חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
יום א' בסלוני
לפני הכל, חדש מהדפוס: (ערסאל עשה לי מערוף - כנסו כנסו)
אני שוכבת על הספה הפרחונית, ראשי על ברכיך, ובוכה על תקוות מנופצות אתה מלטף את שערי הרך, מוחה את דמעותיי בטפרייך, ומגרגר כחתול בן אנוש
במקביל, בתשומת לב מירבית, מורט לי גבות בדוגמת השחף, אבל מעודנת, לא גרוטסקית כמו של מלכת היופי -
וכשכלתה השערה הסוררת האחרונה, שולף את הלק ומבשל לי דייסה, אצבע-אצבע, שוזר מחרוזת של נוחם, בשילוב ציניות סגלגלה, אירוניה בכחול, גחמות של המכחול
שערך הארוך כמסך של אילוזיה טובה, אהבה ושל חום. חברים על אמת זה הכל.
ציור: חתולים, תיאופיל אלכסנדר סטיינלן, אמן אר-נובו שוויצרי-צרפתי (1859-1923) |
תגובות (76)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מיא היקרה.
כמה הע(א)רות:
1. גבר שמורט גבות לחברתו ראוי ליותר מהערכה. המקסימום שאני הגעתי אליו היה גילוח הרגליים (שלי. לא שלו.)
2. יש זכויות יוצרים על המילה כמהון? כי אם כן, אני הולכת (ברשותך) להפר אותן. ולהפיץ את בשורת המילה החדשה באיזור הדרום (ברגע שארשה לעצמי להתרחק מהמקלט).
3. את אוהבת צלילות, אז הרשי לי לומר לך באופן ברור וצלול ששירך הוא בדיוק כזה. בהיר. ברור. וגם כל שאר שמות התואר שכתבו לפניי. יוצרת? ברור וצלול. ללא ספק.
שבוע טוב ושקט על כולנו.
דינה
רק חתולים. יותר טוב מאנשים (לפעמים).
השראה מתוקה, כתוב בצבעים אופטימיים, טוב לנשמה.
לפני הכל, חדש מהדפוס:
(ערסאל עשה לי מערוף - כנסו כנסו)
מגיע לך
כל מילה!
מצטרף ומצדד בציטוט
מצוין!
שימשיך להיות לך חורף חם.
את יודעת איריס שכימהון זו מילה שאני המצאתי מיד בהיכנסי לקפה ובעקבות היחשפותי לשירי הכיסופים והערגה והכמיההההההה להוא שיבוא ("בוא אליי".....), וכבר ראיתי כאן בקפה שיש כאלה שאימצו את המילה ומשתמשים בה כיציר לשוני לגיטימי?
ואני הרי כל הזמן מעוותת ומשבשת מילים להנאתי המרובה ויש אנשים שלא קולטים את הדאחקאיות ובגלל שאני עורכת לשונית חושבים שזה כנראה תקני - ובאמת היה לי חבר שהיה יוצא מדעתו בשל נטייתי זאת ואסר עליי לדבר בשגיאות-מכוונות כי טען שהוא הולך ומדבר כך בהמשך חייו במלוא הרצינות!
לי יש קוף
אבל גם חתולים נחמדים
מקסים
אהבתי את הפוסט וגם את התגובה שלך לכולם.
את כותבת מעניין וכיף לקרוא אותך.
ברור. אנחנו התל אביבים הרי מתמחים בלהתעלם מטילים בכל מקום בארץ כל עוד לא לוקחים לנו את לביבות הבטטה של אורנה ואלה.
טוב, אני אשתדל לתאם ביניכם.
אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה. אין טילים מעזה.
משכנע?!
.
בחור שמושח לק עם עקרונות? לאן הגענו, סוף העולם מתקרב.
שיבוא בכל זאת, סגול כהה נורא אופנתי כרגע.
בקיץ אני אצטרך למצוא פיתרון אחר.
אני מה-זה מבינה אותך, לי כאילו היתה אופציה של תור למניקור היום בארבע וחצי ולא היה לי כוח לנוע בגשם... אלא שהבחור לא יכול לעשות שקר בנפשו ומוכן למשוח רק לקים בצבעים לא קונבנציונליים כמו כחול, שחור, ירוק וסגול כהה. את מבינה, הוא שוליים כזה, לא מיינסטרים. הוא לא מאמין ב'שיטה'.
אכן, אין כמו גרגור ביום סגריר. טופי כובש את ראשו הכתום בכפותיו ומנסה להעמיד פנים שאין טילים מעזה.
טופי - אם הוא יתעורר - הוא בטח יקנא!
אפשר להלוות אותו לקצת?
תיחזוק הלאק האדום דורש ממני תעצומות נפש שאני לא בנויה אליהן כרגע.
הרווחת לפחות את המגרגר-המנחם ביום סגריר.
שיערך הארוך נערה / שיערך אקצץ?!
.
ואני שואלת
מה טופי לא מקנא?
והאם אפשר לאמץ אותו גם לזמנים קשים או לעשות ברטר לפחות...
מיא, היתה לי פתאום הארה, שאולי כל הסיפור הזה סביב יוצרת לא יוצרת הוא קונספירציה שלך ושל העכבר לקידום מכירותיו. ואת בכלל מזמן בפנים.
שמת לב כמה צומי וחשיפה קיבל העכבר בזכותך?
אכפת לך לתת לי קצת זיבי כוכבים?
שיהיו בטעם ליקריץ.
בורגנים עניים....יקר יקר אבל זה אחתה מסעדות הכי טובות בתל אביב חוץ מזה אמא שלי מתי שעוד יכלה ללכת כמה מטרים זה אחד המקומותה יחדים בתל אביב שאפשר לעבור ישר מהאוטו לכסא שלה מסעדה בלי הרבה בוג'ראס....
המקום הזה במרינה זה זול? לא ענית לי על הקינואה....
וחוץ מזה מה רע בלהיות בורגנים? למיטב ידעתי אבל כל תל אביב ובוודאי פרבריה ובוודאי לוויניה ובטח כל שאר הפזורות מרעננה עד לגדרה וגם בחדרה מלאות בורגנים במצב צבירה כזה ואו אחר...תאמיני אני לא, ואני מצטער על חוסר היכולת שלי בעניין הזה....
למי העזת לקרוא הגיג סתום?!
רק שתדעי, שאני מקבל אותך כמו שאת.
לי, את מאד מובנת וברורה וצלולה (טוב, לא תמיד צלולה) ואוהב את גובה-העיניים שלך.
ולמרות שאנו שונים זה מזה במידה שווה, קל לי להמצא בדמיוני בסיטואציה אותה את מבטאת.
מבחינתי, את הנדיר הכי מצוי שיש. וזו מחמאה.
זיבי כוכבים. החלטתי להשקיע אותם באג"ח זבל.
בפורטנוה במרינה? מה יש לכם מהמרינה הזאת? אני לא אוהב את המקום הזה.
אנחנו הלכנו לפרונטו באותו היום דווקא אצלנו בעדה נהוג דווקא הסינגלים הם בדרך כלל עסוקים עם השלאפראי של לעשות ארוחת צהרים גדולה בשבת אנחנו בדרך כלל חונים בפרונטו ואו בכל מיני מקומות כאלה שבשבת מאד קשה להשיג בהן מקום חניה זה היה חריג חרוגני במיוחד השבת הזאת . ובכלל שתדעי לך שארוחת צהרים גדולה בשבת זה עניין אך ורק גילי ולא משפחתי
עכשיו אצלנו שהילדים גדולים והורים חולים אז כבר באמת אפילו להדליק נרות לא הדלקנו ביחד אז ארוחת צהרים בשבת? אני חושש שמרוב זה שאין לך זמן לדבר עם מיא את יש לך הילצונציות על מה קורה בצד השני של המיטה בצד של אלה שלא גומרים איתן בSMS ב3 בבוקר אלא הם מלתלחשים בטלפון בחוץ על יד הפח אשפה (לא עכשיו , לא מחר אי אפשר הילדה בטקס סיום של הביתצפר ואו לחילופי חילופין (אני לא יכולה השתגתע איך אני אסע חו"ל עוד פעם? רק היתי .(כן אל תאמיניא בל ישן גם כאלה )(והרוב פשוט שותקים מול הטלוזיה ונרדמים שמה...)
זה הקינואה הזה שלכן זה מה זה? זה אוכל או קישוט? זה כשר בכלל? זה דבר רק שאשכנזים אוכלים או גם בני התפוצות רשאים? זה מה זה זה כמו כוסמת רק של יאפים? ואיך אוכלים את זה כמו פתיתים? למה לא טוב בורוגול כבר? אני שמתי את זה בחמין לפני כמה שבועות בחמין פרה וינטרי ויצא קוואץ' די רציני אבל לא היה הבדל גדול כי החמין הזה נשרף בעונותי הרבים בגין המעבר המתוקשר לכירים קרמיות . מצד אחד זה עובד לא רע מצד אחד שני בבוקר של השבת הסתבר שהאש הקטנה קטנה מדי והחמין היה רק חם אז הוספתי דרגה אחת בחום לכמה רגעים בכדי שייה חם ממש מתי שהאורחים הרעבים יבואו אבל היה בוקר וטעיתי לכיון של החם ככה שנרדמתי והתעורותי בקיצור הסיר הגדול מווליאם אנד סונומה בניו יורק שעלה כמו מטבח שלם של משפחה מעוטות יכולת היה מעוטר בפחמים ואי אפשר היה לדעת אם קינואה זה טוב לחמין או לא.
מתוקה טוב חתול קרוב מגבר רחוק:)
תתעודדי מוכשרת
יא חתיכת ענייה רשה וקלושרית שכמוך. לעולם לא תתקבלי למועדון המיליונרים. לעולם !
וואלה? כנראה צודק החוליו איגלסיאס שלך
אני נוטה יותר לחשוב שבגלגולכם הקודם היה ענוד על שרשרתך.
אני לא מרבה לצטט. אבל בנוגע למה שכתבת למעלה...
אורטגה אי גאסט אמר: נימוסו של הפילוסוף הוא בהירותו.
הוא חבר טוב, חבר של אמת ממין זכר. נשמה רחומה עם לב אדם, שבטעות באמת נתגלגלה בגבר. טעות של הטבע. והוא גם יודע למרוח לק!
ולא אומרים דוחה ומגעיל על חתולים כמו שלא אומרים איכס על אוכל.
דוחה, מגעיל, איכס, חרא, מניאק, אפס, בנזונה ושיישרף אמן ימח שמו - אומרים רק על גברים.
ואת יודעת כמה אני הייתי צריכה להתנחם אחרי כנאפה ותותים בשמנת? לא היו לי ניחומים אחרי פצצות הקלוריות האלה! הייתי צריכה לעבור לגור במכון על ההליכון, בואכה המשקולות! אוהל הייתי נוטה שם, עם שק"ש וצידנית קינואה!
הוקל קצת. אני חייבת לומר שהתגובות שקיבלתי חיממו לי את הלב. באמת. גם בינתיים התבהרו לי דברים. אני חייבת הכל בהיר. גלוי, ובאור.
דוחה ומגעיל. חיית מחמד שלא שווה כלום.
הנה, אני אמרתי.
ובביקור הבא, אשסה אותו בך.
ומיא, אני בחוסר משווע של הבנת הנקרא חשבתי שהמנחם הוא חתול... אם מדובר בבן אנוש - מה לך כי תליני? הלוואי עלי ניחומים שכאלה.
כן, אולי הגיע הזמן שבהירות, גם בספרות, תהיה ערך, כמו במתמטיקה.
קודם כל תודה על המחמאה האדירה - ואני אחת שיודעת לקבל מחמאות.
שנית זה דוקר לי בלב, כי זה מזכיר לי גבר שאהב אותי מאוד, בעבר הרחוק - ואגב, אהב אותי למרות חסרונותיי המרובים - וכשרצה להסביר לי למה הוא אוהב אותי, אמר לי: "את בדיוק כמוני, רק באשה. אף פעם לא חשבתי שאמצא אשה שתשקף לי את עצמי". הוא התכוון להגיד לי שאני בת-בן ובאמת הייתי אז בת-בן, בגיל 20. וזו, כן, היתה מחמאה. והוא המשיך ואהב אותי שנים רבות אחרי כן.
כמעט תמיד, יעלי, כמעט תמיד
תודה, אבל רציתי רק לחזור הביתה בשלום. לא הצלחתי.
הדברים שמנחמים אותך, הם הדברים שמהם אני צריכה אחר כך להתנחם. אלוהים אדירים - את באמת יוצרת!
לק?! סידור גבות?! לא יותר טוב: מסג' בכפות הרגליים, כנאפה, תותים עם שמנת, כל הפרקים של "עקרות בית נואשות"?
ואגב החתול של אירה: אני כאן כדי להעיד שהוא אכן... סליחה אירה, לא אמרתי כלום.
מאוחר לי הערב להכנס לתוך העומק הפילוסופי הזה
אז רק אמסור לך שטופי החתול שלי מזדהה עמוקות עם טופי החתול שלך
ושאני מקווה שכבר הוקל לך
אני באמת מאמין שאפשר לכתוב דבר פשוט ברור ושיהיה לו ערך. העובדה שמיהו שופך מאות מילים בין נקודה לנקודה, או מישהי אחרת ממלאאת 38 עמודים בהגיגים נפתלים על מה שקורה מהרגע שקמה מהספה בסלון ועד שהיא מגיעה לשירותים- עדיין אינה הופכת אותה ליוצרת.
העובדה היא שאת מצליחה להעביר גשות, מחשבות ברמות מורכבות. העובדה שהכלים שאת משתמשת בהם נגישים, מובנים ובהירים, אינה סותרת, לדעתי את העובדה הזו. להפך
יש לך ראש של בחורה
ואתה בחורה בחורה
כמו שהילד המתוק ההוא
אמר לי בהערכה
את בחור בחורה
או להפך בחורה בחור
כי מההתחלה
מפחיתים בערך נשים
אבל הראש המסובב שלך
עושה אותך לגור עם בחורה
אולי היא בחורה בחור באמת
אבל אתם לא מדברים על זה
מנהלים חיים ממוסדים
"כמו שצריך"
דומים לכל החיים האחרים
אבל ריקים לגמרי
רק כלפי חוץ
בלי תכנים שאין
שאין
כי המהויות שלכם אחרות
והן שותקות ומשותקות
ומצונזרות
היא אולי לא יודעת
ואולי גם לא תדע
שהיא לסבית שמעדיפה בחורים
ואתה הומו שמעדיף בחורות
ואתה בחורה
היא בחור
זה די מסתדר ביחד
הרי המוח מה שמשנה
ולא הצורה הגופנית
ביצים מדומות
המסתירות כוס תאוותני
או כוס
המסתיר ביצים
קצת יופי הבל חן
גורם לדייק ויצוב הסטיה
המתעוררת בלעדיו
עם היושר המופרז
המותח קו יורד מהפה למטה
חסר הומור ושקר החן
בשפה כביכול תורת הפשטות
שלא לוקחת את קיום השקר והנכלים
על חנניותו קלילותו ערמומיותו המורכבת
שצריך להאבק בה שהיא הכרחית
שד קטן וריק ומצחיק
אבל אני יש לי רגשות מדויקים
אני שומעת את הקול הדפוק שלך
המעושן השרוף הציני
ואני מכירה מזוית הפגיעה שאתה פוגע בי
את הקול של ההומו
שתפס אותי בטעות והוא מנצל אותה עד הסוף
כדי לעבוד עלי אורב לי ומחכה שאתן הכל
באמת באמת איזו טעות התיחסתי אליך כמו אל בחור
קראתי לו אתה
את מנצלת את ההזדמנות עולה על בורותי הרגעית
וצולבת אותי מיד
שוכחת את עצמך ואת הבעיה המרכזית של חייך
אולי נזכרת בהן דרך שיכחתי מעלי שוכב פרצוף
שמחכה לרגישות לא הכרתית מצדי כדי להסתכל
בלי לחשוב שאני יכולה בהילוך חוזר ללמוד מזה משהו
כדי להציב לך מלכודת יותר מתוחכמת בפעם הבאה
ושוכחת שאת כמו כל אחד אחר
רוצה להתקיים להשאר בחיים
להמשיך קו רצף של הויה
שלא נחתך
זו רשעות נשית אני מגייסת פתגם לעזרת הבנתי
וקופצת על המציאה בחיי אפשר להבין משהו
ממש מבנה נשי טיפוסי רשעות נשית
ולהיות תמיד עצמך
חברה שלי מתוקה עם ביצים
וגוף של בחור
החברה הראשונה שלי שממנה אני מבינה איך ראש של בחורה
עובד
להתוודע למרכזיות של חיים
לאישיות המתהוה מהרף להרף לאי המודעות של עצמך
לאי ידיעת מהות עצמך בעצמך
כשהמהות המינית היא המרכז שלה אבל כאופי לא כמין
משהו שאפשר להפריד אותו ולשמוע בקול נקי
שאי אפשר לשחקו אם לא יודעים אותו
כאילו שאיננו
אין כוס בין הרגלים אין זין שם
נשמה חסרת גוף מסתובבת בבית
מה שמסביר את האמונות בהשארות הנפש מניתוקה מהגוף מהתודעה
הנפש אין לה גוף אבל לגוף יש נפש
הבעות הפנים מכחישות את קיומו של הגוף
כל הזמן מדברים עלינו הנפש ואלוהים וזה טוב מאוד
אחרת היינו שוכחים שאנו קיימים חיים
אחרת הכל היה הולך לאיבוד בלי ההפרדה של צד שלישי
במקרה הזה אימוץ זהות בלתי אפשרית אבל חשדנית מספיק
אני חושבת שחיות הם יותר מבני אדם לפעמים
ואז אני אתאכזב מאד כי באמת מגיע לך הרבה יותר מאחד החברים המזיעים שלי ובטח מכמה מהם ביחד שעוד את עשויה ואו עלולה להתגעגע לאיזה קויקי עם בובליל והחברים שלו (החברים ההם..). אני דווקא במקום החתול אני היתי מסדר לך דייט עם מיא בל היא כל כך עסוקה שאין לה זמן להקשיב לך שלא לדבר ממש לשמוע אותך. היא כל כך עסוקה בדברים חרים ולא חשובים.
אבל לעומת החברים שלי? גם החתול הוא טוב.
חנוכה שמח...
מכירה אותך מאוד שיטחית (מקווה שזה זמני ;-),
אך ממה שקראתי הבנתי שיש פה נפש גדולה ועמוקה עם מסיכה עבה של הומור וציניות.
.
ההבדל בין אמנות ליצירתיות - רק ההיסטוריה תדע לספר, בדורות הבאים...
.
את מאוד יצירתית. ושלא יכניסו לך שטויות לראש!
השיר מקסים בפשטותו, ולדעתי את בדרך הנכונה, יסורים זה חלק אינטגרלי...
למה לא יודע? ועוד איך יודע!
הכמיהה לקבלה ללא תנאי, כמו בילדוּת, הכמיהה להכלה, לכך שיקבלו אותך (אותי) על מעלותיי (הרבות) ועל חסרונותיי (הלא מעטים) ויגידו לי (כמו שאמרו לי בעבר): אותך אני רוצה, ואני אעשה בשביל זה הכל, ויחד נוכל להתגבר על דברים שקשה הרבה יותר להתגבר עליהם לבד, כי העולם הזה הוא חרא כפי שכולנו יודעים, אבל זה כואב הרבה פחות ביחד.
לכך הציפייה, למשהו שאינו בלתי-מושג, כי אנחנו יודעים מניסיון חיינו שהוא יכול להתממש. אבל אם הזוג, השניים, הביחד, הוא בעצם החרא, הואהגיהנום - ולא העולם, אם הכאב טמון באי-הקבלה על ידי בן הזוג, במכאוב, במרורים, בהרגשה של אני לא מספיק טובה או יפה, אז מה שווה הכל?
מיא
גם בפיתוח תכנה יש יצירתיות
וגם בגידול ילדים
לעומת זאת
שיחה עם מוכר פרחים לא מלומד
יכולה להיות אמנות אם יש בו את התכונה החמקמקה הזו - אמן.
בואי נפריד בין יצירתיות ואמנות
למרות שעדיף כשהן באות יחד.
באמנות יש, מעבר להעברת מסר כן, גם אותו הדהוד שמאפשר לך להגיע למחוזות אחרים בעקבותיו:
פנימיים, הגותיים, רגשיים, מרחיבי ידע.
ולא אכנס להדגמות ולהסברים כי קצרה היריעה.
את מוכנה סאמי להעליב אותי ולומר לי שאני לא מיליונרית?
רעיון מצוין - מיד פולשת לפולין!
מה אתה חושב? אחרי עוד כמה נפילות אני אכנע.
העצב.
הכמיהה. למה? אף אחד לא יודע.
המלנכוליה. השמחה בחלקה ומודעת כל כך עד לשרשי הגוף הגשמי.
ומילה אחת על הפשטות. כשאת משתמשת במילה פשוטה אולי אפילו נמוכה במקצת, את אוספת אלייך את כל השדות הסמנטיים של כל האנשים שביקרם את חפצה. והם מבינים אותך. מהקישקעס הם מבינים אותך ולא מהז'רגון של החוג לתורת הספרות באוניברסיטה.
כשהתחלתי לכתוב פשוט, ידעתי שאני נוגעת בכאב הכי פנימי שלי, והמרחק ביני ובין קוראיי הצטמצם אז לאפס.
שיר נפלא. פשוט כל כך עמוק ורב רבדי.
מי לא יוצרת?
אני לא מאמינה שהעניין הזה של איזה עורך זב חוטם ומקלדת מחליט אם מישהו ראוי לתואר יוצר או לא (גם כן אכסניה, עכבר קפה) עדיין מהדהד אצלך.
רבאק, אם את יוצרת אז את יוצרת. לא זוכרת שצריך אישורים לזה ממישהו.
תראי מה קרה להיטלר כשלא התקבל לבית הספר לציור וכנראה לקח את זה ממש קשה.
ומיאו, כמובן =^-_-^=
תתול אין לו עקרנות ככה הוא מגרגר.
שתדעי לך גם גברים זה ככה. האמת? אין להם עקרונות אלה רק דבר אחד אלה יש להם בראש. אם את היית מוותרת על העקרונות שלך בעניין של הנשואים כבר מזמן היתי מסדר לך אחד מהחברים שלי היה מגרגר שמה ליד החתול ואת כבר אולי כבר שכחת כמה ממושמע יכול להיות גבר שמפחד מאשתו (לא אחד כמוני, אני ממש מפחד ממנה) זה פשוט עולם אחר.
תודה לכולם. תגובותיכם באמת מעודדות ונפלאות, ואפילו הפתיעו אותי כי זה באמת לא סוג הפוסטים האופיני לי. הפעם לא אענה לכל אחד/ת בנפרד. בא לי להגיד משהו כללי ועמוק יותר.
אני דווקא כתבתי על גבר, חבר-אמת חתולי וחייתי/אנושי עם לב גדול גדול שנמצא בחיי ומעודד אותי כשרע ועצוב לי.
לאחרונה כפי שאתם יודעים יצא לי לחשוב בין השאר אם אני ראויה להגדרה של יוצרת, והגעתי למסקנה שכנראה למרות העומקים של הרגש יש בי משהו פשוט וישיר שאולי ימנע ממני להסתבך ולהגיע לנפתולי הדימויים והתסבוכות שמי שזוכים בקלות רבה יותר לתואר יוצרים טובעים בהם ברצון ובששון. ויותר מזה, אני חותרת לבהירות ההבעה. אני רוצה להיות מובנת, ובין השאר זה נחמד שחשבתם שחתולי המחונן טופי יודע גם למרוח לק אבל הוא עוד לא הגיע לשם.
יש לי עניין בתיאור של חוויה פרטית אבל שעשויה להיות משותפת, ומעוררת הזדהות רבה ככל האפשר ולא רק ליודעי ח"ן. ואולי במובן הזה אני צריכה לכתוב שירי פופ דווקא. וגם שירי סנרמו הם יצירות בעיני. והאם על קישון אפשר לומר שלא היה יוצר?
אני מתלבטת בזה המון. הרי אפשר לכתוב תלי תלים של הגיגים סתומים ועדיין לא לקבל יצירה עם כוח ועם ערך, ולעומת זאת לכתוב ברור וישיר ופשוט ומובן, ושלדברים כן יהיה תוקף. אולי הכנות היא המפתח לכל. בנאדם לא יכול לבוא ממקום לא כן ולמכור את הנצנצים שלו לאנשים שיודעים להבחין בין זהב למתכת זולה. זה לא יילך.
סתם דברים שחשבתי לי בימים האחרונים תוך כדי חיי האהבה הסוערים שלי, ואתם יודעים שסערות וריגושים בכלל הם לא תמיד טובים. אני תמיד אומרת את זה לנשים שאומרות לי שהיו מתחלפות איתי. אני זוכרת שבפגישה הראשונה עם הפסיכיאטר שלי צרחתי לו: "נמאס לי מהריגושים הרעים האלה בחיי".
נו, תראי מה הגדרה אחת קטנה ומסכנה כמו "לא יוצרת" מוציאה ממך.
כתיבה משובחת. אהבתי מאוד.
מכירה את הימים האלה, את הרגעים והרצון להתכרבל. חתולים זה לא שורט?
חתולים מקסימים! מעניין איך חתולים מתקשרים תמיד לנוחם ומרגוע כזה.
מריטת גבות, לעומת זאת, לפחות אצלי - ממש לא.
מיא - החיים יש בהם גם אכזבות.זה את יודעת.אבל בחורה כמוך עם הרבה שמחת חיים - תראה שזה גל קטן והוא יחלוף לו.ילך.
חוץ מזה שיש כזה אפור בשמיים וודאי שזה מקרין על נשמות עדינות.
כנראה שאין כמו חתול מגרגר לנחמה.
הנה קחי אחד מתוק במיוחד
קטן ואנושי.
הקפאה של רגע.
נהדר
מיאו
עברית משובחת.
שיר טוב.
אהבתי, (למרות סייגים משירה).
חתול עם יכולות ראויות לקינא.
הרבה עצב.
ביקור במערת האופל יכול לסייעה? (לקניות כמובן).
הקפה עלי.
יש ימים כאלה..שרק רוצה לעשות את זה, ולא מעיזה..
למרות האופטימיות..מרגישים את שרשרת האכזבות.
יש ימים כאלה, שאני בטוחה שאני לא שייכת לכאן או לשם.
יבוא הגשם ישטוף את הכל, גם א ת כאבי הגב ואת כאבי הלב.
יש ימים כאלה, שכל מה שאני רוצה זה פשוט לא להיות כאן יותר.
גם כן מעודדת..
אני בקינאון כימהון ושיגעון
יש משו שלא סיפרת לי ?!
נדמה שבעיקר התגית "עסקים" מתאימה פה.