצריכה להתאים לסלון המדוגם שלהם. איני כמותם
כשהיא עומדת בפתח משרדי ושואלת אם כבודי ירצה קפה, אני שומע, לעיתים, האם כבודי ירצה אותה
אני יודע שזהו פרי דמיוני, הלוא איני חולה נפש, אך לעיתים המציאות אמינה פחות, חיוורת, חסרת מעוף. ואילו האפשרויות האחרות , הדמיונית , חיות , מוחשיות, עשירות ומרגשות.
מוחי קודח רוב הזמן . חזונות, רעיונות, לרגע אני הוגה הפיכת אתר אשפה - לפארק, בשנייה אחרת אולי אהגה פתרון לסכסוך לאומי, ומכך אני לפעמים נוטה לפזירות הנפש ואיני שם לב לקטנות.
בימים מסוימים אענה לה, תודה, חמודה, שחור עם שני סוכרזית. בימים אחרים, ימים שאולי מכחולו של חלום מליל אמש צובע את תחושותי בסגנון אקספרסיבי , אני עשוי להציע לה להיכנס לרגע ולסגור אחריה את הדלת.
בעיני רוחי היא כבר נסיכה שבויה ולא אותה ילדונת פתיה ומבוהלת, על לבושה חסר דמיון או הטעם, שאין בו לעורר את דמיונו אף של גבר, ולו אחד עם משקפיים שחורים ומקל לבן...
אפנה אליה בטון אבהי ואשאל האם לבחורה יפה כמוה כבר יש חבר קבוע.
דעתה תתבלע עליה מתשומת הלב הממלכתית. השררה מפילה אימה על אלו שאינם חושבים עבור עצמם. בהעדר אדם שלם מולי, נוח לי יותר להשלים אותה בדמיוני. באין אישיות, תוכל, בעיני רוחי, להיות כל דבר שארצה. במהרה תשפוך את ליבה בפני. אותם סיפורים חבוטים. שמעתי אותם, בווריאציה זו או אחרת כבר שמונים פעם. בדרך כלל היא לא מוצאת את האחד שיתאים לאישיותה המיוחדת. היה אחד שהבין, אבל עזב, מאז היא בודדה אצטרה אצטרה אצטרה.
עתה, אחמיא לה. אומר, אולי, מהיכן ניצוץ החוכמה הזה, המרצד בעינייך היפות? את נראית לי כאשת ספר. אני צודק, נכון? אסירת תודה, תעשה כל מאמץ להיות ראויה למחמאה. רגע לפני , הייתה לא כלום, וברגע אחד הצביעו עליה, בחרו אותה מכל השאר. הרי תמיד ידעה שיש בה משהו מיוחד. לא ידעה מהו, אך קיוותה שמישהו אחר ימצא, ויגלה גם לה. ..היא תפשפש בקדחתנות בזיכרונה, תעלה משם זכר של ספר שקראה לפני שנות דור, ומוחה הצמא לגדולה הבאה ללא מאמץ מייד יכשיר בעיניה את מחמאתי המעושה.
אם אבחר להשקיע בה מתשומת ליבי, היא תחשוב כי גילתה את נשיותה, את ייחודה, את יתרונה המבדל. היא לעולם לא תודה ולו בפני עצמה בכך שאני הוא זה שהמציא אותה - בעבורה.
ביצירתיותו של יצרי אמשיך ואגלה לה את אשר היא לא , ולעולם לא תהיה מחוץ למרחבי דמיוני. אעניק לה זהויות שונות, אכנה אותה בשמות שלהם היא אינה ראויה כלל, ברייה עלובה שכמוה, אקח אותה איתי למחוזות מרתקים של הדמיון , אל מעשים שמעולם לא נעשו, אענג אותה באותם חלקי גוף שקודם לא נתנה אליהם את הדעת . אעניק לה חוויות שמעולם לא עמד לה קוצר דמיונה לחלום אותן.
וברגעים המסעירים שתחווה, היא לא תחשוד, שאני הוא שהאדיר אותה. לא תדע שלקחתי בידי פיסת חומר דל, לשתי ויצקתי תוכן מתוך הבנליה, יצרתי את אשת חלומותי מתוך עפרה.
היא תיקח, תמצוץ ממני כל פיסה של יצירתיות , תייחס אותה לייחודה היא, להיותה חד פעמית, אך לחברתי - תתמכר .. הלוא רק איתי היא כל מה שהייתה רוצה להיות , לו הייתה יכולה לבטא זאת או אף לדמיין .
וכשביטחונן העצמי מתחיל לגאות, או אז, אני מאבד עניין. בשלב זה הן יפתחו אישיות דוחה זו או אחרת, ותאבד הגמישות ללוש ולעצב.יאבד התום. כאן הן תתחלנה לטעות ולהניח ש"אישיותן" מעניינת אותי. זה השלב בו מגיעות מתנות האהבה הקטנות, מקדישות לי "תשומת לב". כאילו שאני זקוק לזה. נו. באמת. מספרות לי דברים. מברברות.
קצת יותר מאוחר הן תתחלנה להאמין באמת ובתמים שהן ראויות לכוח שניתן בידן מתוך קרבתן אלי . תתחיל התעללות באנשי הצוות האחרים, לחלק הוראות, לנסות להנהיג ולשלוט. שפחה כי תמלוך! וכשהגולם יתחיל לקום על יוצרו, אמצא עובדת בתולית חדשה לרומם ולפאר.
ועתה אני קורא בעיתונים. לקחו את כל הקניין הרוחני שלי, ופרטו לפרטים מכוערים, גראפים, אנטומיים. מצטטים את דברי האינטימיים ביותר, את מעשי שנעשו טט-א-טט בחדרי חדרים. מילים שנלחשו על אוזן רכה. כשהדברים יוצאים מרשות הפרט אל הכלל , הם אכן גורמים אף לאוזני , שתצתלצלנה! העובדות הן נכונות, אבל איפה רוח הדברים? הלוא עזות הרוח עצמה, לקום ולהתלונן עלי, היא בזכות ההשקעה שלי בהן! קח אותה, את כל אחת מהן. היית צופה שיהיה בה העוז לעשות מעשה, לפני שהמצאתי אותה מחדש? דע לך , במקום שאחרים יחשבו כמחללים, ובצדק, אני הייתי צריך להיחשב כמשביח. יבוא יום, איני מתלוצץ. אני רואה את המבט שלך, אני יודע מה אתה חושב. "חטא היהירות", אבל באמת ובתמים אני מאמין, כי יבוא יום ואמהות תשלחנה אלי את בנותיהן להבטיח את התפתחותן הנשית.
אתה מביט בי כמו אדם המביט על שרץ מתועב! אינך מבין! התפיסה שלי מקדימה את זמנה, ואתה - שבוי בתפיסותיך המוגבלות ! אנשים כמוך מתייחסים אל האמת כמו אל הסושי. בהתחלה חשבו שאינו ראוי למאכל אדם, אחר כך ראו בו פאר היצירה הקולינרית, והיום הוא יוצא לכולם מהתחת. סליחה על הביטוי.
|
תגובות אחרונות
-
האיש משם
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מה לא עשיתי ביום כיפור
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על
-
שרון קדם
בתגובה על מצטערים, אבל המחאה לא מכובדת
-
דניאל זיסקינד
בתגובה על הוכחות לוגיות לקיומה של רוחניות ניו-איי'גית
-
shulamit
בתגובה על אוקסימורונים ועברות טאוטולוגית קלות
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איך נפלו גיבורים?
שמו להם עודף מורמונים ...
(סליחה, זה מה בא לי בראש)
וואחד עבודה, יש על זה ציון, או תואר, או שזה לציון מגן ?
מה לא יכולה בשביל עינים של שייח אחד לעשות מילים יותר גדול ?
וויילד
:-)
תודה, גרובי
זה היה נראה אחרי האד באנגינג הגון
:-)מארק טווין כתב פעם
"אין לי יחס מיוחד לשטן, אין לי דיעה קדומה עליו.. הייתי מעדיף לפגוש בו וללחוץ את זנבו."
לא יודעת אם הייתי מעדיפה אבל נראה לי מענין קמעה..
כיכוב-אחרי הביפ של 24 שעות..
מענין, מקורי ומפתיע. כמובן שאני לא מצדיק אותו לרגע אבל הצלחת לגרום לי לחשוב שאולי כמו ב"ג'ון מלקוביץ'" מצאת איזו מחילה חשוכה המובילה לתוך המוח שלו...
סחתיין!
אי שפיות , זמנית או לא , אינה מספקת הסבר למה שעומד מאחורי התופעה, זהו הגדרה שיפוטית תלויית תרבות. אפילו בתרבות שלנו, בתקופות מסויימות זה היה יכול להקרא "מוות על קידוש השם",למשל , ולא אי שפיות. אין ספק, עם זאת , שאנו מתוכנתים אבולוציונית - לשרוד. הפעולה הזו, של החלטה ללכת לקראת מוות בטוח ומתוכנן מראש (בדומה לחייל בקרב, אך בשונה ממנו - כי שם יש כמעט תמיד תקוה לשרוד כנגד הסיכויים) דורשת "תיכנות מחדש" . זאת תהיה יומרה מוגזמת מצידי לנסות לכתוב על כך, כי אני לא מתמצאת בעולמם הנפשי של חדורי האמונה הדתית ככלל, מוסלמים בפרט, אין לי ידע על אורך חייהם, תרבותם,הכללים המניעים אותם בתוך המשפחה, אני לא מכירה מנגנוני שנאה כל כך חזקים עד כי יניעו מישהו למעשה של "תמות נפשי עם פלישתים" ולכן לא נגעתי עד כה בנושא הזה.
פגע..
יכול להיות שמה שעובר להם בראש
זו "אי שפיות זמנית"? בין אם מדובר על "פמפום שכלי" אישי (אדם את עצמו)
או "פימפום חברתי" (ארגוני טרור)... איכשו זה חייב להיות קשור
(לפחות אצל ה"נורמטיביים") לאיזו אי-שפיות זמנית, גם אם נמשכת מעבר לפרק זמן סביר.
מאד מעניין, מה שאת אומרת. זה בדיוק עלה השבוע בסדנה - שההתמצאות ברגשות הדמות יוצרת סימפטיה בהכרח. (טו קנואו איז טו לאב) .חשבתי, אבל, שבמקרה הזה ממש הצלחתי להשניא אותו יותר לעומק. אני, אגב, באמת לא מפעילה שיפוטיות . זה הרבה פחות מעניין אותי אם מישהו הוא טוב או רע, מוסרי, או לא . מה שמעניין אותי זה מה עובר לו בראש ומה מטקטק אותו . אם היומרה תגבר על השכל אנסה יום אחד להתחקות אחר הלך רוח של מחבל מתאבד בדרך לפיגוע.
חחחחח
כן.....אני באמת מאד מחוברת לצד הגברי שלי...
תודה לך, נסיכת הצ'יפס
אם כך לפנינו שוב הוכחה לטענה שכל כותב מתאהב, בסופו של דבר, בדמויותיו.
האשמאי שלך יצא אולי גועלי, אבל גם אנושי. תרצי או לא, ברמה כלשהי הוא מעורר אמפתיה.
"עתה, אחמיא לה.
אומר, אולי, מהיכן ניצוץ החוכמה הזה, המרצד בעינייך היפות? את נראית לי כאשת ספר. אני צודק, נכון?
אסירת תודה, תעשה כל מאמץ להיות ראויה למחמאה. רגע לפני , הייתה לא כלום, וברגע אחד הצביעו עליה, בחרו אותה מכל השאר. הרי תמיד ידעה שיש בה משהו מיוחד. לא ידעה מהו, אך קיוותה שמישהו אחר ימצא, ויגלה גם לה. ..היא תפשפש בקדחתנות בזיכרונה, תעלה משם זכר של ספר שקראה לפני שנות דור, ומוחה הצמא לגדולה הבאה ללא מאמץ מייד יכשיר בעיניה את מחמאתי המעושה.
אם אבחר להשקיע בה מתשומת ליבי, היא תחשוב כי גילתה את נשיותה, את ייחודה, את יתרונה המבדל.
היא לעולם לא תודה ולו בפני עצמה בכך שאני הוא זה שהמציא אותה - בעבורה"
וואו את כותבת מצוין
אולי היית באחד מהגלגולים גבר?
את פשוט קוראת אותם בצורה מבריקה!
:-)
נכון. זה בדיוק מה שרציתי
לא לשכנע אותך
תודה, אוריתוש
אבל זהו , שלא . ניסיתי רק להבין וככה הוא יצא לי עוד יותר גועלי ממה שנראה לעין קודם.
אבל גם הצד של הבנות לא יוצא הכי טוב כאן.
לא שוכנעתי.
עשית עבודה מ-ע-ו-ל-ה!
סתם עוד אחד:
"ירא שמיים וחובב שדיים".
(עלאק ירא שמיים)
מעניין ומעורר מחשבה.
לקחת על עצמך משימה מאתגרת מאד: לפתח אמפתיה למי שכולנו אוהבים לתעב.
עשית את זה לא רע בכלל.
ושוב: מעורר מחשבה.