כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    השקד 12, שדרות

    סיפור בהמשכים על הימים הראשונים, ואולי גם הבאים, שלי ושל בן זוגי בשדרות, בין צבע אדום לצבע אדום

    ארכיון

    אין נפגעים, לא נגרם נזק

    10 תגובות   יום שבת, 20/12/08, 20:47


    איך מודדים נזק. איך בודקים מי באמת נפגע. האם פעוטות שמסרבים לעלות על הנדנדה בגן השעשועים כי יום קודם תפס אותם הצבע האדום כשעמדו בראש המגלשה ואמא חטפה אותם בבהלה ונדחקה אתם ביחד אל המבנה הממוגן, המעוטר פרחים עליזים, נפגעו או לא? האם ילדה בכיתה בית, ששאלתי אותה לפני ימים אחדים מה היא עושה כשיש צבע אדום (בית הספר ממוגן חלקית) והיא ענתה לי, בשוויון-נפש ממש, או לפחות לכאורה, "אז אנחנו מתחבאים מתחת לשולחנות", נפגעה או לא נפגעה? 

    או אשה שיצאה לקניות והתמהמה רגע לפני שחזרה, עמוסת שקיות, אל המכונית שלה שחנתה במגרש במרכז המסחרי, ולפתע, בעוד היא נחפזת אל המרחב המוגן שמצטופפים בו ביחד אתה עוד עשרים אנשים, ראתה איך הקסאם נוחת ממש מול עיניה, לא רחוק מן המכונית שאלמלא התעכבה היתה יושבת בתוכה ומתחילה לנסוע ואולי, כשהחלונות סגורים והמוזיקה של יום שישי אחר הצהרים ברדיו מתנגנת, לא היתה שומעת היטב את הכריזה? נפגעה או לא? 

    לא נגרם נזק. אף בית לא נהרס (פרט לגג של מבנה באחד הקיבוצים בסביבה, ו-24 שעות לאחר שכתבתי את הפוסט לראשונה כבר התעופפה קומה שניה בבית לא רחוק כל-כך מן הרחוב שלנו, אבל פרט להתקף חרדה של בעלת הבית איש לא נפצע) ואף מכונית לא נשרפה. הנזקים ברחובות אתונה בשבוע אחד של הפגנות גדולים פי כמה. אבל הנזק מצטבר, מכרסם, אנשים הולכים קרוב אל הקירות. ממעטים לצאת מן הבתים. מי שלא חייב לצאת נשאר. בכיתה שבה אני מלמדת, במכללת ספיר, מתנוסס שלט גדול לאמור "בכיתה זו בהישמע אזעקת צבע אדום יש לצאת למרחב המוגן מול כיתה 3005". שאלתי את הסטודנטים אם הם מתייחסים ברצינות לשלט או שצריך לסחוב אותם בציצית ראשם. כולם, צעירים בגיל שבו במקומות אחרים עסוקים בהחלטות כבדות משקל כמו איפה לבלות הערב, הנהנו ואמרו בלי חיוך: זה בסדר. מאז נהרג כאן סטודנט, בתוך הקמפוס, הם לא מזלזלים בשום אזהרה. 

    שום דבר לא קרה. רק ספר כבד נפל מהשולחן וכולם מזדקפים. לא בבהלה, אולי, אבל קשובים מעט יותר מדי. שום נזק. ישבנו היום בחצר ואביב הפעוטה נרדמה באמצע ארוחת הצהרים, בזרועות אמה. תשכיבי אותה בממ"ד שלנו, אמרתי לה. ותכסי. נורא קר היום. לאט-לאט היא הורידה את הקטנטונת הישנה אל המיטה. צבע אדום לא היה אבל אביב התעוררה בבכי אחרי זמן קצר בחשיכה של הממ"ד הזר, ונבהלה ובכתה נורא. את הממ"ד שלה היא מכירה היטב כי זה גם החדר של אחיה ואחותה. אדום? אדום? היא שואלת, ויודעת בדיוק מה צריך לעשות. 

    בצהרים היה כאן קר ואפור ושמחנו על כך מאוד. אולי יירד גשם מחר. אילנית בישלה סיר ענק של חמין מרוקאי נפלא והביאה המון סלטים שאמא שלה הכינה באשדוד וארזה ושלחה, והתיישבנו, שמונה אנשים, כמה ותיקים בשדרות וכמה חדשים, מסביב לשולחן, וחיסלנו את האוכל הטעים עד שבקושי הצלחנו לנשום, וסיכמנו בינינו לבין עצמנו שבאמת נורא כיף כאן. איזה מזג אוויר ואיזה שקט, והחיים טובים, ורק מה זה היה אתמול בלילה, היריות האוטומאטיות האלה? הוותיקים הפליגו בסיפורי קסאמים ונפילות ויריות, וכשאור וגלית ותום הצטרפו לקפה ועוגה כבר התגלגלנו לזכרונות ממלחמת יום הכיפורים ועד ששת הימים, והקשישים (יחסית) זכרו גם את ההאפלה של מלחמת סיני. 

    לא היו נפגעים ולא נגרם שום נזק. דם לא נשפך, ואנחנו לא שוכחים לרגע גם את סבלם של אלה החיים בהסגר הבלתי אנושי במרחק רבע שעה נסיעה מכאן. אבל משהו בכל הסיטואציה הזאת מטורף לחלוטין. זה ברור. ואחר הצהרים, כשקריאות ה"צבע אדום" תכפו ובאו בזו אחר זו, וכל אחד עזב את ענייניו לדקה וחזר כאילו כלום, חשבתי: כשהיא אומרת אדום? אדום? וזה הצבע היחיד שהיא מכירה בינתיים כי היא קטנה כל-כך, האם זה לגמרי טבעי שמבחינתה אדום פירושו לזנק בלי אף מלה ולמצוא מחסה? ומתי ואיך יפרצו ממנה, אם בכלל, הפחד הקיומי, חוסר האונים והכעס שאדם נורמלי צריך לבטא כשכך מתנהלים חייו?

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/12/08 09:58:

      את אישה אמיצה מאד ועתונאית אמיתית. נמשכת ל"קצה" בכל מקום: יוון, שדרות....

       

      אני אוהב לקריא את הפוסטים שלך, (כולל זה המעט חושפני במוסף הארץ), כמו הספרים שלך...

       

      את כנראה חיה נכון את השלב הזה בחיים

       

      שימרי על עצמך

      רק בריאות ואושר

      אילן

        26/12/08 23:40:


      והכי עצוב שלמה שכתוב כאן הגיבו מתי מעט והנה ממש ליד בקפה האחר רעש ומהומה על חשד לאונס ואונס זה דבר מה אבל כל היפות והיפים שמעלים מילים כדורבנות שם ולפעמים חוצים את הגבול, כאן במילים הכל כך מרגשות כואבות ומתסלקלות, כאן מילה איין......והרי כאן עיר שלמה נאנסת לחיות בפחד ולא רק היא ועדין אנו צפונים בקפה עטופים בחום ובמילים מותר לנו להגיד כמעט הכל.

      חבל שהמילים שכאן לא זכו ליותר תהודה.....אממ אולי כי רבים עסוקים בלבשחיז את העט ולפגוע בזה שעומד להסקל בכיכר העיר...

      אולי השוואה מעט לא נכונה אבל לפעמים בסבלו של היחיד שוחכים סבלם של הרבים!

        26/12/08 09:42:

      כמה זה נכון

       

      ברדיו הם אומרים שאין נפגעים, אבל המתח הבלתי פוסק שאנו חיים בו הוא פגיעה

       

      השרירים שמתכווצים למשמע פתיחת מערכת הכריזה והעיניים שמחפשות מחסה, זאת הפגיעה האמיתית.

       

       

        25/12/08 23:55:

      האמת היא שלא יודעת מה להגיד, כל דבר הרי ישמע כעוד קלישאה.... או ציקצוק מרגיז בלשון

      אפילו להגיד "אני איתכם" - זה לא נכון; כי אני כאן, במרכז הארץ, ספונה לי בשלווה בחדר נעים וחם ועגמת הנפש היחידה שחוויתי היום היא שחדרו קצת מי גשם מאחר וסתם שכחתי לסגור איזה חלון. לא סקאד ולא גראד ולא שמעתי 'צבע אדום', כולה כמה טיפות מים על השידה...

      אני לא מבינה למה אנשים צריכים לחיות ככה כל כך הרבה שנים; למה ילדים לא יכולים ללמוד בשקט, לשחק ללא הפרעה, לאכול בהנאה ולישון לילה שלם; ואני לא מבינה למה יש תקציב לתעמולת בחירות, לשמירה על מאחזים לא חוקיים ועוד ואתכם שם לא ממגנים. לפחות מיגון כמו שצריך עד שימצא הפתרון לסכסוך...

      ואני אוהבת את כתיבתך, את מטיבה לתאר; ומאוד מעריכה את העובדה, שלמרות היותך סקיפרית שוודאי היתה מעדיפה להיות עכשיו במרינה או בים, ממשיכה להיות נוכחת ולדווח לנו משם.

        25/12/08 14:00:
      כבר שלוש שנים שאני לומד, במסגרות שונות, איך לכתוב. ועדיין, בכל פעם שאני קורא טקסט שנוגע כל כך לשדרות, אני נאלם.
        24/12/08 07:13:

        22/12/08 11:19:
      ציטוט: "נפגעה או לא נפגעה?  "

      ותשובתי:  נפגעה! ועוד איך נפגעה, לטווח ארוך ! לא כמו פצע סתם שמגליד תוך שבוע !
      שימרו על עצמכם!
        21/12/08 22:59:

      העולם בו אנו חיים נראה מטורף, וכך גם נראית הסיטואציה של עוטף עזה, ושל עזה שעטופה ונחנקת גם היא.

       

      הטירוף נובע כנראה כתוצאה ממשקפי היחסיות שאנו בוחרים להרכיב במהלך החיים, ולמרבה הצער, אזעקת צבע אדום ומציאות המלחמה של אזורנו (וברחבי העולם כולו) הופכים את הילדים והתינוקות למומחים מדופלמים בהשוואת יחסים וביצירת תחרות ...

       

      למרבה האבסורד, נראה שאייטם תקשורתי המתאר התקפת רקטות ללא נזק וללא נפגעים לסוג של ידיעה אופטימית אשר גורמת לציבור להוציא סוג של אנחת רווחה ... כזו מן של ... איזה מזל ... ממש נס של חנוכה.

       

      כל הכבוד לך על האומץ והדוגמא האישית שאת מציגה לכולנו, ועל היכולת להתבונן על המציאות הכואבת של שדרות מבלי להיגרר לאותה תפיסת יחסיות ותחרותיות חד מימדית שכל כך קל להיגרר אליה ..

       

      המשיכי בדרכך אבירמה, היי כנה עם עצמך ... ושמרי על עצמך ... כרגע אין עוד רבים כמוך, אבל החל ממחר שוב מתחיל היום להתארך וזמן האור ילך ויגדל מידי יום ... כך שאפשר להיות אופטימיים.

       

      בהצלחה לכולנו

       

      עפר

        21/12/08 15:42:
      נשארתי חנוקה. אנחנו והם מסתובבים סביב הזנב של עצמנו במבוך אינסופי שמסתבך יותר ויותר ולא נראה שיש ממנו מוצא.
        21/12/08 13:36:


      הנה נתת בנו מבט אחר על משפט שלכאורה מכיל הכל לכאורה תמים מוציא מאיתנו הנחת רווחה....וכמו הרבה דברים בחיים לכל מילה יש את הצד שבצל והצל לפעמים מהלך בדרכים משלו ולפעמים הצל נפגע וכואב אבל הוא רק צל ומי ידע את צפונות ההרגשה של הצל המהלך?

      את נותנת אמירה של חוסר תקווה כי בעצם אין נפגעים כי הם כצל מהלך מול העולם והעולם שותק לאין נפגעים.

      מצד שני.....האם לנקוט מהלך שאולי יקטין ואולי יגביר את ה...נפגעים ? מי יודע מה המעשה וןמה המעשה שאותה אסור לעשות

      אז יצאתי מבואס מהמילים שכתבת כי להיות לכוד במחשבה לכוד בחוןסר עשיה לכוד בלהיות אולי חלק מהצל וגם הדמות.

       

      את אישה אמיצה, להיות בפינת שום מקום ולמקום אחר

      פרופיל

      avirama golan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות