למה להכאיב קמים עלי הייתי אומרת לא רואים אותי, אני חילזון בלי בית שסך הכל מרוח על הריצפה, סוחב עצמו אל יעדו לא דורך על אף אחד אז למה קמתם אתם להכותני
למה לבקש להכנס בדלת ביתי, לאכול מכף ידי להשתמש בי ואז להכותני פעם חשבתי עושים זאת באין משים, (נאיבית שכמותי) לא רואים אותי גבוה של למעלה עיניים פונות אולי אל השמיים אולי לזוג אחר אולי אולי אולי ואני כאן למטה הכי קרוב לקרקע אז למה?
העיניים לכם ולא תראו? המוח לכם ולא תחשבו? האוזנכם סתומות? למה לדרוך עלי אתם חושקים?
ולא שוכחת ההוא שאספתי מין הגהנום שסידרתי חדר לו חדר בביתי במקום מבטחי בתוך ליבי הוא שאהב רק את רעש מפץ קונכיות כשכף רגלו מועכת בהנאה ורבים הם אין ספור
רק שקט כנה יכול לעורר רגש כזה ורק שקט בתמורה מוציא קול צעקה צעקה שצועקת את עצמה צורחת עצמה לאבדון צועקת אלי אך בעצם על עצמה צועקת ובמקום להשיב לעצמה מבקשת ממני תשובה
איך עיניים לכם ולא תיראו שאתם בי משתמשים שוב ושוב ושוב ועוד מבקשים גם כסף תמורת זה השימוש ובמניפולציה זולה מכרחים וחורכים בי עוד כוויה
כוויה ועוד המון ים של כוויות על זו הלשון ים של כוויות בלב וגב בכפות הידיים והרגליים דוקרים את קצות עצביי כדי ליראות דמי ניגר דמי הפנימי שלי
לא שם הרחק הם גן עדן וגהנום גהנום כאן על האדמה ללא סוף, ללא חמלה
|