רבים שואלים אותנו מדוע איננו משקיעים בשוק המניות בארץ. הרי מדובר בשוק שנהנה מצמיחה גבוהה (כמעט כמו השווקים המתפתחים) עם רמת תשתיות ומשטר מערבי עד כדי כך שאנו כמעט ומוגדרים כ"שוק מפותח". מלבד זאת, שוק המניות בארץ הניב למשקיעים תשואה גבוהה בהרבה במהלך חמש השנים האחרונות. המשק הישראלי לא השתתף בחגיגת האשראי העולמי, לא ניפח בועת נדל"ן, והבנקים איתנים יחסית ואינם נזקקים לסיוע ממשלתי. חוצמזה, אנחנו חיים פה ומכירים את חלק מהחברות הנסחרות פשוט משימוש יומיומי. מדוע, אם כן, איננו משקיעים באמת במניות בשוק הישראלי? לא שאיננו מאמינים כי בבורסה הישראלית נסחרות חברות טובות וראויות. ישראל היא זו שהצמיחה את חברת טבע המובילה את עולם התרופות הגנרי העולמי, אלביט מערכות שהינה חברה בעלת הנהלה מצוינת ופועלת בשוק חזק או אחרות שהניבו למשקיעים ערך רב לאורך זמן. למרות זאת, איננו מרגישים נוח להשקיע בחברות ישראליות בבורסה הישראלית. ובכן, לשאלה זו מספר תשובות. 

האם אנחנו שותפים אמיתיים?

באופן מסורתי, בעלי השליטה בבורסה הישראלית מחזיקים אחוז גבוה ממניות החברה ברשותם. בעוד שבעולם הגדול בעל מניות גדול יכול להיחשב כזה שמחזיק ב-10% מהחברה, בארץ פחות מ-70% נחשב למוקצה. מה הבעיה בכך? ובכן, כשבעל השליטה מתנהג בחברה הציבורית כבביתו שלו, בעלי מניות המיעוט הם לעיתים "שותפים" (כשצריך לגייס כספים) אך לעיתים רבות סתם "נודניקים" שמפריעים לבעל השליטה לעשות בחברה עסקאות בעלי עניין שמיטיבות בעיקר עם חשבון הבנק שלו. בעלי השליטה בארץ אינם רואים בבעלי המניות כשותפים אמיתיים. הם מוכרים להם חלומות כשאפשר לגייס כסף כאשר השוק "חם", אך לא ממהרים להכניס את היד לכיס כשהחברה בקשיים וממהרים למחוק את החברה מהבורסה כשמחיר המניה יורד.  

האם אנו נושים אמיתיים?

אם הייתה לנו רתיעה מהשקעה במניות בבורסה, אז שוק האג"ח הוא מוקצה מחמת מיאוס. שוק האג"ח הקונצרני בארץ נמצא רק בחיתוליו. אין לנו מספיק היסטוריה בכדי לדעת מה יהיו שיעורי חדלות הפירעון של מיליארדי השקלים שהונפקו כחוב קונצרני בשנים הקרובות. ואם כל זאת לא מספיק, באים אותם "בעלי שליטה" שהנפיקו את האג"ח בתקופת הגיאות בריביות אפסיות, השקיעו אותו ללא בדיקות נאותות מספקות בנכסים בעלי סיכון ברחבי העולם ובמינוף גבוה, ומבקשים מאיתנו את עזרתנו עכשיו. מאיפה עזות המצח לדרוש מהממשלה סיוע כאשר את כל הכסף הוציאו לפרויקטים שאפתניים בחו"ל? מהיכן החוצפה להציע למחזיקי האג"ח "תספורות" שונות ומשונות על איגרות החוב שהם מחזיקים. אם אתם מסוגלים לשלם את החוב – שלמו אותו. אם אינכם מסוגלים לעמוד בהתחייבויותיכם – אנא הכניסו את החברה שלכם להליך פירוק, תנו לנושים את הפירורים שמגיעים להם ואל תביישו אותם לפחות.  

שקיפות – יש דבר כזה?

רמת הדיווח של החברות הנסחרות בארץ היא נמוכה מאוד. על המשקיע שמעוניין לתהות על קנקנה של החברה לנבור במאות עמודים של ניסוחים פתלתלים שמטרתם היא לטשטש את מצבה האמיתי של החברה. גם רמת המידע המוצג באתרים הכלכליים נמוכה מאוד – האתרים מסתפקים בהצגת נתונים שמזמן אבד עליהם הכלח – שווי שוק, מכפיל רווח, מכפיל הון ותשואת דיבידנד. אין מה להשוות לאתרים הכלכליים בחו"ל המציגים סטטיסטיקה רבת שנים של נתונים מגוונים המאפשרים למשקיע להעריך את שווי החברה, יעילות הניהול, הערך שיוצרת החברה למשקיעים שלה ועוד.

מכשירי גידור? למהמרים בלבד

בעוד שבכל בורסה נורמאלית ברחבי העולם יכול המשקיע לבצע פעולה פשוטה כמו מכירה בחסר (שורט), המשקיע בישראל נאלץ להזדקק לעזרתם האדיבה של חברות תעודות הסל שהנפיקו תעודות סל בחסר על מדדים שונים. תעודות הסל צברו פופולאריות רבה בקרב המשקיעים בארץ, כל זאת למרות היותו מכשיר שאינו שקוף למשקיע (מהו באמת הערך ה"הוגן" של התעודות?), אינו נזיל כשבאמת צריך (תראו מה קרה למדדי התל בונד, היתר או הנדל"ן בתקופה האחרונה) וגובה דמי ניהול שאינם ברורים לנו עד היום. שוק האופציות בארץ הוא המפותח בעולם, ולא בכדי. זהו שוק שבו שולטים מספר קטן יחסית של שחקנים שגורפים פרמיות שמנות מציבור של מהמרים שבטוחים שהם עומדים לעשות את המכה. בשוק האמריקאי, למשל, נפוץ הרבה יותר מכשיר החוזים העתידיים כמכשיר גידור. חוזים עתידיים, מטבעם, אינם כוללים מרכיב של פרמיה. מוזר באמת למה זה לא הצליח בארץ הא? מה בעניין מניות בודדות? הנהלת הבורסה הצהירה בשנה האחרונה על הנפקתן של אופציות על מניות בודדות, בשלב ראשון על חמש המניות הסחירות ביותר בבורסה. בינתיים אנו לא רואים אותן נסחרות, וגם אם יתחילו, מדובר בחמש מניות בלבד. מה קורה בחו"ל? שמיים וארץ. ראשית, מי שמאמין כי מחירה של מניה מסויימת מנופח, יכול בקלות רבה לבצע מכירה בחסר של המניה וליהנות מרווח במקרה של נפילה במחיר המניה. שנית, לכל מניה שנסחרת ניתן לקנות ולכתוב אופציות. דבר זה מאפשר ליצור אסטרטגיות רבות עבור המשקיע המעוניין לגדר את החשיפה שלו למניות, החל מ-Covered Call וכלה במרווחים, אוכפים וכד'.  

גודל וסחירות

בבורסה הישראלית רוב המניות בעלות שווי שוק נמוך מאוד. אמנם במונחים ישראליים מדובר בקונגלומרטים ענקיים, אך מדוע לנו להשקיע בחברה (מצוינת) כמו שטראוס, כשאנו יכולים להשקיע בחברות כמו קראפט או קוקה קולה? מדוע להגביל את עצמנו לשוק המקומי בלבד? מדוע לנו לרכוש מניות של חברה (לא רעה בכלל) כמו בז"ן, כשאנו יכולים לקנות את מניותיה של ענקית הזיקוק ואלרו? מלבד זאת, הסחירות במניות הישראליות מתרכזת בכ-10 מניות בערך. ישנם ימים לא מעטים בהם כמות הכסף שעוברת במניות ת"א 100 לא מביישת מכולת שכונתית. כשאנו קונים מניות אנו אמנם מתכוונים להחזיק בהן לשנים ארוכות, אך מצפים שנוכל למכור אותן בעת הצורך ללא צורך לראות את הקונה הראשון ב15% ירידה (בהנחה שלא קרה משהו נורא בחברה). למרות שחברות ישראליות רבות הפכו לגלובאליות בשנים האחרונות, לא ניתן להשוות את ההיצע שנמצא בוול סטריט. חברות מכל העולם נסחרות בבורסה ומכל מגזר פעילות. גם היצע קרנות הנאמנות ותעודות הסל מגוון למכביר.  

לסיכום, מי שאיננו חושש מהמורכבות של שוק המניות האמריקאי (והוא מורכב), מהשקעה בחברות שאינו מכיר מהבית ושאינן מסוקרות בעיתונות המקומית, רצוי לו שיבדוק את האופציה האמריקאית. אם ירחיק מעט לכת ויפתח חשבון אצל ברוקר אמריקאי הוא יוכל בנוסף ליהנות מעמלות מגוכחות (שם עוד לא שמעו על דמי משמרת...), מערכות המסחר מתקדמות ומאפשרות אופציות נוספות מלבד לימיט ומרקט, שלא לדבר על סטופ לוס. אהה, ואין פה חלילה חוסר בפטריוטיות: אנחנו משרתים במילואים, משלמים מסים מלאים ואוהבים את נמל תל אביב בבוקרו של יום.