תמונה עליונה: בי"ס בשדרות ומיגון גג ויחידות בטון מסביב. תמונה שניה: בי"ס בשדרות עטוף בקירות בטון וגג בולט. תמונה שלישית: מרחבים מוגנים צומחים/יוצאים ממבנים קיימים. תמונה רביעית: קיר כפול, קיר בטון מגן על קיר קיים של בי"ס בשדרות. תמונה תחתונה: מרחבים מוגנים באזור איסוף/תחנת אוטובוסים. צילומים בשדרות: יוסי מטלון ▪ ▪ ▪
יצירת אדריכלות מגוננת (דפנסיבית) עכשווית היא התגובה הישראלית לרקטות הקאסם והפצמרי"ם הנוחתים על שדרות ועוטף עזה. זוהי אדריכלות שנכפת עלינו כתוצאה מפוליטיקה שהפכה את חיי תושבי שדרות ועוטף עזה לבלתי נסבלים, למציאות מאיימת מלאה בחרדות. בעקבות התוקפנות ייצר האדם מערכת פיזית מגוננת, זאת לאחר שהמערכת המגוננת התיאורטית הפוליטית נכשלה.
מטרת האלמנטים האדריכליים המרכיבים את האדריכלות הדפנסיבית היא כפולה. מצד אחר, האלמנטים באים להגן מפני האיום הממשי, הפיזי והצפוי. מצד שני, היא נועדה לגונן מפני האיום הפסיכולוגי ההמשכי והקבוע, הבלתי צפוי והבלתי מוגדר. בכניסה למקומות הומי אדם כמו מרכזי קניות, בתי ספר, רחובות וגם במרחבים יותר פרטיים כמו בתים ומשרדים, אנו רואים התגוננות מפני הבלתי נודע. בעיר שדרות חיים מול איום צפוי וידוע. בעיר שדרות מצפים לפעולות מצידו השני של הגבול שתפגענה בחומר ובחיים.
אדריכלות זו יצרה חללים ומרחבים מוגנים "גמישים", חללים נעולים/פתוחים הניתנים להעברה ממקום למקום. מרחבי המתנה מוגנים הוצבו ליד תחנות אוטובוס, קוביות בטון מגוננות על חיי אדם מוקמו ליד מקומות סואנים. בנוסף, האדריכלות הדפנסיבית יצרה תוספות של חללים ממוגנים (ממדי"ם) למבנים קיימים. ממבנה ומקום קיים, צמח לו מרחב נעול, אטום. ממרחבים קיימים צמחו בצורה אמורפית בליטות תלת-מיימדיות, חסרות התחשבות בקונטקסט הפיזי, שנראות כמו תוספת מאוחרת שאינה משתלבת עם הקיים. האסתטיקה לא נלקחת כאן בחשבון, ערך החיים חשוב מכל ערך אחר ובצדק. החיכוך הפוליטי, האסתטיקה הפוליטית המלוכלכת מוצאת ביטוי פיזי בשטח. האיום העל החיים נלקח בחשבון. היופי של החיים יפה מאות מונים מיופי החומר. תפקיד התוספות העשויות מבטון אפור וגס, הוא להגן על החי, זאת למרות שהחלל הזה נראה כביכול כמו גידול מיותר, גידול שנוצר כתגובה לחולשה אחרת. בניגוד לגידולים מיותרים בטבע שהורסים ושממהרים להסירם, כאן לתוספת יש תפקיד חשוב, יכולת להוסיף חיים, תוספת מצילת חיים.
בכל מקום בשדרות רואים דואליות , גגות וקירות כפולים. מסביב לבתי ספר ומרכזי קניות, גגות פלדה או גגות בטון נוספים בולטים מעבר לקו הבניין, מעבר לגג קיים, המיגון העילי נועד לגונן מפני ה"קאסמים" הנופלים. מסביב לבתי הספר רואים קירות בטון ברוטאליים ומחוספסים שנבנו בצמוד וכתוספות לחלונות וחזיתות קיימות של בית ספר קיים. שכבה זו יוצרת הרגשה שבית הספר מוגן בשיטת ה"בצל", זוהי עוד שכבה שנועדה להציל חיים. שתי שכבות, זו הפוליטית וזו הצבאית לא מסוגלות לגונן על העיר הזאת. זווית הפגיעה של נשק תלול מסלול יצרה גגות בולטים, כמו כובע מצחייה שנועד להגן מפני השמש היוקדת, כאן יצרו מצחייה בכדי לכסות את חלונות בתי הספר ועל ידי כך לגונן על הילדים והמורים מפני המתכות המעופפות, החותכות.
בגין איומים ומימושם, תוכננו אלמנטים אדריכליים מגוננים ומערכות מודולאריות הניתנת להעברה ממקום למקום והמשולבות בארכיטקטורה של מבנים קיימים בשדרות. אדריכלות דפנסיבית כמו זו שבעיר שדרות, נוצרה בגין פעולות אגרסיביות של צד הרוצה להרוס ולהרוג. תפקיד כל המרכיבים האדריכליים הוא להגן על האדם שנמצא בצד השני, במרחב פוליטי אחר. פעולות הרסניות גורמות לצד הנפגע לייצר אלמנטים מגוננים שמעצבים סביבה גסה, מחוספסת ואקראית. פיגועים יצרו דפוסי התנהגות, מהלכי חשיבה ומצבים בלתי צפויים. פעולות טרור יצרו מצבים נפשיים קשים וסביבה פיזית מעוותת. המרחב הציבורי הפתוח קיבל אלמנטים אדריכליים מגוננים והמרחב הפרטי קיבל תוספת אמורפית סגורה. פורסם לראשונה בארכ'יטיימס |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למרות דיעותיי ה"שמאלניות" הרי שאני חושב שבסוגייה זו היה צריך להגיב לפני שנים, על הקסאם הראשון, בהפצצה מסיבית, כי זה באמת לא ייתכן שאין פתרונות, ושאיזור שלם חי תחת איומי רקטות כבר שנים, לא ייתכן ולא הגיוני
אילו זה היה נעשה והיו נפסקו ההתקפות עוד לפני שהתחילו היינו מונעים גם את כל המיגון היקר והמכוער הזה
במצב הקיים, כשיש ממשלות ואף אחת לא מגיבה, אז לפחות מיגון הוא משהו בשביל התושבים, דיכאון אבל, ממש מבאס
אני חושב שיש גם תופעת לוואי שנוצרה כאן "אדריכלות ירוקה" מעוותת, בכך שהתיקרה הנוספת מגנה על מהנבה ומבודדת יותר מפני החום והקור, אולי, תודה על הפוסט
אני מניח שאין אדם שמקנא בהם. ההיבט הפסיכולוגי והמשקעים שהטרור הזה ישאיר, הוא נזק ארוך טווח, שנים של פחדים ובעיות.
אני ממש לא מקנא בתושבי שדרות והאדריכלות הייחודית אצלם.
לא נעים לשמוע צבע אדום ולרוץ למקום מחסה,
עוד פחות נעים לשמוע את הפיצוץ מרחוק ובכלל לא נעים כשזה קרוב.
כולי תקווה שימצא הפתרון למצבם הקשה של תושבי "עוטף עזה" בהקדם.
תודה על הפוסט והתמונות.
אני מניח שמבחינה פסיכולוגית, מבנה בטון לא יכול לספק הרגשת בטחון מוחלטת, זה אולי מקל קצת.
מבחינה מעשית פיזית, אין בכל מקום בשדרות ובעוטף עזה קוביות בטון. גם
הימצאות האדם בתוך קוביה כזו, לא יכולה להגן מפני כל סוגי הרקטות. יכול שהפצצה תיפול בדיוק בפתח
של קופסאות הבטון. אין תרופה אדריכלית פסיכולוגית כוללת להרגשת חוסר הבטחון
ואי-הוודאות שמרגישים אלו שמצפים בכל רגע למטח רקטות.
אדריכלות דפנסיבית- אוטמת את יושביה
תוך שהיא מגנה ומגוננת
האמירה האדריכלית הזו יש לה מחיר אנושי כבד
ולמולה מחיר היעדר המוגנות
כולי תקווה שאנשים הנמצאים בחללים אלו לפחות מרגישים בטוחים יותר
אני חוששת שלא
אז
מה ייעודה בעצם?
מה ואת מי היא משרתת?
תודה לך.
האדריכלות נוצרת מהחלטות מקדימות של האדם. החלטות מסוימות יוצרות אדריכלות ואחרות מוחקות אדריכלות ויש החלטות שיוצרות אדריכלות דפנסיבית יחודית.
האדריכלות היא סוג של תיעוד הסטורי.
חבל שההסטוריה היא כזו אבל זה המצב
והוא משתף ביצירתו של האדם- גם אם היא מבנים.
תודה על השיתוף*
תודה.
קירות המגן בתל אביב מזכירים זמנים אחרים זמנים אחרים, פחות מורכבים ופחות מסובכים. גם הם נעלמים אט אט.
האלמנטים האדריכליים נועדו להגן והאסתטיקה שלהם ממש לא חשובה כעת לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה.
מקווה שכל הכיעור יוסר במהירות גדולה יותר
עד היום ניתן לראות קירות מגן מלבני סיליקאט, אשר מפריעים להיכנס לבתים מסויימים בעיר...
אגב, מה יהיו ההשפעות האנרגטיות (מיזוג, תאורה ואורור) לאלמנטים הללו?
קבל כוכב על היוזמה והאומץ...