כל פעם לפני שמתקשר לחברה, חושב עשר פעמים.

למה חושש להתקשר? כי מפחד להיות נודניק.

אחרי הרבה חששות התקשרתי עכשיו. היא לא ענתה. לא יודע מדוע. ברור לי שהיא אינה מתחמקת מלענות, יתכן שבאמת לא יכלה מסיבה כלשהיא. אבל אני מיד נכנס ללחץ מזה.

עכשיו בכלל תקעתי את עצמי אם אתקשר שוב עוד זמן מה, אני נודניק, אבל מצד שני מאד מאד רוצה לדבר איתה.

איך יוצאים מהתסביכים האלו?

מה עושים? האם כל חיי נגזר עלי לחיות ככה? או בבדידות או בלי חברה או בתסביכים כאלו לפני כל טלפון?

כשאני איתה הכל מדהים. פשוט אין מילים. ניכר שהיא אוהבת אותי. היא לא מפסיקה להחמיא לי ולומר לי כמה שכיף לה איתי וכמה שהיא נמשכת אלי. לכן ברור לי שיש כאן קשר חזק.

יחד עם זאת ממש מת מפחד להיות נודניק.

לאחר הניסיון הכושל הזה ליצור קשר (שהיא לא ענתה) שוב פרצתי בבכי. לא על כך שהיא לא ענתה אלא על התסביכים שלי. איך לעזזל יוצאים מהתסביכים האלו?

עדיין נראה שאני קרוב ליציאה גם מהתסביך הזה. אבל איך יוצאים מזה?

בכל זאת אני עדיין אופטימי. הצלחתי להתגבר על תסביכים גדולים פי כמה מזה.