כשאחיך הדוד שלנו החביא לך את התרופות כדי שתפסיקי לעשות מהן סלטי תרופות הוא אמר ואת התעוררת בשעה שתיים בלילה בחדרך החשוך חיפשת מהמיטה את הרעל שלך ואז נכנסת לעולם אחר הצרחה שלך הפכה לסכין חדה היא נענצה בנו דקות ארוכות מאוד כמו נצח, בשעה שתיים בלילה לא היינו קטנים אז ולכן זה כבר היה מצב נסבל אחי מסכן ישב המום במיטה זאת אמא זאת! הוא צעק זוכרת עד היום את התסכול והכעס שלו אך קשה לי למצוא את שלי הכעס שלי חדר פנימה הפך מאוחר יותר לגידול והצרחה שלך נמשכה כל הזמן שלקח לקרוא לדוד באמצע הלילה ואת הטראנס לא ראית לא שמעת מבטך אבד בעולם שנמצא במימד אחר ואני חיכיתי לידך בהלם כמו ספוג בשקט ספגתי אותך חיבקתיך בפחד וכיבית את קולך לאט אמא צרחה אמא זכרון שלא נעלם
|