לפי הדעה הרווחת במחוזותינו, אף אחד לא באמת קורא את מה שאני כותב למחייתי...

מתי הייתה הפעם האחרונה שקראת את המדריך למשתמש? אומרים שזה בין השאר עניין של תרבות. מי שיודע הכל לא צריך לקרוא את המדריך. זה נכון גם לגבי מי שיודע כמעט את הכל, ומבין את השאר לבד.
מאידך, כל מי שקשור איכשהו לתעשיית ההייטק יעיד שיש בעולם כאלה שלא מורידים בכלל את הניילונים לפני שהם קראו את המדריך למשתמש. יש כאלה שיגידו שהם אפילו הרוב, ויש אנשים (כמוני, למשל) שמקווים שהם הרוב...

אני אנסה בבלוג הזה לתאר את נקודת המבט שלי על המקצוע שאני עוסק בו כבר לא מעט זמן. אם אצליח ליצור חיבור, אולי אשנה גם את נקודת המבט.

נתחיל במספר מושגים ובאופן שבו אשתמש בהם:

• "חיבור" הוא כל חיבור אנושי בין שני אנשים.
• "נקודת המבט" גם היא אנושית, וכמו כן פרטית, וייחודית לכל אחד.
• "אמצעי" הוא כל דבר שעומד בתווך שביני לבינך, כמו הבלוג הזה, למשל. האמצעי יכול לאפשר חיבור, כמו גם למנוע אותו או להפריע לו. במילים אחרות, האמצעי הוא מטבעו כלי, שאפשר לבחור בו ולהשתמש בו בצורה נכונה או בצורה לא נכונה.

כתיבה טכנית היא סוג של חיבור בין אנשים, כאשר האמצעי הוא לרוב הכתיבה, והתוכן הוא בעיקרו טכני. הכתיבה הטכנית שואפת לחבר בין סוגים שונים של אנשים, כל אחד עם עולם מושגים שונה ונקודת מבט שונה. המדריך למשתמש הוא בעצם אמצעי שיוצר חיבור בין המהנדס לבין משתמש הקצה. למהנדס ולמשתמש יש נושא משותף, שהוא גם נושא המדריך למשתמש - המוצר המתועד במדריך. אולם, בעוד שהנושא משותף, נקודות המבט שונה ודורשת גישור. המהנדס מתכנן ומוציא את המוצר לפועל, והמשתמש  עושה את מה שהוא יודע, וזה להשתמש במוצר.

מדריך טוב למשתמש, כמו מורה טוב, יודע לגשר על ההבדלים בנקודות המבט. גישור אפקטיבי יוצר חיבור, שבתורו משנה את נקודת המבט. כשהמשתמש קורא את המדריך הוא לומד להכיר את המוצר לעומק ולהשתמש בו בצורה נכונה. גם המהנדס, כשהוא עובד על המדריך מול הכתב הטכני ועונה לשאלותיו הוא לוקח צעד אחורה ורואה את האופן שבו המוצר נתפס על ידי מי שאינו מהנדס בפרויקט, וכיצד המשתמש משתמש בו.